דבר העורכת | גיליון נובמבר 2025 – תיקון

גיליון תיקון מבקש לחשוב על מושג התיקון – בתוך עצמנו ובתוך ממלכת הספרות הקטנה שלנו –במונחים רחבים יותר של תיקון המידות, לא פחות. ובפרפרזה על שבע המידות הרעות, שבעת החטאים הקטלניים של הנצרות – קצת פחות גאווה, קצת פחות חמדנות, קצת פחות זעם, קנאה, גרגרנות, תאווה (בעיקר להרס) ועצלנות – בתקווה שכל זה יוביל אותנו לתיקון עצמי וגם, בסופו של דבר, לתיקון אמנותי, לכתיבת ספרות טובה יותר.

השירים של חוסר האפשרות / נוית בראל

הוא לא חשב שהוא משורר. חבר גרר לעברי את השירים שלו, וכשקראתי את הקובץ הרגשתי היכרות מיוחדת, מרחק שעבר גישור, שפה שנותקה מהמון כותביה והפכה הכרחית במיוחד, חיונית. הוא כתב שירים מצניעי לכת בסביבה של אימה ושל יופי, כלומר באווירה וברקע של המקום הזה.

פורטרט של פורטרט / ליאת קפלן

ערכנו יחד את השירים שלנו, אלישבע ואני. משך שנים היינו שותפות: לימדנו, ערכנו, כתבנו, כאבנו, צחקנו, שאלנו, דיברנו ודיברנו. בקיץ עברה דירה, חשה ברע, בתחילה רק הגב כאב, לכאורה. כשמאוד התייסרה שכנענו אותה להיבדק. היא אובחנה, הצטמקה, טופלה ונחלשה במהירות. אלישבע הכחישה את מותה הקרב גם כשגססה. הייתי אתה. היא נפטרה כמה ימים לפני תום השנה, בטרם מלאו לה ארבעים. אהבתי אותה. מאוד. הערצתי את המשוררת שהייתה.

בשר מן האדמה / יעקב צ׳ מאיר

חברים, זוהי עת צרה ליעקב. מלחמה בחוץ חברים, כפי שאתם יודעים היטב, אני מתפלל לרפואתם של כל הפצועים שלנו, לעילוי נשמתם של כל ההרוגים שלנו השם ייקום דמם, לחזרתם המהירה של כל החטופים והחטופות, השם ישמור עליהם ויציל אותם במהרה בימינו אמן. באמת, חברים יקרים שלי, הדרום בוער, הצפון בוער, ואנחנו כאן ברכבת הזו, שנוסעת לה מבאר שבע שבדרום ועד נהריה המופגזת שבצפון. בעזרת השם. הרשו לי להציג את עצמי חברים, אני קצת נרגש, אציג את עצמי במילים קצרות. אני בדרכי אל העיר הגדולה תל אביב. קצת נרגש, כמו שאמרתי, לא יודע מה להגיד לכם חברים. המצב קשה, קשה מאוד, ואני מתפלל יום יום שעה שעה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו רפואה וישועה. הצפון ריק חברים שלי, והדרום גם הוא ריק, והחיילים שלנו יורים ונלחמים ונהרגים לא עליכם ואנחנו כאן ברכבת, נוסעים מהדרום לצפון. עת צרה ליעקב.

קהות / ליאת ברד

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים קהות / ליאת ברד זֶה הִתְחִיל עִם הָאַבְחָנָה שֶׁאַזְעָקָה לֹא מַקְפִּיצָה לִי יוֹתֵר אֶת הַגּוּף. אֵין כִּוּוּץ. אֵין הַעֲלָאַת דֹּפֶק. אֵין דְּפִיקוֹת לֵב. הַכֹּל כָּרָגִיל. הַכֹּל קֵהוּת. הִתְחִילוּ אַזְעָקוֹת. בְּסֵדֶר. מְסִיטָה וִילוֹן, מְגִיפָה אֶת חַלּוֹן הַמָּמָד, לוֹקַחַת בַּקְבּוּק מַיִם וְסֵלוּלָרִי פְּנִימָה, טוֹרֶקֶת אֶת הַדֶּלֶת. הַבּוּמִים מַסְפִּיק רְחוֹקִים. […]

