מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / ריטה קוגן

שפתיים

אֲנִי רוֹצָה לְתַקֵּן אֶת הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי, דּוֹקְטוֹר.
לְהַזְרִיק חֻמְצָה הִיאָלוּרוֹנִית בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי, דּוֹקְטוֹר.
חֵצִי בַּשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה, עִבְרִית.
וְחֵצִי בַּשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה, רוּסִית.
שֶׁיִּהְיוּ מֻבְלָטוֹת וּמְתוּחוֹת וּדְשֵׁנוֹת וּמְשֻׁרְבָּבוֹת
בְּמִדָּה שָׁוָה, בְּמִדָּה שׁוֹבָה
אֶת הַלֵּב, אֶת הָעַיִן אֶת הָאֹזֶן.
פַּעַם בִּקַּרְתִּי בְּמִרְפָּאָה מְפֻקְפֶּקֶת, דּוֹקְטוֹר,
מִרְפָּאָה מְפֻקְפֶּקֶת שֶׁל הַתְאָמַת אֵיבָרִים,
מִרְפָּאָה מְלֻכְלֶכֶת וַחֲשׁוּכָה.
הָיָה שָׁם דּוֹקְטוֹר אַחֵר, סָפֵק אִם הָיָה דּוֹקְטוֹר.
הוּא זֶה שֶׁחִבֵּל בִּשְׂפָתַי, הִזְרִיק בָּהֶן רַעַל,
נִפֵּחַ אוֹתָן נֶגֶד כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת,
שִׁחְרֵר אוֹתִי לָעוֹלָם בְּשָׂפָה עֶלְיוֹנָה מִפְלַצְתִּית,
עִבְרִית נְפוּחָה עַד כְּדֵי הִתְפּוֹצְצוּת,
וְאִלּוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנָה גִּלֵּחַ וְהֶעֱלִים.
נוֹתַר מִמֶּנָּה פַּסְדַּק, לֹא שָׂפָה,
גְּזִיר בָּשָׂר חִוֵּר.

 

לִידִיָה קאזאן

הַפְּעָלִים
"לְהֵעָלֵב",
"לְהַעֲלִיב",
"לְהַתְרִיס (נֶגֶד)",
"לְהִתְבַּצֵּר",
הָפְכוּ שֶׁלָּהּ וְהִתְפַּצְּלוּ.

עַתָּה הַמְּפֻצָּלִים שֶׁלָּהּ
כְּרוּכִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה וּבָהּ –
שַׁבְּלוּלֵי טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵי קַנָּאִים,
פְּקָעוֹת שִיבָּארִי עַל שְׁדֵי כְּנוּעִים.

אוֹי, מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל זוֹ,
הָעֲלוּבָה?
יְקוֹנְנוּ חֲבֵרֶיהָ בְּפֶתַח בֵּית הַחוֹלִים.
הִיא לֹא יוֹדַעַת
לִשְׁמֹט עַיִן,
לְהָשִׁיב לֵב.

אֲבָל הִיא יוֹדַעַת
אֵיךְ לְהַצִּיג
אֶת רֹךְ הַבָּשָׂר הַשָּׁבִיר.

בְּשֶׁבַח הַשִּׁבּוּשׁ

הֵן עִבְרִית שָׂפָה קָשָׁה.
זוֹ שֶׁלִּי – מְשֻׁבָּשָׁה.
אַךְ אֲנִי לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת –
גַּם אֲנִי קְצָת מְשֻׁבֶּשֶׁת.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp