דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
"שִׂימוּ לֵב, מַשְּׁשׁוּ, גְּעוּ הֵיטֵב."
נתן זך, [שימו לב לסגול הרועד].
הֵיכָן הָרוֹעֵד בַּבֹּקֶר הַזֶּה? אֲנִי מְנַסֶּה לָשִׂים לֵב
בְּנִיעַת הַסָּגֹל הוּא אֵינוֹ. אוּלַי בְּלִישַׁת הַדְּבָרִים
אוּלַי אִם אֶתְקָרֵב. אַךְ נִדְמֶה כִּי הַבֹּקֶר
עוֹרָהּ שֶׁל עִיר הוּא בֵּטוֹן מִתְמוֹסֵס
וּמַיִם דּוֹלְפִים מִתְּעָלוֹת הַבִּיּוּב
סוֹבְבִים, צָרִים כְּאוֹיֵב. עַל צֵל עֵץ זָב
כָּתֹם עָזוּב, וּמֻגְלָה נִגְלֵית מִפְּרִי נִרְקָב
וּבָהוּל לְחַטֵּט בִּקְרָבָיו, בְּמִרְקָם הַקָּרָה
בְּמִלְמוּלֵי אוֹרוֹת אֲנִי לָשׁ רֵאוֹתָיו
רֵיחוֹ מֻתָּז, נִשָּׂא מִבַּעַד נַקְבּוּבִיּוֹת תַּחֲרָה
וּכְבָר שְׁעַת צָהֳרַיִם, רַעַד יָדַיִם
וַאֲנִי נֶחְפָּז לְהַטְלִיא
אֶת עוֹרוֹ הָרוֹעֵד שֶׁל הַפָּז.
יוֹשְׁבִים זֶה מוּל זֶה
עַל כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק לְבָנִים,
חֶדֶר מְצוֹפֵף, אֲנָשִׁים מִתְבּוֹנְנִים, רוּחוֹת.
אֲנִי שׁוֹאֵל
אַתָּה אוֹמֵר עוֹקְרִים בַּיִת וְעוֹזְבִים
אֲנִי אוֹמֵר מֵבִין מֵבִין
אַתָּה אוֹמֵר זֶה מַגִּיעַ בַּלֵּילוֹת
אֲנִי אוֹמֵר מֵבִין
אַתָּה אוֹמֵר זֶה דָּבָר שֶׁבִּפְנִים, רַק בַּלֵּילוֹת רוֹאִים
אֲנִי אוֹמֵר
אַתָּה מְדַבֵּר מִדְבַּר דָּמִים. וְסוּדָן. וְרוֹצְחִים
אֲנִי.
אַתָּה שׁוֹמֵעַ צְעָקוֹת. וְאֹהֶל. וְאָחוֹת
אֲנִי וְלִבְכּוֹת.
אַתֶּם קָם וְנֶאֱלָם. עַם שְׁחֹרָה סוֹגֶרֶת דֶּלֶת.
אֲנִי שָׁב אֶל שַׁחַר עִיר
אַתֶּם חוֹזֵר אֶל הַמִּדְבָּר? אַתָּה מֵבִין
יַתּוּשׁ עַל קִיר, סֶדֶק בַּבַּיִת
וְכֶתֶם אָדֹם טָרִי. עֵדוּת עַל קִיר.
יְצִירָה שֶׁשְּׁמָהּ: אַלִּימוּת כְּבוּשָׁה.
נִפְרֶצֶת חוֹמָה. וְרָזֶה הָאוֹר שֶׁפּוֹלֵשׁ
וְאֵין בֹּקֶר לְהַשְׁכִּים אֶת מֵתָיו.
אֲוִיר כָּזֶה? שׁוֹאֲפִים אֶת הַמֵּת.
יְלָדִים הוֹלְכִים, בֵּין נַחֲלוֹת
שְׁפָכִים לַאֲבָנִים נוֹפְלוֹת.
וְאֵין שָׂמִים בָּם פְּתָקִים,
וְאֵין עִטּוּר בָּם. אוֹ נוּר.
אַךְ בָּם מַכְבֵּשׁ. וְרוֹבִים.
אַךְ פֶּרַח. אֵשְׁבָּם.
מֵעַל רֹאשֵׁנוּ מְפַרְפֵּר פַּרְפַּר.
אוֹר כָּבֵד נֶעֱרָם. נִכְרָע הַפַּרְפַּר.
אֵין אֶפְשָׁר לִרְאוֹת פַּרְפַּר נֶעֱלָם,
אֵין אֶפְשָׁר עוֹלָם בְּאֵין פַּרְפַּר.
עוֹרֵנוּ פְּקַעַת מִלִּים יְבֵשָׁה,
וּזְמַן שֶׁנּוֹתַר אוֹמֵר אוֹר
אַחֲרוֹן. אֲוִיר פּוֹעֵר אֶת פִּיו.
וְאִם נִתְרַחֵק? נִפֹּל בִּגְרוֹנוֹ.
וּכְשֶׁנִּפֹּל נְרַחֵף עַנְנֵי רְפָאִים
וּזְמַן שֶׁרָפָה וְאוֹר אַחֲרוֹן.
מֵעַל עֲנָנִים רֶחֶם חַמָּה,
שָׁמַיִם עֲדַיִן פְּתוּחִים.
עָלֶה. פְּקַעַת. אוֹר רִאשׁוֹן.
זֶה לֹא מַמָּשׁ אוֹחֵז בְּזִכְרוֹנִי
אֲבָל יֶשְׁנָם חַיִּים וּנְעוּרִים בִּפְנִימִיָּה,
וַאֲנִי הָיִיתִי שִׁכְבָה אַחַת מֵעַל
אֹהַד. וְהָיִינוּ שְׁנַיִם דֵּי
דּוֹמִים, עִם שֵׂעָר כָּזֶה וַדַּאי
וְעִם חִיּוּךְ שׁוֹתֵק, כְּמוֹ לִקּוּי חַמָּה.
וּשְׁנֵינוּ אָהַבְנוּ לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל,
וּשְׁנֵינוּ אָהַבְנוּ לְשַׂחֵק בַּהֲגַנָּה.
וּבִגְלַל שֶׁאֲנִי הָיִיתִי שִׁכְבָה אַחַת מֵעַל
אֹהַד, בְּמִגְרַשׁ הָאַסְפַלְט
קָרְאוּ לוֹ לִפְעָמִים שַׁחַף
שְׁתַּיִם אוֹ שַׁחַף ג'וּנְיוֹר.
זֶה לֹא מַמָּשׁ אוֹחֵז בְּזִכְרוֹנִי. אֲבָל
בַּמִּלְחָמָה שֵׁרַתְנוּ שְׁנֵינוּ
בְּאוֹתָהּ חֲטִיבָה. בְּאוֹתָהּ גִּזְרָה. וּשְׁנֵינוּ
עָלִינוּ הַתְקָפָה. וַאֲנִי לֹא אוֹחֵז מָה בְּדִיּוּק
אֲבָל קָרָה. וְאַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה