מֹאזְנַיִם

שירי נשים / קדיה מולודובסקי

מיידיש: דותן ברום

קדיה מולודובסקי (ביידיש: קאַדיע מאָלאָדאָווסקי) מוכרת לקורא העברי בעיקר הודות לשירי ולסיפורי הילדים שלה – ״פתחו את השער״, ״גלגולו של מעיל״, ״הילדה אילת״ ואחרים – שתרגומיהם הפכו לנכסי צאן ברזל בספרות הילדים העברית. עם זאת, בשנים האחרונות נחשפת מולודובסקי לקוראי העברית כמשוררת לירית מודרניסטית עשירה, ששיריה עוסקים בנושאים חברתיים, בקיום היהודי, באימי השואה, אך גם בתכנים אישיים ובהתבוננות אל נפשה פנימה.

המחזור ״שירי נשים״ המובא כאן בתרגומי לקוח מספרה הראשון של מולודובסקי, ״חשוונדיקע נעכט״ (לילות חשוון). יציאתו לאור בשנת 1927 מיקמה את מולודובסקי כדמות מובילה על במת ספרות היידיש. העיסוק בנשיות ובאמהות מרכזי לשירתה של מולודובסקי. כמי שעבדה עם ילדים, וכמי שהיתה מחויבת לפוליטיקה סוציאליסטית, מתארת מולודובסקי ברבים משיריה את חיי העוני של אמהות וילדים יהודים באירופה ובאמריקה. עם זאת, היא לא הגבילה את עצמה לכך ועסקה גם בארוטיקה נשית, בכמיהה לאמהות, באהבה נכזבת, בבגידה, באשמה ועוד. ארבעה שירים מתוך המחזור תורגמו על ידי שכנא נשקס, יליד סלונים, לא רחוק מעיירת הולדתה של מולודובסקי, חבר קיבוץ בית אלפא, ספרן ומשורר, ונכללו באנתולוגיה המרשימה ״לילות חשוון״ בעריכתו של אמיר שומרוני (הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 2017). שיר אחד מתוך המחזור פורסם בגיליון מס׳ 16 של כתב העת ״הו!״ בתרגומו של עמוס נוי. המחזור, כפי שהוא מובא כאן, תורגם מחדש על ידי, מתוך כוונה להבאתו בשלמותו לקורא העברי, ואולי בעיקר לקוראת העברייה.

א.
נְשׁוֹת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ בַּלַּיִל בַּחֲלוֹם
 תָּבֹאנָה אֵלַי וְתֹאמַרְנָה:
נָשָׂאנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת בִּצְנִיעוּת דָּם טָהוֹר,
הוּא אֵלַיִךְ מוּבָא כְּמוֹ יַיִן שָׁמוּר בַּמַּרְתֵּף הַכָּשֵׁר
שֶׁל לִבֵּנוּ.
וְתֹאמַר הָאַחַת:
הִנְנִי עֲגוּנָה עוֹד מִיּוֹם שֶׁהָיוּ לְחָיַי
תַּפּוּחִים אֲדֻמִּים בּוֹהֲקִים עַל הָעֵץ
וְשִׁנַּי הַלְּבָנוֹת נֶחְרְקוּ בְּלֵילוֹת
 צִפִּיָּה בּוֹדְדִים.
אֲקַבֵּל פְּנֵי הַסָּבְתוֹת וְאֹמַר:
כְּרוּחוֹת סְתָוִיּוֹת עוֹד רוֹדְפִים אַחֲרַי
נִגּוּנִים נְבוּלִים מִיְּמֵי חַיֵּיכֶן.
וְתֵלְכוּ לִקְרָאתִי בַּמָּקוֹם
בּוֹ הָרְחוֹב רַק אָפֵל
בּוֹ שׁוֹכְנִים רַק צְלָלִים:
וּלְשֵׁם מָה זֶה הַדָּם, הַחַף מִטֻּמְאָה,
יִהְיֶה לִי מַצְפּוּן, כְּחוּט מֶשִׁי כָּרוּךְ
מִסָּבִיב לְמוֹחִי,
וְחַיַּי דַּף תָּלוּשׁ מִתּוֹךְ סֵפֶר שֶׁבּוֹ
נִקְרְעָה הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה?

