מֹאזְנַיִם

שירי אהבה / אלעד זרט

אהובתי שלי

אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ, תִּרְאִי כַּמָּה יָפִים אוֹרוֹת הַכּוֹכָבִים בַּשָּׂדֶה שֶׁל קֶשֶׁת. נָקִי וְעָמֹק בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה, עַרְפִלִּית גְּדוֹלָה מְחַבֶּקֶת אֶת הָרִיק כְּמוֹ אֵם הַמַּרְגִּיעָה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, דָּבָר לֹא יַעֲצֹר אוֹתָנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קֶצֶב הַחַיִּים; כְּמוֹ גֵ׳יין גּוּדוֹל נִלְמָד אֶת רִקּוּדֵי הַשִּׁימְפַּנְזִים בְּגוֹמְבֵּה, נִרְקֹד אִתָּם לְיַד מַפְּלֵי מַיִם, נְחַיֶּה טְקָסִים עַתִּיקִים. אַתְּ תִּהְיִי פְּרִימָטוֹלוֹגִית וַאֲנִי צַלָּם טֶבַע; נֵצֵא אֶל הַסֶרֶנֶגֶטִי וְנִקְרָא לְכָל חַיָּה בְּשֵׁם, לְכָל פֶּרַח וּלְכָל עָלֶה. תִּרְאִי אֶת צִבְעֵי הָאֹשֶׁר אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי; הָעֵצִים הָעַתִּיקִים וְהָעֲנָקִים וְהַמְּסֻקָּסִים מְסִיחִים עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם. בֵּין נִקְבֵי הָאֲבָנִים זַרְזִיפִים נִשְׁפָּכִים אֶל הַמַּעְיָנוֹת, וּבַשָּׁמַיִם הַבַּז דּוֹאֶה אֶל הַטֶּרֶף. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי תַּקְשִׁיבִי לָרוּחַ – הַיָּפָה וְהָאֲמִתִּית מִכָּל רוּחוֹת הָעֵמֶק. הִיא מְסַפֶּרֶת לָנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּעַ, שֶׁמֻּכְרָחִים לָנוּעַ, לְלַטֵּף אֶת הֶהָרִים בִּקְצוֹת הַשְּׁלָגִים הַנּוֹצְצִים, לִטְעֹם אֶת הַגֶּשֶׁם, וְאָז לָרֶדֶת כְּעֵדֶר בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַמָארָה; הַאִם רָאִית אֶת דַּרְכָּם שֶׁל פַּרְסְתָנִים עַל גְּדוֹת אֲגַם וִיקְטוֹרְיָה. הַגְּנוּ הַכָּחֹל נוֹדֵד פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה וְהוּא קוֹרֵא לָנוּ לְהִצְטָרֵף. אַתְּ מוֹשֶׁכֶת שְׂעָרֵךְ וּמְרִימָה מִשְׁקֶפֶת, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּם סְעָרָה לֹא תַּעֲצֹר אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּנוּ. אוֹקְיָנוֹסִים יִמָּלְאוּ עַד קַו הָאֹפֶק וַאֲנַחְנוּ נֶחֱצֶה עַל גַּבֵּי מַרְבָד כָּחֹל אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּצְחִית. אַתְּ תִּקְרְאִי שִׁירָה בַּלַּיְלָה וַאֲנִי אֲנַגֵּן בַּחֲלִילִית אֶל הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּקוֹל הַקֶּסֶם בֵּין סְפִינוֹת טְרוּפוֹת. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי תָּשׁוּבִי לַסִּפּוּן, וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָה לְצַד מַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אַתְּ תַּבִּיטִי בַּשָּׁמַיִם וְתִלְחֲשִׁי בְּאָזְנֵי צִפּוֹר וּדְגֵי הַיָּם, בּוֹא נִצְלֹל אוֹ נָעוּף מִן הָעוֹלָם, מִן הַכְּאֵב וְהַצַּעַר. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי שׁוּם צַעַר וְשׁוּם כְּאֵב לֹא יַצְלִיחוּ לְבַטֵּל אֶת הַמֶּרְחָב. גַּם אִם נִשְׁקַע, וַדַּאי נִשְׁקַע, תִּרְאִי אֶת הָעוֹלָם שֶׁמְּחַכֶּה לָנוּ, אִם לֹא בַּחַיִּים אָז בַּשִּׁירָה.

אפולו ודפנה

בעקבות קריאה במטמורפוזות
לאובידיוס

שָׁנִים הִסְתּוֹבַבְתְּ בְּדַרְכֵי הַסְּפָר לְלֹא מוֹלֶדֶת
כְּמוֹ אוֹדִיסֵאוּס תּוֹעָה בַּיַּמִּים חִפַּשְׂתְּ אֶת
הַדֶּרֶךְ לְאִיתָקָה שֶׁלָּךְ,
אֶל מִפְלָט מִכָּל הָאֲהָבוֹת.

שָׁנִים בְּאֵין צֶמַח לְרַפֵּא אֶת הַפֶּצַע שֶׁדִּמֵּם
וְדִמֵּם בֵּין רַגְלַיִךְ, הִפְנֵית עֹרֶף לְכָל מְחַזֵּר
כְּמוֹ יוֹנָה בְּכָנָף מְפַרְפֶּרֶת
כְּמוֹ הַצְּבִי בְּנוּסוֹ מִן הַלְּבִיאָה.

וַאֲנִי שֶׁהִגַּעְתִּי לֹא יָדַעְתִּי וְנִסִּיתִי לְהִתְקָרֵב
וְהֵרַחְתִּי הַפֶּצַע וְחָבַשְׁתִּי הַדָּם.
אַךְ לֹא זֵר וְלֹא תִּפְרַחַת,
לֹא נִצָּחוֹן וְלֹא תְּהִלָּה.

קוּפִּידוֹן שֶׁרָצָה לִנְקֹם בְּאָפּוֹלוֹ, אֵל הַנְּבוּאָה
שָׁלַף שְׁנֵי חִצִּים בַּעֲלֵי הַשְׁפָּעָה הֲפוּכָה;
הָאֶחָד מַצִּית אַהֲבָה, הַשֵּׁנִי מֵנִיס אוֹתָהּ
הָאֶחָד מֻזְהָב, הַשֵּׁנִי בְּעוֹפֶרֶת מְצֻפָּה.

וְאָפּוֹלוֹ הִתְאַהֵב בְּבִתּוֹ הַצְּעִירָה שֶׁל פֵּנֵאוֹס
וְאָפּוֹלוֹ תָּפַס בְּבִגְדָּהּ
Mihi Delphica tellus et Claros et Tenedos
Patareaque regia servit
וּכְשֶׁפִּזְּרָה שְׂעָרָהּ שׁוֹטְטָה בְּחֻרְשׁוֹת נִדָּחוֹת,
פְּצוּעָה וַחֲבוּלָה בִּקְּשָׁה מֵאָבִיהָ אֶת יָפְיָהּ לְחַסֵּל
בִּקְּשָׁה מִזִּרְמֵי הַנָּהָר בְּכַפּוֹת יָדָיו לְעַרְסֵל.
אַךְ בְּקֹשִׁי גָּמְרָה תְּחִנָּתָהּ וְשָׁדֶיהָ הָפְכוּ
לִקְלִפַּת עֵץ הַדַּפְנָה.

וְאַתְּ שֶׁיָּדַעְתְּ שֶׁלֹּא בֵּין עֲנָפִים תִּנָּצְלִי
שֶׁלֹּא אֶל יְעָרוֹת שְׁחֹרִים תִּמָּלְטִי,
שָׁכַבְתְּ וְלֹא זַזְתְּ מְחֻסֶּרֶת הַכָּרָה
וְרַק זִכְרוֹן הַחֶרֶב
בַּבָּשָׂר נִנְעֲצָה.

בֵּין עֲצֵי עָר אָצִיל דַּפְנָה נֶאֱנֶסֶת
וּגְבָרִים גּוֹנְבִים אֶת גּוּפָהּ וְנִשְׁמָתָהּ;
וְדַפְנָה שָׁם תִּשְׁכַּב לְקוֹלוֹת הַגְּנִיחָה
וְדַפְנָה שָׁם תָּרִיחַ אֶת רֵיחוֹת הַשִּׂטְנָה
וְהִיא לֹא תִּתְנַגֵּד.
הִיא לֹא תִּתְנַגֵּד.