דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

שירים / נעם פרתום

הדרשה

בַּהַשָּׁקָה שֶׁל סִפְרִי הַשְּׁלִישִׁי "לָצֵאת מֵהַגּוּף"
הָיִיתִי נַעֲרַת בַּר הַמִּצְוָה.
זָרְקוּ עָלַי סֻכָּרִיּוֹת וְהִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אֲחָדוֹת מֵהֶן
מֵהָאֲוִיר, אֲבָל לֹא אֲנִי קָרָאתִי אֶת הַדְּרָשָׁה.
חֲבֶרְתִּי הַמְּשׁוֹרֶרֶת קָרְאָה אֶת שִׁיר הַדְּרָשָׁה
בִּמְקוֹמִי. וְכָעַסְתִּי. כָּעַסְתִּי עָלֶיהָ שֶׁהִיא גָּנְבָה לִי
אֶת הַדְּרָשָׁה. כָּעַסְתִּי עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתָהּ וְעַל לֹא
עָוֶל בְּכַפָּהּ, אַחֲרֵי שֶׁעָשְׂתָה מַעֲשֶׂה חֲבֵרִי שֶׁל אַהֲבָה
וְדִבְּרָה כֹּה יָפֶה עַל שִׁירִי וְהָיְתָה הַשּׁוֹפָר שֶׁלּוֹ.
רָצִיתִי לְרוֹצֵץ אֶת הַשּׁוֹפָר. אֲנִי הָיִיתִי אֲמוּרָה לְקַבֵּל
אֶת הַחִבּוּק מֵאִמִּי עַל שִׁיר הַדְּרָשָׁה שֶׁחֲבֶרְתִּי
הַמְּשׁוֹרֶרֶת קָרְאָה. זֶה הָיָה הַחִבּוּק שֶׁלִּי
אֲבָל הִיא קִבְּלָה אוֹתוֹ. וְעַכְשָׁו אֲנִי בּוֹכָה
וְכָל רְחוֹב אִבְּן גַּבִּירוֹל בּוֹכֶה אִתִּי בְּאֶבְלִי
עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאֵינִי מְסֻגֶּלֶת לוֹמַר
לְאִמִּי וְלַאֲחוֹתִי וּלְאָחִי אֶלָּא בִּכְסוּת הָאָמָּנוּת
אֶלָּא בְּתִוּוּךְ הַשִּׁירָה
אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת קוֹרְאוֹת חֲבֵרוֹת אֲחֵרוֹת
שֶׁנּוֹשְׂאוֹת בִּמְקוֹמִי אֶת קוֹלִי
עַכְשָׁו אֲנִי מִתְאַבֶּלֶת עַל כָּל מָה
שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לוֹמַר לְאִמָּא שֶׁלִּי
וְכַנִּרְאֶה לֹא אוּכַל לְעוֹלָם, אוּלַי רַק
עַל עֶרֶשׂ מוֹתָהּ
 


האלה האם

אֲנִי מְנַסָּה לֹא לְהַעֲלוֹת לָרְשָׁתוֹת תְּמוּנוֹת
שֶׁל בְּנִי, כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעֲלִי
וְלִשְׁמֹר עַל פְּרָטִיּוּתוֹ

שֶׁל אֲהוּבֵנוּ הַקָּטָן. כְּדֵי לֹא לְגַלְגֵּל אֵלָיו
אֶת הַטְּרָאוּמָה הַבֵּין דּוֹרִית וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ
שִׁמּוּשׁ נַרְקִיסִיסְטִי כְּפִי

שֶׁאִמִּי נָהֲגָה בִּי, כְּפִי שֶׁאֲחוֹתִי נוֹהֶגֶת
בִּבְנוֹתֶיהָ. יָם הוּא לֹא אֲבִיזַר הָעִנּוּגִים
הָאֵגוֹאִיסְטִי שֶׁלִּי, הָאוֹרְגְיאָסְטִי רוּחָנִית

שֶׁלִּי. יָם הוּא יְצוּר מָתוֹק, חָשׁוּב, חָכָם
וטוֹב מִכְּדֵי לִרְתֹם אוֹתוֹ כְּעֵגֶל מֵנִיב
מִינְיָאטוּרִי מִזָּהָב לְצָרְכֵי קִיּוּם

הַנִּרְאוּת שֶׁלִּי. אֲנִי עַצְמִי הָפַכְתִּי לְיֵשׁוּת
שֶׁמּוּנַעַת מֵאֶקְסְהִיבִּיצְיוֹנִיזְם מֻפְרָךְ וּמֻפְרָז, כָּפוּי
כִּמְעַט, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ

רַק כְּדֵי לְנַטְרֵל אֶת טַעַם הַלְּוַאי
הַשָּׂנוּא שֶׁל נִצּוּל אִמָּהִי לְמַטְּרוֹת שְׁוִיץ
וְהַאֲדָרַת עַצְמָהּ.

אֵיזֶה פֻּלְחָן מוּזָר וְסַר טַעַם הוּא
זֶה – הַשִּׁמּוּשׁ בְּיוֹצֵא חֲלָצַיִךְ כִּשְׁלוּחָה
לְהַגְבָּרַת עֶרְכֵּךְ הַמְּדֻמְיָן בָּעוֹלָם

וּכְסַפָּק בִּלְתִּי נִדְלֶה שֶׁל שְׁבָחִים מִסֵּדֶר שֵׁנִי,
כָּכָה תּוֹךְ כְּדֵי הַשְׁוָאָה שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת
לִילָדִים שֶׁל אֲחֵרִים. עַכְשָׁו אֲנִי

הָאֵלָה הָאֵם בְּעַצְמִי – פִּסְלוֹן פָּגָאנִי שֶׁכֻּלּוֹ
צוֹעֵק גְּרוֹטֶסְקָה אַדְרִיכָלִית מֻדְגֶּשֶׁת
שְׂפָתַיִם תַּחְתּוֹנוֹת;

אֲנִי שִׁילָה נָה גִיג הַמְּרִימָה אֶת
שִׂמְלָתָהּ וּמַצִּיגָה אֶת כּוּסָהּ הַפָּעוּר
בִּזְמַן שֶׁהַשֵּׁד נֶהְדָּף בִּשְׁעָטָה לְאָחוֹר,

וְיֹפִי לִי כָּכָה – בַּת סוֹרֶרֶת וּמוֹרָה
וּמְפֹאֶרֶת.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp