מתוך רומן בכתובים / נדב נוימן
הבוקר הקצנו בלב שלם ופתוח לעבודה. האבנים ניתזו בלהט. את אותה אישה לא ראינו מאז הלילה. נודע כי היא לנה תחת השמיים בקרבת האוהלים, או עזבה את המחנה לפני עלות השחר. את שמה אינני יודע, אך יודע אני כי משהו התרגש והתחדש – אל מהות החוויה באנו שוב.
להפריח את הגן / נדב נוימן
״אל תקשיבי לאף אחד. רק את יודעת איך להפריח את הגן,״. אני שומעת בראשי את המילים האלה בזמן שהכול מתמוטט מסביב. אני שומעת שוב את המילים שמודי אמר לי לילה לפני שהוא מת בזמן שעוד סדק נפער בשביל הראשי של הקיבוץ והמסוק מעליי עושה רעש כזה שאי אפשר לשמוע את צ׳יטה צועק לי מתוכו. ואולי עדיף.