שירים / עינת פיידר שטרכמן
מדור ביכורים / כתיבה בימי קורונה
סוגרים את השוק
לשירה
זוֹכֶרֶת אֵיךְ בָּאת מֵרָחוֹק.
הִסְתּוֹבַבְנוּ בָּעִיר
שָׁרָב בַּגּוּף, בַּשְּׂפָתַיִם קָרִיר
הִמְתַּקְנוּ סוֹד בְּמִיץ גֶּזֶר טָרִי
בָּחַרְנוּ שַׁרְוָאל זֵהֶה – כָּחֹל עִם פִּילִים
הָעוֹלָם הָיָה חַם וּמַהְבִּיל וְטָעִים
הַלֵּב שָׁבוּר אַךְ הַקָּפֶה חָזָק וְעָשִׁיר
מִלִּים יָפוֹת נִשְׁזְרוּ בְּקַו מָהִיר –
עוֹד מְעַט הָרַכֶּבֶת יוֹצֵאת
עוֹד מְעַט תֵּעָלְמִי.
אֲבָל קֹדֶם, בְּאַחַד הַדּוּכָנִים – כּוֹבַע בֵּז' רְחַב שׁוּלַיִם
וּבֵין כָּל אֵלֶּה שֶׁמָּדַדְתִּי, אֲפִלּוּ פַּעֲמַיִם
הָיָה זֶה הַיָּחִיד שֶׁהִתְאִים
וְאָמַרְתְּ לִי: קְחִי.
כָּעֵת, בְּאִישׁוֹן מַגֵּפָה,
נִמְעָכוֹת בֵּין קִירוֹת הַבַּיִת,
בְּהֶנֵּף רֶגַע, בְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ
בִּתִּי הִפְלִיאָה בְּכִשּׁוּרֵי עַכָּבִישׁ
וְתוֹךְ טִפּוּס עַקְשָׁן, זָרִיז
נָפַל הַכּוֹבַע וְאִתּוֹ מִתְלֵה הַתִּיקִים
שֶׁגַּם הֵם כָּמוֹהוּ, מְחַכִּים מְחַכִּים
לַקַּיִץ שֶׁיָּבוֹא לִשְׁלֹף אוֹתָנוּ מֵהַמַּחְבּוֹאִים.
בֵּינְתַיִם,
בִּתִּי חוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ וְצוֹחֶקֶת
עַכְשָׁו הִיא אִשָּׁה שׁוֹזֶפֶת בַּחוֹף
אוֹ אוּלַי תַּיֶּרֶת שֶׁמַּבִּיטָה בַּנּוֹף
אוֹ אוּלַי חַקְלָאִית מִן הַכְּפָר
בַּחֲדָשׁוֹת מוֹדִיעִים שֶׁהַשּׁוּק נִסְגַּר.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ בָּאת מֵרָחוֹק,
אֵיךְ כִּסָּה הַכּוֹבַע עַל כָּל הַמַּר.
זה הולך לכאוב בחגים
בְּשִׂיחַת הַזּוּם הַמִּשְׁפַּחְתִּית
שֶׁבַע מִסְגָּרוֹת שׁוֹמְרוֹת נְגִיעָה.
עֵינַיִם מְדַבְּרוֹת
זְרוֹעוֹת נִפְרָשׂוֹת
הַלֵּב בְּדִילֵיי.