דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

שירים / צ'ארלס סימיק

מאנגלית: כרמית רוזן

 

לבדר את הכנרית

נוֹצוֹת צְהֻבּוֹת,
הַאִם בֶּאֱמֶת
אַתְּ מְזַמֶּרֶת
לַשּׁוֹטֵר הַשְּׁכוּנָתִי?

חִדְלִי. הַפְנִי
אֶת מַבָּטֵךְ הָעַצְבָּנִי
לְדֶלֶת חֲדַר־הָאַמְבָּט הַפְּתוּחָה
הֵיכָן שֶׁאֲנִי מְסַבֵּן

אֶת גַּב אֲהוּבָתִי
וּמֵנִיחַ עַל כְּתֵפָה אֶת סַנְטֵרִי
כָּךְ שֶׁאוּכַל לַעֲשֹוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר
לְשָׁדֶיהָ וּלְמִפְשַׂעְתָּהּ.

שִׁירִי. כְּנָפַיִךְ רַפְרְפִי
כְּאִלּוּ אַתְּ מוֹחֵאת כַּפַּיִם,
וָלֹא, אַשְׁלִיךְ אֶת תַּחְתּוֹנֵי הַסְּלִיפּ
שֶׁלָּהּ עַל כְּלוּבֵךְ הַמֻזְהָב.

 

שדיים

אֲנִי אוֹהֶבֶת שָׁדַיִם, קָשִׁים
וּמְלֵאִים, שָׁדַיִם, מְאֻבְטָחִים
בְּכַפְתּוֹר.

הֵם בָּאִים בַּלַּיְלָה.
סִפְרֵי חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הָעַתִּיקִים
שֶׁכָּלְלוּ אֶת הַחַד־קֶרֶן
נִשְׁמְרוּ מִפְּנֵיהֶם.

פְּנִינִיִים, כַּמִּזְרָח
שָׁעָה לִפְנֵי עֲלִיַת הַשֶּׁמֶּש,
שְׁנֵי תַּנּוּרִים שֶׁל אֶבֶן הַחָכְמָה
הַיְּחִידָה
שֶׁשָּׁוֶה לִטְרֹחַ עֲבוּרָהּ.

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת הַפְּטָמוֹת.
חֲרוּזִים שֶׁל אֲנָחוֹת לא נִשְׁמָעוֹת,
הֲגָאֵי תְּנוּעוֹת שֶׁל בְּהִירוּת טְעִימָה
עֲבוּר בֵּית־הַסֵּפֶר הַקָּטָן הָאָדֹם שֶׁל פִּיּוֹתֵינוּ.

בְּכָל מָקוֹם אַחֵר, בְּדִידוּת
עוֹרֶכֶת רִשּוּם עָגוּם
נוֹסָף בְּפִנְקָס הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלָּה, אֻמְלָלוּת
לוֹוָה עוֹד קַעֲרַת אֹרֶז.

הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים
בָּאָסָם.
הֶחָלָב רוֹטֵט בַּדְּלִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם מִלְּמַטָּה
כְּיַלְדָּה
הַמְטַפֶּסֶת עַל כִּסֵּא
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְצִנְצֶנֶת אֲסוּרָה שֶׁל רִבָּה.

בַּעֲדִינוּת, בִּשְׂפָתַי
מְרוֹפֶפֶת אֶת הַכַּפְתּוֹר.
מַחְלִיקָה אוֹתָם לְתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת בִּירָה רַעֲנָנָה, שֶׁאַךְ זֶה נִמְזְגָה.

אֲנִי יוֹרֶקֶת עַל שׁוֹטִים שֶׁנִּכְשְׁלוּ לִכְלֹל
שָׁדַיִם בַּמֶּטָאפִיזִיקָה שֶׁלָּהֶם,
צוֹפִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁלּא מָנוּ אוֹתָם
בֵּין יְרֵחֵי הָאָרֶץ…

הֵם מַעֲנִיקִים לְכָל אֶצְבָּע
אֶת צוּרָתָהּ הָאֲמִיתִּית, אֶת שִׂמְחָתָהּ:
סַבּוֹן בְּתוּלִי, קֶצֶף
שֶׁבּוֹ יָדֵינוּ מִטַּהֲרוֹת.

וְאֵיך הַלָּשׁוֹן מַחֲוָה כָּבוֹד
לִשְׁתֵי לַחְמָנִיּוֹת חֲמוּצוֹת אֵלֶּה,
שֶׁכֵּן הַלָּשׁוֹן הִיא נוֹצָה
טְבוּלָה בְּחֶלְמוֹן.

אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁנַּעֲרָה
מְעֻרְטֶלֶת עַד מֹתֶן
הִיא הַנֵּס הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן,
שֶׁהַשַּׁרָת הַזָּקֵן הַמָּצוּי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי
וְהַמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַשָׁדַיִם שֶׁל אִשְׁתּוֹ
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁאֵי פַּעַם חַי.