ב.
אָבוֹא אֶל מִי
שֶׁהֶעֱנִיק לִי שִׂמְחַת־נָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה
וְאֹמַר: בַּעַל,
בָּטַח מַבָּטִי הַשָּׁקֵט בָּאַחֵר
וּבַלַּיְלָה הִנְחַתִּי רָאשִׁי לְצִדּוֹ,
כָּעֵת צַעֲרִי
כִּדְבוֹרִים עוֹקְצוֹת סְבִיב לִבִּי
וְאֵין דְּבַשׁ לְשַׁכֵּךְ אֶת הַכְּאֵב.
וּבַעֲלִי יִקַּח אֶת צַמָּתִי,
אֲנִי אֶפֹּל עַל שְׁתֵּי בִּרְכַּי
וְאֶשָּׁאֵר עַל הַמִּפְתָּן כְּמוֹ הָיִיתִי אֵשֶׁת לוֹט,
אָרִים אֶת יָדַי לְפָנַי,
כְּאִמִּי כְּשֶׁבֵּרְכָה עַל הַנֵּרוֹת,
אֲבָל אֶצְבְּעוֹתַי תַּעֲמֹדְנָה כַּעֲשֶׂרֶת חֲטָאִים.

ג.
לִפְעָמִים יִמְתְּקוּ לִי אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת כְּכָרִית
כְּשֶׁאַשְׁכִּיב אֶת גּוּפִי לְאָרְכָּן, הַקְּרִירוֹת,
לֹא אוּכַל לְשֵׂאתוֹ לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית,
אֶת רֹאשִׁי עִם שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת, הַצְּחִיחוֹת.
אֲנִי אָז נַעֲרָה חֲלוּשָׁה וְשׁוֹקֶטֶת
גּוֹרֶרֶת רַגְלַיִם קְפוּאוֹת לָרִצְפָּה
בַּלַּיְלָה אֵי־שָׁם
מְנִיחָה עַל אַבְנֵי הַמִּפְתָּן אֶת רֹאשָׁהּ.

1924

ד.
עָלַי לְהָסִיט אֶת הָרְאִי,
שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ בִּי פָּנַי כָּעֵת
בִּדְמִי הַלֵּיל בִּשְׂפָתַיִם צַדְקָנִיּוֹת:
כְּבָר לֹא אֶפְתֹּר אֶת מָה שֶׁלֹּא פָּתַרְתִּי
עַד עַתָּה.
נָדָה בְּרֹאשִׁי אֶל מוּל הַקִּיר,
כְּאֶל אָדָם מְלֵא חַיִּים שֶׁהִצְטַעֵר,
כְּאֶל חָבֵר יָשָׁן וְטוֹב.
בַּשֶּׁקֶט הַלֵּילִי לֹא מְשַׁנֶּה
אִם אֲנִי צוֹדֶקֶת אוֹ טוֹעָה –
מַשָּׂא מַכְבִּיד עַל גַּבּוֹתַי וְהֵן עוֹד לֹא פְּרָקוּהוּ,
וְאֵיבָרַי מוֹשְׁכִים עַצְמָם לָאֲדָמָה,
בְּבִטָּחוֹן אִלֵּם בְּמַצְפּוּנָהּ הַקָּדוּם.

