דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

שני שירים / יודית שחר

כמעט

שׁוּב אֲנִי עַל גַּב הַחַיָּה
שׁוֹעֶטֶת בַּיְּצִיאָה
מִבֵּית הַחוֹלִים.
שְׂפַת מְלִיצָה נָאָה
יֵשׁ לָהּ לָרְפוּאָה
נִדְמֵית תְּמִימָה:
"נִמְצָא מִמְצָא חָדָשׁ".
בַּפְּנִיָּה בּוֹאֲכָה שד' הַמֶּלֶךְ
אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בִּשְׁתֵּי יָדַי
בְּכָל כּוֹחוֹתַי בְּרַעֲמַת הַחַיָּה,
אַל תַּפְנִי אֵלַי אֶת פָּנַיִךְ, חַיָּה,
אַל תַּפְנִי כְּלַפַּי אֶת פָּנַיִךְ,
אַל לִי לִטְעֹם מֵהֶבֶל פִּיךְ עַל פָּנַי,
אַל יִצְטַלְּבוּ עֵינַיִךְ בְּעֵינַי,
אַל תַּפְנִי עֲדַיִן אֶת פָּנַיִךְ אֵלַי, חַיָּה,
אֲנִי מְקוֹשֶׁשֶׁת זְמַן

קוראים לה תקוה

וְהִנֵּה הִיא פֹּה מְלֵאַת תִּקְוָה מוּל הַבּוֹס
הַנִּמְרָץ הַמְּכֻפְתָּר בְּחֻלְצַת פַּסִּים תְּכֻלָּה
וּבַעֲלַת הַבַּיִת בַּשִּׂמְלָה הַצְּהֻבָּה וְהָרַגְלַיִם
אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת הַמִּתְחַדְּדוֹת בְּנַעֲלֵי שְׁפִּיץ,
בְּפָנִים מֻשְׁפָּלִים וּבְקוֹל מָתוֹק שֶׁל יַלְדָּה
הִיא מְחַפֶּשֶׂת עֲבוֹדָה, מָקוֹם אִינְטִימִי שֶׁכֵּיף
בּוֹ, קְצָת יַחַס, לֹא נוֹרָא הַשָּׂכָר.
בַּעֲלַת הַבַּיִת מְדַבֶּרֶת לְאַט בְּקוֹל מֻקְפָּד:
צָרִיךְ לְנַקּוֹת שֻׁלְחָנוֹת, לְהָרִים נְיָרוֹת מֵהָרִצְפָּה
וְכִסְּאוֹת, חָשׁוּב לִהְיוֹת נְקִיָּה.

תִּקְוָה שְׁמָתִקְוָה רַוָּקָה גּוּצָה בַּת
שְׁלוֹשִׁים וְאַרְבַּע בְּמִשְׁקָפַיִם כְּבֵדִים
בְּמִסְגֶּרֶת כֵּהָה וְחֻלְצַת טְרִיקוֹ דְּהוּיָה
אוֹמֶרֶת נָכוֹן, אֵין לָהּ הַרְבֵּה נִסָּיוֹן,
קְצָת מִלְצְרָה וּפַעַם מָכְרָה בַּחֲנוּת,
אֲבָל יֵשׁ לָהּ מַעֲלוֹת: מַגִּיעָה בַּזְּמַן
וְטוֹבָה בְּיַחֲסֵי אֱנוֹשׁ.
בַּעֲלַת הַבַּיִת נוֹעֶצֶת מַבָּט וּמְדַבֶּרֶת לְאַט:
לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר מִדַּי, רַק לִהְיוֹת נְקִיָּה
וְיֵשׁ קִדּוּם אִם תּוֹכִיחַ אֶת עַצְמָהּ
תּוּכַל לְהַדְבִּיק תָּוִיּוֹת, זֶה חָשׁוּב
וְאָסוּר לִטְעוֹת, יֵשׁ מִדְרָג וְסֵדֶר בַּחַיִּים
וַאֲנָשִׁים צְרִיכִים לָדַעַת אֶת מִי הֵם גּוֹרְסִים:
סָלַט יְרָקוֹת, סָלַט בֵּיצִים, אֵיזֶה סוּג שֶׁל כְּרִיכִים.
אֲבָל תִּקְוָה שְׁמָתִקְוָה קָמָה הוֹלֶכֶת
הִיא טוֹבָה בְּיַחֲסֵי אֱנוֹשׁ
הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת עַל יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ,
תִּקְוָה, הַאִם יַחֲסֵי הָאֱנוֹשׁ הֵיטִיבוּ
אֵי פַּעַם אִתָּךְ