מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

 שירים / רוני אלדד 

*

מְעַצֶּבֶת הַפְּנִים בַּשֻּׁלְחָן לְיָדִי אוֹמֶרֶת
שַׁיִשׁ דְּרָמָטִי
בְּנֵי הַזּוּג נוֹהֲרִים זֶה אֶל זֶה
בְּדִיּוּק, בְּדִיּוּק
מְנִיפַת הַצְּבָעִים פּוֹרֶשֶׂת לָהֶם
טוּרְקִיז אוֹקְיָנוֹס, חוּם אֲדָמָה
מְעַצֶּבֶת הַפְּנִים לֹא מַסְכִּימָה
אֲבָל מַמָּשׁ לֹא רוֹצָה
לִכְפּוֹת 
הִיא אוֹמֶרֶת, כְּנִיסָה,
כְּנִיסָה צְרִיכָה לִהְיוֹת רֶגַע שֶׁל אֱלֹהִים אַדִּירִים
רֶגַע שֶׁל קִנְאָה
בְּנֵי הַזּוּג מְהַנְהֲנִים וְיֵשׁ אֵיזוֹ הֶמְיָה

אַחַר כָּךְ נְדַבֵּר עַל הַמַּרְתֵּף?
שׁוֹאֶלֶת הָאִשָּׁה
עַל הַבֵּיְיסְמֶנְט, מְעַצֶּבֶת הַפְּנִים מְהַסָּה
הַחִיּוּךְ הָרָחָב סוֹדֵק בַּשָּׂפָה

מַרְתֵּף זֶה מָקוֹם שֶׁמַּחְבִּיאִים בּוֹ גּוּפָה
הִיא צוֹחֶקֶת
כֻּלָּנוּ צוֹחֲקִים אִתָּהּ

עכשיו

שׁוּרַת צִנְצָנוֹת בַּדֶּרֶךְ לַפַּח
מֻנָּחוֹת עַל גָּדֵר
כְּדָבָר שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר
צִלָּן הַשָּׁקוּף הוּא רֶוַח

אִשָּׁה זְקֵנָה וּמַיִם רַבִּים עוֹמֶדֶת בְּשֶׁקֶט בְּאֶמְצַע בְּרֵכָה
עַל גּוּפָהּ: בֶּגֶד יָם עִם הֶדְפֵּס פְּרָחִים
וְרַעַד הַמַּיִם מַשְׁקֶה אוֹתָהּ

בַּלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמֶדֶת
אֶת כּוֹחֵנוּ לְהִגָּמֵל
הַיֶּלֶד שֶׁלִּי מַקִּיף
אֶת שֹׁרֶשׁ כַּף יָדוֹ  
בְּאֶצְבְּעוֹתָיו –
מַחְזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ

צִפּוֹרֵי בַּת-שֶׁבַע חַסְרוֹת קֵן
עִם עַמּוּד הַשַּׁחַר נוֹדְדוֹת לְאוֹסְטְרַלְיָה
וְחוֹזְרוֹת מִדֵּי חֹשֶׁךְ אֵלֵינוּ,
דַּוְקָא אֵלֵינוּ:
מַעְגָּל הַאֵין נִמְלָא יֵשׁ
עַד אֶפֶס מָקוֹם

וּמִבַּעַד לַטֶּלֶפוֹן שֶׁל הָאִישׁ שֶׁחָלַף עַל פָּנַי בָּרְחוֹב 
נִשְׁמַע קוֹל נִזְהָר, שׁוֹאֵל:
עַכְשָׁו זֶה זְמַן טוֹב