שיחה עם רונית מטלון / נעמה צאל

מיוחד לגיליון ״טיוטות״ – נעמה צאל הקדישה את המחקר הספרותי האחרון שלה לסופרת רונית מטלון. בטקסט מרתק זה, שערכה מיכל בן-נפתלי, השתיים מנהלות שיחה מדויקת, פראית, אסתטית. וכל שנותר לנו הוא לקרוא ולהתגעגע לשתי הנשים שהלכו לעולמן בטרם עת.

לשם / מיכאל קגזנוב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים לשם / מיכאל קגזנוב לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בְּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֵד שֵׁם יו"ד הֵא וָו הֵא בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל 1. עֵת לְהָסִיר לוֹט: לְשֵׁם מָה בָּאתָ אֵלַי …………וְלֹא בָּאתָ בִּי כְּשֶׁעֲבָרַי תָּבְעוּ בִּיאָה וְנַעֲנוּ בְּ״בַּיי״ לְשֵׁם מָה בָּאתָ אֵלַי כְּשֶׁדִּמְּמוּ אוֹתְךָ נִימַי כְּעִנּוּי […]

מבצע / קרן להמן

קובי השכן שוכב על ספה ישנה ומרוטה בצבע תכלת שהוצאתי מבית הוריי. לאחר מותם הצבתי אותה כלאחר כבוד בחצר המשותפת של הבלוק שלנו. בלילות החתולים נוהגים בה כבשלהם, אמא ודאי הייתה מתפלצת, היא שנאה חתולים. אני מתיישבת על כיסא כתר לבן, כוס קפה שלישית בידי. מטוסי הקרב קורעים את השמיים, עוד רגע יצלו על גופם של אנשים בצידו השני של הגבול. בחדשות ידווחו על בניינים שקרסו ואויבים שקרסו תחתם. אילנה, השכנה מקומה שנייה, מגיחה מתוך הבניין החשוך עם התינוק שלה ומתיישבת על כיסא משרדי מרופט, עיניה טרוטות מליל אזעקות ותינוק בן כמה חודשים. יימח שמם היא אומרת ומביטה לשמיים.

מבוא לשירה / ערן צלגוב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים מבוא לשירה / ערן צלגוב לְחַפֵּשׂ הַגְדָּרָה לְ'מָה זֶה שִׁיר' זֶה כְּמוֹ לְגַהֵץ עֲנָנִים – אוּלַי נַרְגִּישׁ יַצְרָנִיִּים אֲבָל הַשָּׁמַיִם יִשָּׁאֲרוּ מְקֻמָּטִים. שִׁיר הוּא מָה שֶׁקּוֹרֶה לְמָשָׁל כְּשֶׁהַקָּפֶה שֶׁלְּךָ נֶאֱנָח וְאַף אֶחָד מִלְּבַדְּךָ לֹא שׁוֹמֵעַ. או לְנַסּוֹת לְהַגְדִּיר שִׁיר זֶה כְּמוֹ לָתֵת הַנְחָיוֹת לָאָבִיב: חַם, קַר, חַם, […]

מארון בלס / ענת עינהר

בכמה מילים: מארוּן בֵּלס היא נובלה שיש בה אימה ומקאבריות הררית, והיא מתרחשת דווקא כאן, בחולון שבישראל שטופת השמש והזיעה. מעורבים בה אמן פרוורטי ואמו אנינת הטעם, מנקה בעלת מום וסוחר איברים חסר לב, מחזרת חובבת חידות ושני אצילים בריטים מצוירים