הוֹ מתֶק שֶׁלִּי כֵּן, הוֹ מֹתֶק שֶׁלִּי לֹא,
הַכֹּל יְשֵׁנִים בְּכַדּוּר־הָאָרֶץ.
עַכְשָׁיו, עִם הַשָּׁעוֹן
הַחוֹשֵׁשׁ לְתַקְתֵּק, אֲנִי מַצְמִידָה אֶת מָתְנֵי
אֲהוּבָתִי לְמָתְנַי שֶׁלִּי,

אֶטְפֹּף עַל כָּל שָׁד
כְּמוֹ עַל עֵנָב כֵּהֶה כָּבֵד
וְאוֹבִיל אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת
שֶׁל פִּי הַמְנֻמְנָם.

 

הו שמיים רחבים רוויי כוכבים

שָׁמָּה הַהִרְהוּרִים שֶׁלָּנוּ נוֹדְדִים
כְּמוֹ אַנְשֵׁי מְכִירוֹת דֶּלֶת לְדֶלֶת שֶׁל הַתָּנָ"ךְ,
רַק כְּדֵי לִפְגֹּשׁ מַטַּח
הַדֶּלֶת בִּפְנֵיהֶם נִטְרֶקֶת.


הרפתקאות מרחיקות לכת של צ'ארלס סימיק

הַאִם צַ'ארְלְס סִימִיק שֶׁלָּנוּ מְפַחֵד מִן הַמָּוֶת?
כֵּן, צַ'ארְלְס סִימִיק מְפַחֵד מִן הַמָּוֶת.

הַאִם הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִתְפַּלֵּל לְחַיֵּי נֶצַח?
לֹא, הוּא עָסוּק בְּצִיּוּר אִגֶּרֶת וַלֵנְטַיְין בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי.

חִוֵּר כְּמוֹ בָּצָל שֶׁאַךְ נִקְצַץ,
הוּא מוֹנֶה אֶת הָעֲוָלוֹת שֶׁעָשָׂה.

הַמַּצְפּוּן שֶׁלּוֹ, הַאִם טוֹרֵד אוֹתוֹ מְאֹד?
רַק כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבוֹ לִמְנוּחַת הַלַּיִל.

לַהֲבוֹת הַגֵּיהִנּוֹם, הַאִם חָשׁ אוֹתָן מְלַחֲכוֹת?
לֹא, אֲבָל הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת כַּלְבֵי הַצַּיִד נוֹבְחִים.

הַאִם הוּא נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו בְּהַכְנָעָה וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה?
אַהֲבָתָהּ הָיְתָה הַדַּיָּן שֶׁלּוֹ, זַעֲמָהּ חֶבֶר הַמֻּשְׁבָּעִים.

לַיְלָה כֵּהֶה אֶחָד, מִתְפַּלֵּל לָאֵל בִּמְרוֹמָיו,
לְשׁוֹנוֹ תְּשַׁסֵּף אֶת גְּרוֹנוֹ.

 

צ'ארלס סימיק הוא משורר אמריקאי נודע, יליד 1938, יוגוסלביה, אשר הלך לעולמו לפני חודשים אחדים. אני מכירה את שירתו שנים ארוכות ופה ושם תרגמתי ממנה. לתרגום ניגשתי ביראת כבוד: הנה הזדמנות למגע בשירתו של "משורר גדול", עמדה שהעסיקה אותי. ההזדמנות למזוג לעברית את שיריו של סימיק, לארח בתוכי את מילותיו ולהפיק אותן מחדש, היא תרגיל טוב עבורי כבת אדם, כמשוררת, כיהודייה ישראלית, חשבתי לעצמי. בשירים שלו מכותרים לא פעם אנטי גיבורים, וחוויות נוגעות ללב ומזוויעות מילדותו כסימיץ' במלחמת העולם השנייה מפציעות בתוכה. "בָּעַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֵפֶר חֲלוֹמוֹתַי / שׂוֹרֵר עֶרֶב נִצְחִי / בְּאֶרֶץ כְּבוּשָׁה. / שָׁעָה לִפְנֵי הָעֹצֶר. / בְּעִיר סְפָר קְטַנָּה. / הַבָּתִּים כֻּלָּם חֲשׁוּכִים. / חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה נֻפְּצוּ". כך סימיק בשירו "אימפריה של חלומות" (תרגם ערן צלגוב), שורות המהדהדות בימים אלה את כאבה של חווארה.

  כשניגשתי לתרגם אי אז את "שדיים", שיר הלל יפה ומלא עונג ארוטי, שורות הפקודה מתוך שירו של סימיק "לבדר את הכנרית" הדהדו בתוכי: "שִׁירִי. כְּנָפַיִךְ רַפְרְפִי כְּאִלּוּ אַתְּ מוֹחֵאת כַּפַּיִם". הרגשתי צורך "לחלץ" את השיר מהעמדה הגברית, ולחולל אותו כזירה של עונג נשי. תרגמתי את השיר בקול דוברת, מגדור שהאנגלית אדישה לו, ואילו העברית מאפשרת בהיותה "סקסמניאקית", כפי שכינתה זאת יונה וולך. יש להודות, זו הגשה צורמת וכפויה. האני הלירי של סימיק הִנו גברי, סימיק איננו וולך… האם זהו חטא ספרותי של מחיקת זהות גברית ועולם תרבותי, או הפחת חיים נועזת ומשחררת, שמזמינה לקרוא את השיר כחגיגה של ארוטיקה נשית? אני בוחרת להשאיר את השאלה פתוחה כחלק מ"הרפתקאות מרחיקות לכת" של שירת סימיק האלמותית.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp