מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / יודית שחר

טובה דייה

בִּידֵי מִי הִפְקַדְתְּ אוֹתִי, אִמָּא,
בִּידֵי חַסְדֵי הַמְּדִינָה,
מָה יָדַעְתְּ,
אֶת אָבִיךְ טְָרפָה הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה
וְלֹא נִמְצָא כֶּסֶף לְהַתְקִין מַצֵּבָה
שָׁם נוֹתְַרתְּ,
עַכְשָׁו כְּשֶׁגַּם אַתְּ מְכֻסָּה, אֲנִי תּוֹהָה,
הַאִם הָיִיתִי בַּת טוֹבָה דַּיָּה.


בִּידֵי מִי הוֹתְַרתְּ אוֹתִי, אִמָּא,
בִּידֵי שֵׁדֵי הַפְּחָדִים, מוְֹראוֹת הַקִּיּוּם
וְחֶרְפַּת הַלֵּב,
אֵינךְֵ אֲשׁמֵָה,
גַּם אַתְּ הֻפְקַרְתְּ עֵירֻמָּה,
אֶת דַּל חֲפָצַיִךְ מִבַּיִת
לָקְחוּ גַּנָּבִים וְנוֹתְַרתְּ
בְּכֻתָּנְתֵּךְ לְעוֹרֵךְ בְּלֵיל הַהֲגִירָה.


וְלָמַדְתְּ לְבַשֵּׁל וְלֶאֱפוֹת
וְלָמַדְתְּ לַעֲשׂוֹת כְּבִיסוֹת
וְיָלַדְתְּ אַרְבַּע בָּנוֹת
וְלָמַדְתְּ עִבְרִית רצוּצָה
וְנִשְׁאַרְתְּ מֵאָחוֹר מַצֵּבָה
שֶׁלֹּא הֻצְּבָה,
וְעוֹדֶנִּי תּוֹהָה,
הַאִם הָיִיתִי בַּת טוֹבָה דַּיָּה.