שני שירים / תהילה חכימי

יונה

הַכֹּל מְשׁוֹרֶרֶת, גַּם הַמְּשׁוֹרְרִים מְשׁוֹרֶרֶת,
בָּעִתּוֹן כּוֹתְבִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם יוֹנָה,
(לֹא הִצְלִיחוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַהַשְׁוָאָה)
הֵם מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁלִּפְעָמִים אוֹהֶבֶת לְהַצְהִיר עַל עַצְמָהּ שֶׁאֵינֶנָּה מְשׁוֹרֶרֶת:
אֲנִי רַק כּוֹתֶבֶת שִׁירִים, כְּעֶמְדָּה פּוֹלִיטִית, אֲנִי שִׁירִים בְּלִי מְשׁוֹרֶרֶת.
וּבִפְעָמִים אֲחֵרוֹת אוֹמֶרֶת: אֲנִי לֹא מְשׁוֹרֶרֶת פּוֹלִיטִית, מַקְסִימוּם חֶבְרָתִית.
וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁבַּנִּתּוּחַ שֶׁלָּהֶם הִצְלִיחוּ לַעֲקֹר לָהּ מֵהַקְּרָבַיִם אֶת הָ"עֶמְדָּה הַשִּׁירִית",
וְהַכֹּל שָׁפוּךְ שָׁם בְּעִתּוֹן סוֹף הַשָּׁבוּעַ, פָּרוּשׂ לְרַאֲוָה עַל חֲמִישִׁית גִּלָּיוֹן,
גִּילְיוֹטִינָה.
אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיד, שֶׁלִּכְתֹּב כָּאן מְשׁוֹרֶרֶת זוֹ עַצְלוּת,
וְזוֹ הַאֲשָׁמָה שֶׁאֵין לְהָקֵל בָּהּ רֹאשׁ, כִּי יֵשׁ בְּזֶה מַשֶּׁהוּ,
וְיֵשׁ סַכָּנָה כָּזוֹ, כְּשֶׁשִּׁיר מִתְרַסֵּק עַל מְשׁוֹרֶרֶת, וְלֹא רַק בִּגְלַל הָעַצְלוּת,
תַּחְשְׁבוּ מָה זֶה כְּשֶׁמֶּטָפוֹרָה כָּזוֹ נוֹפֶלֶת לִמְשׁוֹרֶרֶת עַל הָרֹאשׁ,
אוֹ לְהֶפֶךְ, כְּשֶׁמְּשׁוֹרֶרֶת חוֹטֶפֶת סְחַרְחֹרֶת וְנוֹפֶלֶת פְּנִימָה, צוֹלֶלֶת עָמֹק,
אֲבָל הָעִנְיָן גַּם הַפַּעַם הוּא לֹא הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְלֹא הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁהוּא מְשׁוֹרֶרֶת,
גַּם אִם יִקָּרְאוּ לוֹ מֵעַכְשָׁו יוֹנָה, שֵׁם שֶׁל חַיָּה וְשֵׁם פְּרָטִי שֶׁל מְשׁוֹרֶרֶת מֵתָה,
לַשִּׁירָה הָעִבְרִית לֹא אִכְפַּת,
בֵּין כֹּה הִיא לֹא חוֹבֶבֶת גְּדוֹלָה שֶׁל מְשׁוֹרְרוֹת

מגדל שלום

פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹנוֹת

הֵם לֹא נִפְתָּחִים לִרְוָחָה

שְׁנֵי פְּתָחִים צָרִים בַּצְּדָדִים, מִמּוּל:

הַיָּם 

הַחַלּוֹן מֻבְרָח בְּכֶבֶל מַתֶּכֶת מְצֻפֶּה 

בְּתוֹדָעָה שֶׁל מִגְדָּל אֲנִי מְבִינָה

זֶה כְּדֵי לִמְנֹעַ נִסְיוֹנוֹת הִתְאַבְּדוּת

קִוִּיתִי לְהָרִיחַ יָם

רַק עוֹרֵב אֶחָד עָבַר

מִלְּמַטָּה אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הָרַעַשׁ

אוֹטוֹבּוּסִים נִכְנָסִים לִי בֵּין הָרַגְלַיִם

מִתּוֹדָעָה שֶׁל מִגְדָּל אֲנִי חָשָׁה רַחֲמִים

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הִשְׁתַּנְּקוּת הַמָּנוֹעַ, 

אֶת הַמַּאֲמָץ בַּטִּפּוּס, הַדְּהִירָה בְּמַעְגָּל קָבוּעַ מֵרֹאשׁ.

מִמֶּרְחַק – כְּבִישׁ הַטַּיֶּלֶת נִרְאֶה כְּמוֹ קַו חוֹף

הַמְּכוֹנִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת גַּלִּים מִשְׁתַּבְּרִים 

הַיָּם כָּחֹל, כָּחֹל מֵאֶתְמוֹל, כָּחֹל מִשִּׁלְשׁוֹם

מִגֹּבַהּ וְתוֹדָעָה שֶׁל מִגְדָּל אֲנִי לוֹמֶדֶת לְזַהוֹת אֶת הַהֶבְדֵּלִים

מוּלִי עוֹד שְׁלוֹשָׁה מִגְדָּלִים, מַסְתִּירִים לִי יָם

מַרְגִּיז אוֹתִי בִּמְיֻחָד מִגְדַּל "מַכַּבִּי", הוּא מְחַיֵּב לִקְרֹא אֶת הָאוֹתִיּוֹת

אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים אֲנִי סוֹלַחַת לוֹ, בְּתוֹדָעָה שֶׁל מִגְדָּל, גַּם אֲנִי מַסְתִּירָה יָם