שירים / צוריאל אסף
עוד עדיין
לְבַקֵּשׁ אֶת טָפְרֵי הַמְּכוֹרָה הַזּוֹ
הַמְּשֻׁקָּעִים בְּחָזִי "מָה עוֹד"
לִנְאֹק בְּאָזְנֶיהָ
לִרְטֹן, וְאַף בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
"וְאֵין עֲדַיִן" לִשְׁאֹל
"וְאֵין עֲדַיִן" לְבַקֵּשׁ
"וְאֵין עֲדַיִן" לִזְעֹק בִּדְמִי
מְכוֹרָה שֶׁמְּקָרֶבֶת מֵצַח
אֶל מִצְחִי הַמְּיֻזָּע, הַקּוֹדֵחַ
עַד מִתְעַרְפֵּל הַמַּבָּט הַמִּצְטַנֵּן
וְאֵין. עֲדַיִן. וְאֵין
עֲדַיִן
*
גַּם הָעֵץ הַזֶּה מֵזַח
הַתֵּר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַכְּרוּכָה אֵלָיו
הַפְלֵג בְּעִקְבוֹתֶיהָ, הוֹמָה רוֹחֶשֶׁת כְּעַנְנַת
אֶגְרוֹף בְּפִיךָ הַקּוֹשֵׁב, הַטֵּה
אֶת מֵרוֹץ שְׂפָתְךָ הַנִּכְרֶתֶת
(מֵהֵיכָן הִיא נוֹבַעַת?) פְּתַח
אֶת פְּנִימְךָ הַנִּגָּף, הַנִּקְלֶה
צֵא
*
הִנֵּה הוּפְרָה עֲצַת הָאָבִיב
וְצִנַּת סְתָם אוֹחֶזֶת בְּכִתְפֵי הָאַלּוֹן הַכָּפוּף
קְמוּצוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת, נִקְמָץ הַלֵּב
נִפְקָקִים פִּרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת
הַשֶּׁמֶשׁ, בִּמְלוֹא עֻזָּהּ שׁוֹפֶכֶת אוֹר וְחֹם
אַךְ לֹא מַרְפֶּה הַקֹּר
(וְעַל אַף הַפְּרִיחָה, הַיֹּפִי, הָרַהַב)
גַּם לֹא הַחֹשֶׁךְ