מֹאזְנַיִם

יהודה ואני / סיגל נאור פרלמן

לב

הַלֵּב וָרֹד

דַּק הַלֵּב

פֶּרַח לֵב, פֶּרַח לֵב

עֲלֵה

כּוֹתֶרֶת לֵב

נִתָּק

לֵב

עַל פְּנֵי הַמַיִם, צָף

גביע לב

בְּיָדִי

נָח.

נִפְתָּח. נִפְתָּח.

אוֹר

גְּבִיעַ לֵּב

בּוֹקֵעַ זֹהַר

גְּבִיעַ לֵּב.

נִפְתָּח.

כָּךְ. כָּךְ.

הלב שלנו

לִבּוֹ בַּמִּזְרָח וְלִבִּי בַּמִּזְרָח.

בגידה

שָׁכְחוּ אוֹתְךָ

יַא לִבְּךָ בַּמִּזְרָח וְאָנֹכְךָ בְּסוֹף מַעֲרָב

וְאֵיךְ תִּטְעַם אֶת אֲשֶׁר תֹּאכַל וְאֵיךְ

וְאֵיכָה

וְלָרִיק

מִזְבְּחוֹת אָבוֹת בְּנוּיִים,

מָה זֶה בְּנוּיִים, מִבֵּטוֹן בְּנוּיִים,

וְלַשָּׁוְא קָרְבוּ שָׁם הַזְּבָחִים. 

צוֹדֵק, יְהוּדָה.

הֲטוֹב שֶׁיִּהְיוּ מֵתִים זְכוּרִים

וְהָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת שְׁכוּחִים?

לֹא טוֹב יְהוּדָה, בִּכְלָל לֹא טוֹב

אָחִי.

אֶת הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ

מִלִּבִּי אֶל לִבְּךָ

בְּדֹאַר אֲוִיר, יְהוּדָה.

בוא

נֵצֵא לַמַסָּע.

כָּאן שֶׁיִּדְאֲגוּ אֲחֵרִים.

אֲנַחְנוּ בִּכְלָבִים לֹא נִירָה.

בְּאֶרֶץ זָרָה

נַעֲשֶׂה חֲמִשָּׁה יְלָדִים.