ה.
אֲרֻכִּים וּמְדוּדִים רִגְעֵי הַשַּׁחַר שֶׁל תַּמּוּז וְאָב,
כְּשֶׁאָנִיחַ אֶת רָאשִׁי הָעֵר
            עַל יָד חוּמָה, צְרוּבַת חַמָּה:
בַּעַל,
שָׁמַרְתִּי לְצִדִּי מָקוֹם בַּעֲבוּרְךָ,
לִי לְעַצְמִי אֵין לֹא מָקוֹם וְלֹא מָנוֹחַ.
דֶּרֶךְ עֵינַיִם עֲצוּמוֹת זוֹלְגוֹת אִטִּיּוֹת וְחַמּוֹת
הַדְּמָעוֹת,
וְהַשֶּׁקֶט מִתְפָּרֵשׂ,
כְּאַרְנָבִים יַשְׁנוּנִיִּים סְבִיב הַמִּטָּה.
כְּשֶׁהַיּוֹם יִקְרָא קְרִיאָה רִאשׁוֹנָה
הֵם יִבְרְחוּ כֻּלָּם
וַאֲנִי אָקוּם לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה.

1926

ו.
לְכַלּוֹת עֲנִיּוֹת שֶׁהָיוּ לִמְשָׁרְתוֹת
מוֹזֶגֶת שָׂרָה אִמֵּנוּ קַנְקַנֵּי יַיִן מְבַעְבֵּעַ
מֵחָבִיּוֹת אֲפֵלוֹת.
אֶל מִי שֶׁיְּעוּדָה קַנְקַן מָלֵא –
נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ שָׂרָה אִמֵּנוּ בְּיָדֶיהָ,
וּלְמִי שֶׁיְּעוּדָה גָּבִיעַ קָטָן –
זוֹלְגוֹת אֵלָיו דִּמְעוֹת שָׂרָה אִמֵּנוּ.
וּלְנַעֲרוֹת רְחוֹב,
כְּשֶׁהֵן חוֹלְמוֹת עַל נַעֲלֵי חֻפָּה לְבָנוֹת,
מַגִּישָׁה שָׂרָה אִמֵּנוּ דְּבַשׁ טָהוֹר,
בִּצְלוֹחִיּוֹת קְטַנּוֹת,
לְפִיהֶן הֶעָיֵף.
לְכַלּוֹת עֲנִיּוֹת מִזֶּרַע מְיֻחָס,
הַמִּתְבַּיְּשׁוֹת לְהַצִּיג בִּפְנֵי חֲמוֹתָן
לְבָנִים מְטֻלָּאִים,
מוֹבִילָה רִבְקָה אִמֵּנוּ גְּמַלִּים טְעוּנִים
בִּכְלֵי פִּשְׁתָּן צְחֹרִים.
וּכְשֶׁהַחֹשֶׁךְ מִתְפַּשֵּׁט אֶל כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶן,
וְהַגְּמַלִּים כּוֹרְעִים לָנוּחַ עַל הָאָרֶץ,
מוֹדֶדֶת רִבְקָה אִמֵּנוּ אֶת הַבַּדִּים אַמָּה אַחַר אַמָּה
מִטַּבָּעוֹת יָדֶיהָ
וְעַד צְמִיד הַזָּהָב.
לְמִי שֶׁעֵינֶיהָ עֲיֵפוֹת
מֵהַשְׁגָּחָה עַל יֶלֶד הַשְּׁכֵנִים,
וְיָדֶיהָ כְּחוּשׁוֹת מֵהִשְׁתּוֹקְקוּת
לְגוּף קָטָן וְרַךְ
וּלְעִרְסוּל עֲרִיסָתוֹ
מְבִיאָה רָחֵל אִמֵּנוּ עִשְׂבֵי מַרְפֵּא
שֶׁנִּמְצְאוּ בְּהָרִים רְחוֹקִים
וּמְנַחֶמֶת אוֹתָן בְּמִלָּה שְׁקֵטָה –
בְּכָל שָׁעָה יָכֹל הָאֵל לִפְתֹּחַ אֶת הָרֶחֶם הֶחָתוּם.
לְמִי שֶׁבּוֹכוֹת בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁכְּבֵי בְּדִידוּת
וְאֵין לָהֶן עִם מִי לַחְלֹק אֶת צַעֲרָן,
מְדַבְּרוֹת לְעַצְמָן בִּשְׂפָתַיִם חֲרוּכוֹת,
אֶלֵיהֶן בָּאָה בְּשֶׁקֶט לֵאָה אִמֵּנוּ
סוֹכֶכֶת עַל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם בְּיָדַיִם חִוְּרוֹת.

ז.
יֶשְׁנָם לֵילוֹת אָבִיב כָּאֵלֶּה,
כְּשֶׁתַּחַת אֶבֶן עֵשֶׂב דֶּשֶׁא אָז נוֹבֵט
וְטַחַב רַעֲנָן מַצִּיעַ כַּר יָרֹק
תַּחַת גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל סוּס מֵת
וְכָל גַּפֶּיהָ שֶׁל אִשָּׁה תּוֹבְעִים אֶת כְּאֵב הַהוֹלָדָה.
וּבָאוֹת נָשִׁים וְנִשְׁכָּבוֹת כְּמוֹ כְּבָשִׂים חוֹלוֹת
לְיַד מַעְיָנוֹת לְהֵרָפֵא,
וּפְנֵיהֶן שְׁחֹרוֹת
מִצָּמָא אֲרֹךְ שָׁנִים לִבְכִי תִּינוֹק.
יֶשְׁנָם לֵילוֹת אָבִיב כָּאֵלֶּה,
כְּשֶׁבְּרָקִים פּוֹלְחִים בַּאֲדָמָה שְׁחֹרָה
בְּחַלָּפוֹת כְּסוּפִים,
וְנָשִׁים הָרוֹת בָּאוֹת בִּצְעָדִים דְּמוּמִים לְבֵית חוֹלִים
לַשֻּׁלְחָנוֹת הַלְּבָנִים
וּמְחַיְּכוֹת לְיֶלֶד שֶׁעוֹד לֹא נוֹלַד
אוֹ אוּלַי לַמָּוֶת.
יֶשְׁנָם לֵילוֹת אָבִיב כָּאֵלֶּה,
כְּשֶׁתַּחַת אֶבֶן עֵשֶׂב דֶּשֶׁא אָז נוֹבֵט.

ח.
בַּלֵּילוֹת, בְּעֵרוּתִי,
כְּשֶׁעוֹלִים יְמֵי עָבָר וְעוֹמְדִים
אֶל מוּל עֵינַי,
בָּאִים אֵלַי חַיֵּי אִמִּי.
זְרוֹעוֹתֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת
שְׁמוּרוֹת בִּצְנִיעוּת בְּשַׁרְווּל כְּתֹנֶת הַלַּיִל
כִּכְתַב יַד יְרֵא שָׁמַיִם בִּגְוִילִים צְחֹרִים
וְהִיא גּוֹעֶרֶת אֶת ״הַמַּפִּיל״
כְּאִלּוּ גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת כָּבוֹת בִּתְפִלָּתָהּ הַשְּׁקֵטָה
וּפִיהָ מְכֻוָּץ
כְּשָׁזִיף מְיֻבָּשׁ
וְדִמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת כְּגֶשֶׁם הַמַּכֶּה טִפָּה־טִפָּה.

כָּעֵת, כְּשֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי כְּבָר אִשָּׁה,
וְהוֹלֶכֶת בְּבִגְדֵי מֶשִׁי חוּם
בְּרֹאשׁ גָּלוּי
וּבְצַוָּאר חָשׂוּף
וּמַזָּל הַבִּישׁ שֶׁל חַיַּי צָד אוֹתִי
כְּעוֹרֵב
הַמִּתְנַפֵּל עַל פַּרְגִּית,
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חַדְרִי מוּאָר בַּלֵּילוֹת בְּאוֹר בָּהִיר,
 וַאֲנִי נוֹשֵׂאת כַּפַּיִם, כּוֹרַעַת תַּחַת נֵטֶל,
 וּשְׂפָתַי נָעוֹת בִּתְפִלָּה
 פְּשׁוּטָה לֶאֱלֹהִים
 וְדִמְעוֹתַי זוֹלְגוֹת, כְּגֶשֶׁם הַמַּכֶּה טִפָּה־טִפָּה.

1925