מֹאזְנַיִם

שירים / רוני פינקרפלד

לאן ננדוד מכאן

פָּגַשְׁתִּי גְּמַל שְׁלֹמֹה עַל הַמִּרְפֶּסֶת.
הִבַּטְתִּי בְּעֵינָיו הַחַיְזָרִיּוֹת,
מְנַסָּה לִקְרֹא אֶת הָאוֹתוֹת.
אֲבָל מְחוֹשַׁי קְצָרִים מִדַּי
וְהַזְּמַן חָדָשׁ.
*
רָאִיתִי עֵץ נִפְרָד מֵעָלָיו.
גּוּפִי נִשְׁעָן עַל גּוּפוֹ,
כַּפּוֹת רַגְלַי הִצְמִיחוּ שָׁרָשִׁים כֵּהִים
וְצַמַּרְתִּי נִרְדְּמָה.
*
כֶּלֶב בָּהִיר חוֹצֶה בְּרִיצָה אֶת הַכְּבִישׁ.
עֵינָיו מְבֹהָלוֹת, צָדוֹת אֶת מַבָּטִי
דֶּרֶךְ שִׁמְשַׁת הַמְּכוֹנִית.
אֲנִי מַטָּה אֶת רֹאשִׁי בְּחַדּוּת, מִסְתַּכֶּנֶת
בְּאָבְדַן הַדֶּרֶךְ. שְׂפָתַי נָעוֹת בִּתְפִלָּה
קְלוּשָׁה, מַמְשִׁיכוֹת לִנְסֹעַ.

אין לי שיר

אֵין לִי שִׁיר עַכְשָׁו
וְאֵין מַחְשָׁבָה שֶׁאֵינֶנָּה נִרְדֶּפֶת,
יָרֵחַ אֵינוֹ תָּלוּי מֵעַל לְמִצְחִי
וְכוֹכָבִים לֹא נוֹפְלִים לִי מִתּוֹךְ הַשַּׁרְווּל.
אֵין לָדַעַת כֵּיצַד יֵרָאוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים
וְאֵין טַעַם לְנַסּוֹת לְנַחֵשׁ.
אֵין לִי מַפָּה
אוֹ דֶּרֶךְ קִצּוּר
וְאֵין אוֹר בְּבִקְתַּת הַיַּעַר.
אֵין לִי רָצוֹן לְחַפֵּשׂ אַחֲרַי
וְאֵין לִי מֻשָּׂג מַדּוּעַ חִפַּשְׂתִּי
כָּל הַשָּׁנִים דְּבַר מָה לֹא מֻשָּׂג,
אוֹ שֶׁמָּא בְּעֶצֶם מָצָאתִי?
אֵין לָדַעַת כֵּיצַד יֵרָאוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים
אִם בִּכְלָל לַדְּבָרִים יֵשׁ פָּנִים.
אֵין לִי מֻשָּׂג מִי יִדְפֹּק
וְאֵיזוֹ מִלָּה תַּעֲמֹד בַּדֶּלֶת,
תְּפַתֶּה אֶת הַשִּׁיר לְטוֹפֵף אֶל חַדְרִי
גַּם אַחֲרֵי שֶׁאֶנְעַל אֶת הַדֶּלֶת.

יוסף

שׁוּב חָלַמְתִּי עָלֶיךָ, יוֹסֵף.
עוֹמֵד מְחַכֶּה לִי עִם הַצֹּאן בַּשָּׂדֶה, זָקוּף וְיָפֶה
בְּגָלַבִּיָּה לְבָנָה (כֻּתֹּנֶת שֶׁפַּסֶּיהָ דָּהוּ) .
לִבִּי יוֹצֵא אֵלֶיךָ אַךְ הָאֲוִיר הַסָּמִיךְ
מִתְפַּשֵּׁט כְּמוֹ כֶּתֶם מַר, מַחֲלִישׁ אֶת צְעָדַי.

הָאֹפֶק נִצְבָּע אָדֹם
וּכְבָר אַחֶיךָ מִתְרַחֲקִים מִשְּׂפַת הַבּוֹר
וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.

יוֹסֵף, יוֹסֵף! אֲנִי זוֹעֶקֶת
אַךְ קוֹלִי אֵינוֹ נִשְׁמָע. בְּאֵיזוֹ שָׂפָה מְדַבְּרִים
בְּעָמְקוֹ הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַבּוֹר?

אֲנִי מְנַסָּה אֶת שְׂפַת הַדָּם, אֵין קוֹל.
גַּם לֹא בִּשְׂפַת הַשְּׂעוֹרִים.
קוֹרֵאת בִּלְשׁוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַכּוֹכָבִים,
מְגַלְגֶּלֶת עַל לְשׁוֹנִי פָּרוֹת רָזוֹת, שְׁמֵנוֹת –
וְאֵין אוֹנִים.

אַל אֲפֵלַת הַבּוֹר אֲנִי מַשְׁלִיכָה עַצְמִי.
הֵיכָן יוֹסֵף?

יוֹסֵף טָרֹף טֹרַף
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ.

שׁוּב לֹא הִצַּלְתִּיהוּ
וְאֵין מִי שֶׁיִּפְתֹּר אֶת חֲלוֹמִי.

הפסקת אש

אֲנִי עֲשׂוּיָה מִמִּלְחָמוֹת.
בַּיּוֹם בּוֹ חָזַר אָבִי מִשְּׂדוֹת הַקְּרָב
הֻלְחַמְתִּי אֶל גּוּפָהּ שֶׁל אִמִּי
לְקוֹל נֶפֶץ חֶמְלָה וּמַתֶּכֶת.

הַקְּרָבוֹת נִמְתְּחוּ עַל פָּנַי,
תְּעָלוֹת וְלֵילוֹת אֲרֻכִּים בְּלִי שֵׁנָה.
אֶת נִצְחוֹנוֹתַי סָפַרְתִּי בְּקֹשִׁי עַל כַּף יָד אַחַת.

לְאַט אֲנִי לוֹמֶדֶת לִרְחֹק מִלְּשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ

אֲנִי כְּבָר לֹא מַכְנִיסָה אוֹרְחִים לְתוֹכִי
וְאֶת פִּשְׁעֵי הַמִּלְחָמָה הָעַצְמִית שֶׁלִּי
אֲנִי מַסְתִּירָה בִּפְּלַסְטֵרִים
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.