דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
בעסער
גוּט אִיז בֶּעסֶער וִי בֶּעסֶער*
כָּךְ מְקֻבְּלַנִי
מִבֵּית אָבִי אַבָּא: אֲבָל אֲנִי בַּעֲווֹנוֹתַי
כְּמֵהָה לְבֶּעסֶער שֶׁיְּנַתֵּק אוֹתִי מִכֹּבֶד הַגּוּף
וְיָעִיף אוֹתִי מֵעַל הַקַּרְקַע הַצְּחִיחָה הַזֹּאת
וְכָל רוֹאַי וְכָל שׁוֹמְעַי יִרְעֲדוּ: זֶה הַבֶּעסֶער
הַשּׁוֹבֵר אֶת הַכֵּלִים
בַּמִּטְבָּח וּמַעֲלֶה אֵת נִיצוֹצוֹת הַשֶּׁפַע
מִכְּלֵי הָאֵינְסוֹף הַנִּשְׁבָּרִים, זֶה הַבֶּעסֶער שֶׁמִּבִּלְעָדָיו
חָיֵּינוּ אֵינָם חַיִּים וּתְשׁוּקוֹתֵינוּ אֵינָן. אַתְּ יְכוֹלָה
לְהִכָּנֵס עַכְשָׁו, הֵם אוֹמְרִים, דַּלְתֵּנוּ עֲדַיִן נְעוּלָה
אֲבָל הִשְׁאַרְנוּ עֲבוּרֵך סֶדֶק בָּאֶשְׁנָב
וְיֵשׁ יַיִן בַּבַּקְבּוּק גַּם בִּשְׁבִילֵךְ
* טוב הוא טוב יותר מטוב יותר (יידיש)
קרטשה – שיר חירות
פַּעַם הָיוּ דַּאֲגוֹתֶיהָ שֶׁל אִמִּי עוֹטְפוֹת, חוֹבְקוֹת וּמְלַטְּפוֹת, מְגִּנּוֹת עָלַי מִכָּל רַע וּמִפְּנֵי הַחַיִּים.
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְפַזְּמוֹת אֶת "פָּנֵינוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה". הִיא מְסַפֶּרֶת לִי אֵיךְ בְּיַלְדוּתָהּ הָלְכָה עִם חֲבֶרְתָּהּ לִסְחֹב שְׁתִילִים מֵהַגִּנָּה הַצִּבּוּרִית. כְּדֵי לְהָסִיר מֵעַצְמָן חֲשָׁד הֵן צָעֲדוּ וְזִמְּרוּ בְּקוֹל גָּדוֹל "אָנוּ צוֹפִים לִקְרַאת שָׁעָה גְּדוֹלָה", הֵיטֵב יָדְעוּ מַה הֵן שָׁרוֹת. מִי יָעֵז, חָשְׁבוּ, לַחְשֹׁד בִּילָדוֹת הַמְּזַמְּרוֹת כָּךְ.
אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ אֵיךְ בְּיַלְדוּתִי חָשַׁבְתִּי שֶׁשָּׁרִים "אָנוּ צוֹפִים לִקְרַטְשָׁה הַגְּדוֹלָה". שְׁנֵי מְקוֹמוֹת דִּמִּיתִי, קְרַטְשָׁה הַגְּדוֹלָה וּקְרַטְשָׁה הַקְּטַנָּה, וְאָנוּ, אָנוּ צוֹפִים לַגְּדוֹלָה, כַּמּוּבָן.
עִם כָּל זֶה, עִם כָּל מָה שֶׁנָּתְנָה לִי, עִם כָּל מַה שֶׁהוֹרֶיהָ לֹא יָכְלוּ לָתֵת לָהּ, עִם תֹּם
הַתֹּם, עָלַי לָצֵאת עַכְשָׁו וְלִצְעֹד עַל אַדְמַת קְרַטְשָׁה הַמִּתְפּוֹרֶרֶת. זוֹ הַשָּׁעָה. אַחֶרֶת אֵין. אַחֶרֶת לֹא תִּהְיֶה.
