דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
שירים / תהילה חכימי
גופך
בִּתְחִלָּה מֻפְקַעַת אֶל הַמְּכוֹנוֹת,
אֶל טַבְלַת הַמַּעֲקָב,
בֵּין סְרִיקָה לִבְדִיקָה
וַעֲדַיִן בְּשֶׁלּוֹ,
הַגּוּף עוֹשֶׂה גּוּף בִּזְמַן שֶׁהוּא
גּוּפֵךְ:
שָׂדֶה מְפֻקָּח בַּחֲשֵׁכָה,
עָמֵל בְּשֶׁקֶט תּוֹכוֹ, תּוֹכֵךְ,
בָּרֶחֶם, אֵיבָרָיו לְאַט נַעֲשִׂים בְּבֵית מְלַאכְתֵּךְ,
וְכֻלְּכֶם בְּיַחַד גּוּף
כְּבָר מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים יָמִים
אַתְּ לֹא מְבִינָה אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת
תירגעי
אַתְּ תִּכְרְעִי כְּמוֹ הָאֵם
"כְּשֶׁיַּחְתְּכוּ אוֹתָךְ אַתְּ תִּרְאִי"
בִּשְׁכִיבָה אוֹ בְּהַרְדָּמָה
אַתְּ תִּכְרְעִי כְּמוֹ כָּל הָאִמָּהוֹת לְפָנַיִךְ
בְּסַכִּין אוֹ בִּדְחִיפָה
כְּמוֹ כָּל הָאִמָּהוֹת לְפָנֶיהָ
בַּעֲמִידָה אוֹ בַּבְּרֵכָה
וְאָז אַחַר כָּךְ – אִמָּא
כֵּן, גַּם אַחֲרַיִךְ,
אִמָּא וְעוֹד אִמָּא,
אִמָּא וְעוֹד אִמָּא