מֹאזְנַיִם

תשעה פרגמנטים ושיר / עדנה גורני

אות אחר אות
*
אֵין אָח וְרֵעַ לִיכָלְתָּם שֶׁל מְבֻגִָּרים לְהָנִיף אֶת הַסָּדִין כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִגְרֹם
לוֹ לְרַחֵף רֶגַע, לִקְפֹּא בָּאֲוִיר – לְרֶגַע אֶחָד הַכֹּל אֶפְשָׁרִי – וְאָז לִצְנֹחַ
מַעֲדַנּוֹת וּלְכַסּוֹת אֶת הַמִּטָּה בְּדִיּוּק, עַד שֶׁאֵין צֹרֶךְ אֶלָּא בְּתִקּוּן קְטַנְטַן,
צְבִיטוֹת חִבָּה פֹּה וְשָׁם, וְהַמִּטָּה מְכֻסָּה וְהַסָּדִין חָלָק לְמִשְׁעִי, כָּל כָּךְ יָפֶה
"שֶׁכְּבָר מַמָּשׁ אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ אוֹ לִישֹׁן".*
*
הָרֶשֶׁת מְכַסָּה הֵיטֵב אֶת בְּרֵכַת הַדָּגִים. לְעִתִּים מוֹצְאוֹת אֲנָפוֹת אֶת דַּרְכָּן
פְּנִימָה. כְּמוֹ חֲלוֹמוֹת לְבָנִים הֵן מְרַחֲפוֹת תַּחַת הָרֶשֶׁת עַד שֶׁהֵן מִסְתַּבְּכוֹת
בַּכָּנָף אוֹ בָּרֶגֶל וְנוֹתָרוֹת תְּלוּיוֹת וּמֵתוֹת בְּיִסּוִּרים.
*
אֲנִי מָעֳסֶקֶת כִּמְבַקְבֶּקֶת בְּיֶקֶב בּוּטִיק. כָּל מִי שֶׁזָּקוּק לִמְבַקְבֶּקֶת מְסוּרָה,
דַּיְקָנִית וּנְקִיָּה שֶׁיִּפְנֶה אֵלַי. בַּהֶמְשֵׁךְ אֶעֱבֹר לְתַצְלִילִים נוֹסָפִים. אֵינֶנִּי
מְפַקְפֶּקֶת בִּיכָלְתִּי לִהְיוֹת פּוֹקֶקֶת וְגַם פְּקָק וְאַף מְזַמְזֶמֶת, מְרַשְׁרֶשֶׁת
וּמְגְַרגֶּרֶת. יִתָּכֵן שֶׁבַּהֶמְשֵׁךְ אַרְהִיב לִהְיוֹת מְצַיֶּצֶת. לְבַסּוֹף, עִם שִׁכְלוּל
וְחִדּוּד הַחוּשִׁים הַתַּצְלִילִיִּים שֶׁלִּי אַגִּיעַ לְפִסְגַּת מַאֲוַיַּי וְאֶהְיֶה סִיקְסָק.
*
קוֹל גֵּרוּד וּגְִרירָה, קִרְקוּשׁ עַל רצְפָּה קָשָׁה מְצְַרצֵר בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים,
צְלִיל גַּלְגַּלֶּיהָ שֶׁל מִזְוָדָה קְטַנָּה, כָּזֹאת שֶׁמֻּתָּר לָקַחַת כְּמִטְעַן יָד בְּטִיסוֹת
שֶׂכֶר זוֹלוֹת, וְהִיא מְלֵאָה אוֹ תִּתְמַלֵּא בַּהֲמוֹן סְפָרָיו שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר כְּסוּף
שֵׂעָר בְּדַרְכּוֹ אֶל הַסִּפְרִיָּה אוֹ מִמֶּנָּה. מְנַקֶּה שֶׁגַּם שְׂעָרוֹ כָּסוּף מְגַלְגֵּל עֶגְלַת
אַשְׁפָּה בְּאוֹתָם מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים. מִכִּיסוֹ מְצִיצָה חֲבִילָה יְרַקְרַקָּה שֶׁל
שַׂקִּיּוֹת פְּלַסְטִיק חֲדָשׁוֹת בָּהֶן הוּא מְצַפֶּה אֶת הַפַּחִים לְאַחַר שֶׁשָּׁלַף אֶת
הַשַּׂקִּיּוֹת הַמְּלֵאוֹת וְהִנִּיחָן בָּעֲגָלָה. פַּעַם אַחַר פַּעַם אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם
וּמְנַסָּה לְנַחֵשׁ וְנִכְשֶׁלֶת. אֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַצְּלִילִים.

* תרצה אתר, “ושום סלע״, בתוך: כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 2018 .

*
מְסֻבָּךְ הָעִנְיָן הַזֶּה עִם הַזְּרָעִים וּמֻפְלָא. לְאַחַר שֶׁסָּפְגוּ מַיִם אֲחָדִים נוֹבְטִים
מִיָּד, אֲחֵרִים תּוֹךְ שְׁלוֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה יָמִים, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם לְאַחַר
חֹדֶשׁ. יִהְיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁיִּקַּח לָהֶם שָׁנִים )מַדְּעָנִים הִצְלִיחוּ לְהַנְבִּיט זְרָעִים
מִיְּמֵי הַפַּרְעוֹנִים( וַאֲחֵרִים לֹא יִנְבְּטוּ כְּלָל. כְּדֵי לְהַחְרִישׁ אֶת קוֹלָן שֶׁל
הַמַּחְשָׁבוֹת אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי שְׁאֵלוֹת לְלֹא תּוֹחֶלֶת. בְּכַמָּה מֶטְִרים
(קִילוֹמֶטְִרים?) שֶׁל נְיַר טוּאָלֶט אֶשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַהֲלַךְ חַיַּי (מִי יִסְפֹּר?) אוֹ הַאִם
אִמָּא שֶׁלִּי תָּמוּת בְּלִי אוֹ עִם פִּצְעֵי לַחַץ?
*
הַיַּבָּשׁוֹת הָיוּ אַחַת, פַּנְגֵיאָה, עַד שֶׁנָּדְדוּ וְהִתְרַחֲקוּ זוֹ מִזּוֹ. אֶצְלֵנוּ זֶה אוּלַי
הָפוּךְ.
*
הוּא לֹא רָצָה בִּכְלִי הַכֶּסֶף הַמְּכֹעָר שֶׁנָּתַתִּי לוֹ בְּמַתָּנָה. אוּלַי אֶתֵּן לוֹ אֶת
הַצִּיּוּר שֶׁאֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת, צִיּוּר שֶׁל יַנְשׁוּף שֶׁמֵּרֹאשׁוֹ בּוֹקְעוֹת קַרְנֵי אוֹר? הֲרֵי
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עָרֵי מִסְכְּנוֹת, אוֹצָרוֹת, מַחְסָנִים שֶׁל חֲפָצִים מְכֹעִָרים פָּחוֹת
אוֹ יוֹתֵר, גּוֹדְשִׁים אוּלַמּוֹת וַחֲדָרִים, מִצְטוֹפְפִים בְּגָלְֶריוֹת וּבְמוּזֵאוֹנִים,
מְמַלְּאִים מַרְתְּפִים וַעֲלִיּוֹת גַּג עַד לִבְלִי הָכִיל. הַחֹמֶר הַזֶּה הָאָפֵל גּוֹלֵשׁ
הַחוּצָה בְּאִטִּיּוּת כְּמוֹ קַרְחוֹן שֶׁמִּתְקַדֵּם לְאַט, גּוֹרֵס וּמְעַכֵּל כָּל שֶׁנִּקְרֶה
בְּדַרְכּוֹ, סוֹתֵם מַבּוּעִים וְאוֹכֵל כְּתָמִים שֶׁל אוֹר.**

** בהשראת דליה רביקוביץ, “כתמי אור״, בתוך: אהבת תפוח־הזהב, ספרית פועלים, 1991 .

*
הַמַּרְצֶה נִכְנַס לַכִּתָּה, צָעַד אֶל קִדְמַת הַחֶדֶר וְנֶעֱמַד מוּל הַסְּטוּדֶנְטִיּוֹת
וְהַסְּטוּדֶנְטִים. בְּלִי לוֹמַר מִלָּה הֵחֵל לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו. הֵסִיר אֶת הַחֻלְצָה.
חָזֵהוּ הֶחָשׂוּף שְׁרִיִרי, עוֹרוֹ חָלָק כְּמוֹ הָיָה פֶּסֶל שַׁיִשׁ. אַחַר כָּךְ חָלַץ אֶת
נַעֲלָיו, הֵסִיר אֶת הַגְַּרבַּיִם, פָּשַׁט אֶת מִכְנָסָיו וְתַחְתּוֹנָיו וְחִלֵּץ אֶת גֶּדֶם רַגְלוֹ
מֵהַפְּרוֹטֶזָה. בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ עָמַד עַל רַגְלוֹ הָאַחַת בִּשְׁתִיקָה מוּל הַכִּתָּה.
בְּסִיּוּם הַשִּׁעוּר הִתְלַבֵּשׁ וְהָלַךְ.
*
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אוֹת אַחַר אוֹת, עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל, מְרִימָה אֶבֶן (בִּזְהִירוּת!
עַקְרָב!) וְהוֹפֶכֶת – חִתּוּלֵי קוִּרים. פִּשְׁפֵּשׁ אָדֹם־שָׁחֹר מְמַהֵר לְעִסּוּקָיו.
שׁוֹמֶטֶת אֶבֶן, בִּטְנָהּ כְּלַפַּי מַעְלָה. נִמְלֶכֶת בְּדַעְתִּי, הוֹפֶכֶת חֲזָרָה.
קוֹץ מְפֻסְפָּס שֶׁל דָּרְבָּן מוֹבִיל לְקוֹץ נוֹסָף. עֲפָצִים עַל עַנְפֵי הָאֵלָה –
אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִית אוֹ אַטְלַנְטִית? אוּלַי טָעוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה? מַשְׁפֵּךְ אֲרִינָמָל,
מִדְרוֹנוֹתָיו גְַּרגִּיִרים מְדֻיָּקִים, מְדֻקְדָּקִים, הֲדוּקִים. הוּא אוֹרֵב, נוֹרָא כְּמוֹ
חוֹל טוֹבְעָנִי, לוֹכֵד בְּחֶלְקַת מִלּוֹתָיו, בְּצַחְצְחוֹת מְחִילוֹתָיו. אֲנִי לֹא נִזְהֶרֶת,
נוֹפֶלֶת וּמִדַּרְדֶּרֶת וְהוּא אוֹחֵז בִּי בִּצְבָתוֹתָיו וְגוֹרֵר אוֹתִי פְּנִימָה.

חרצית (Chrysanthemum coronarium)

מחווה לשירו של נתן וסרמן, "חיטה" (Triticum vulgare)

וְהָיָה לִתְקוּפַת הַקּוֹרוֹנָה לָמַדְנוּ וְלִמַּדְנוּ בְּזוּם.
בִּידוּד נָפַל עָלֵינוּ וְהַחַרְצִיּוֹת פָּרְחוּ בְּשׁוּלֵי הַשָּׂדֶה.
הַסְּטוּדֶנְטִית שֶׁלִּי אֵם חַד הוִֹרית וּשְׂפַת אִמָּהּ אֵינָהּ עִבְרִית.
בְּנָהּ בֶּן הַשְּׁנָתַיִם מַפְרִיעַ לָהּ לִפְתֹּר אֶת מִבְחַן הַבַּיִת. הַתְּשׁוּבָה
תָּמִיד בְּגוּף הַשְּׁאֵלָה. וּבִכְלָל הַמִּכְלָלָה אוּלַי תִּסָּגֵר כִּי הַסְּטוּדֶנְטִים
שֶׁאִבְּדוּ אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתָם אֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד. רחוּק
חֶבְרָתִי נָפַל עָלֵינוּ וְתִהְיֶה נְשִׁירָה גְּדוֹלָה שֶׁל הַחַלָּשִׁים, שֶׁל הַמֻּחְלָשִׁים,
שֶׁל הָעוֹבְדִים בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת בִּשְׂכַר מִינִימוּם, וְעַכְשָׁו פֻּטְּרוּ. לְלֹא תַּשְׁלוּם,
לְלֹא חֻפְשָׁה. וּמִשְׂרַד הָאוֹצָר קוֹפֵץ אֶגְרוֹפוֹ כִּי הוּא יָכֹל. הַמִּלִּים סוֹלִידָרִיּוּת,
אַחְרָיוּת, דֻּגְמָה אִישִׁית, נְִרדָּפוֹת עַל יְדֵי הַמִּלִּים נָאִיבִיּוּת, תַּחְמָנוּת, אֲנִי
וְאַפְסִי עוֹד, וַתֹּאכַלְנָה רָעוֹת הַמַּרְאֶה אֶת יְפוֹת הַמַּרְאֶה וְלֹא נוֹדַע כִּי
בָּא אֶל קִרְבָּן. אֲנַחְנוּ מְבֻדָּדִים, קְשֵּׁי עֹרֶף וְעְַרלֵי לֵב, וְהַמִּשְׁתָּלָה מִתְחַנֶּנֶת
קְנוּ פִּרְחֵי אַדְמוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם בְּדֶרֶךְ כְּלָל רַק לְיִצּוּא, וְחַוַּת הָעִזִּים מַפְצִירָה
קְנוּ גְּבִינוֹת וְיוֹגוְּרט, כִּי לֹא בָּאִים לִקְנוֹת וְלֹא מַגִּיעִים לְִראוֹת אֶת הַגְּדָיִים
הַחֲמוּדִים שֶׁרוֹעִים בַּשָּׂדֶה עִם אִמּוֹתֵיהֶן (אִם נִתְמַזֵּל מַזָּלָם) וְהַשָּׂדֶה מְבַקֵּשׁ
קְנוּ חַסּוֹת כִּי נִגְדְּשָׁה הַסְּאָה וְאֵין חָסוּת וּמִמֵּילָא בְּיִשְׂרָאֵל נִזְרָקִים לַפַּח
כָּל שָׁנָה 2.4 טוֹנוֹת שֶׁל מָזוֹן, שְׁלִישׁ מֵהֶקֵּף הַיִּצּוּר הַמְּקוֹמִי. בְּסִינְגָּפּוּר
רוֹבּוֹטִים אוֹכְפִים סֶגֶר וְאֶצְלֵנוּ חֻקִּים נוְֹרבֶגִיִּים וְצְָרפָתִיִּים, בַּבִּצָּה הַקְּטַנָּה
שֶׁאֵין לָנוּ אַחֶרֶת אוֹהֲבִים גְּלוֹבָּלִיזַצְיָה. חֲצִיצָה נָפְלָה עָלֵינוּ, פִּיּוֹתֵינוּ
מָלְאוּ חָצָץ, חוֹשְׁבִים לָצֵאת חוֹצֵץ, חוֹשְׁבִים נִבְצָרוּת, בְּצִיר )בְּאוּשִׁים(,
כִּי יוֹתֵר מֵ־ 50% מֵהַחוֹלִים הַמְּאֻבְחָנִים בְּקוֹרוֹנָה מִתְגּוְֹרִרים
בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים וְיוֹתֵר מֵהַבְּדִיקוֹת בָּעֶלְיוֹנִים, וּכְלָל לֹא בָּרוּר
אִם הָעֲקֻמָּה שֶׁהִשְׁתַּטְּחָה תִָּרים שׁוּב רֹאשָׁה. בְּדִידוּת נָפְלָה עָלֵינוּ,
וּמִי שֶׁיָּקוּם יָקוּם וּמִי שֶׁיִּפֹּל יִפֹּל כִּי כָּכָה זֶה.