מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / נעם דרומי

*
מִתֹּקֶף זְכוּתִי הַטִּבְעִית לְהִתָּקֵף
שׁוּב וָשׁוּב גַּעְגּוּעַ אֶל מָקוֹם בּוֹ הָיִיתִי,
אֲנִי נִתְקֶפֶת גַּעְגּוּעַ.
מִתֹּקֶף זְכוּתִי הַטִּבְעִית לְהִתָּקֵף
שׁוּב וָשׁוּב גַּעְגּוּעַ אֶל אָדָם בּוֹ הָיִיתִי,
אֲנִי נִתְקֶפֶת שׁוּב בּוֹ
מִתֹּקֶף זְכוּתִי לְהִדַּמּוֹת לֶהָרִים וְלָאֲגַמִּים הַשְּׁקוּפִים, אֲנִי הוֹלֶכֶת וְנִדְמֵית לָהֶם,
שְׁקוּפָה. לִדְרָכִים חֲסוּמוֹת בַּסְּלָעִים וְאָז צָרִיךְ
לַעֲשׂוֹת מַעֲקָף כְּדֵי לְהַגִּיעַ, מִתֹּקֶף זְכוּתִי
לִהְיוֹת מַעֲקָף.
מִתֹּקֶף הָאַהֲבָה, הַשִּׂנְאָה לֶאֱלֹהִים,
אֹהַב אוֹתוֹ לְסֵרוּגִין, וּבְעִקָּר בַּסְּתָו וּבָאָבִיב
כְּשֶׁהַנְּצָרִים מֻפְקָעִים מֵהָעוֹלָם וּנְתוּנִים לְעַצְמָם, לִבְקֹעַ לַחְדֹּל בַּחֲטַף הֲנִצָּם
וְאֵין יָד קוֹטֶפֶת כִּמְשׂוֹשׂ מַבָּט, בְּתֹקֶף אָהַבְתִּי
כֹּה רַבָּה אֵלַיִךְ בַּת וְאָז לְהִדַּמּוֹת לְאֵם,
לָאִשָּׁה וּבְלִי לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל, בְּלִי שְׁבוּעָה, חֲתִימָה,
חוּטִים דַּקִּים לֹא נִרְאִים נִמְשָׁכִים שֶׁלֹּא אֶמָּחֶה
(כְּקוּרִים) כְּתוֹמְכִים, שָׂרִיגִים, מַחְזִיקִים אוֹתִי,
מִתֹּקֶף זְכוּתִי יַשְׁקוּנִי תְּשׁוּבוֹת נוֹף דּוֹמֵם,
כְּבִישִׁים, כִּכְּרוֹת אֲבָנִים מַדּוּעַ אֲטוּם לֵב הָאָדָם?
מִתֹּקֶף הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה הַשָּׁוִים בְּיָפְיָם, זָכַרְתִּי אוֹתְךָ

וְאֵיךְ דָּמֵנוּ הָלַם.

*
כָּל מָה שֶׁעוֹד נִשְׁאַר לִי לִכְתֹּב עָלָיו הִצְטַמֵּק לִכְדֵי נְמָלָה שֶׁעָבְרָה
לְיָדִי וּבָטְחָה בִּזְכוּת הַקִּיּוּם שֶׁלָּהּ.
בְּבַת אַחַת הִתְנַעַרְתִּי בְּגוּפִי וְהוֹדֵיתִי לְבוֹרֵא עוֹלָם
שֶׁיִּשֵּׁר מִתּוֹךְ קִמְטֵי הַנְּיָר אֶת אִיתוּתֵי הַקּוֹלוֹת הַקַּיָּמִים בִּי,
וְשִׁלְּחָם אֵלַי בַּנְּמָלָה.
סֶדֶק בַּקִּיר הוּא עוֹלָם שָׁלֵם בְּתוֹכוֹ אֶפְשָׁר לְהִבָּרֵא מֵחָדָשׁ
אַבְקְנֵי אָבִיב מְעִירִים אוֹתִי מִתּוֹךְ שְׁנָתִי הָעֲמֻקָּה, הַשָּׂפָה
תּוֹסֶסֶת בִּי כָּל יוֹם כְּאִלּוּ זֶה חַגָּהּ, כְּאִלּוּ נִבְרֵאתִי בִּשְׁלַל
צוּרוֹת אָדָם, פֶּה וְעֵינַיִם.
אֶלֶן גִינְזְבֶּרְג כּוֹתֵב עַל אֶצְבְּעוֹת הַמַּנְדּוֹלִינָה הָרְקוּבוֹת שֶׁל אִמּוֹ
הָאֲהוּבָה. וְלִי נִדְמֶה שֶׁהַכֹּל זֶה קוֹמְפּוֹסְט
הַמָּוֶת מֵעַל רֹאשֵׁנוּ הוּא עוֹנוֹת רוֹדְפוֹת שֶׁל תְּחִיָּה מְתוּקָה. עוֹף הַחוֹל זֶה לֹא
דִּמּוּי, זוֹ אֲנִי הַקָּמָה מִמִּטָּתִי וּפוֹתַחַת אֶת זֶרֶם הַמַּיִם.

רוח ומישור

בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּעוֹלָם עוֹד נִסְתָּרִים מַפָּלִים צוֹנְנִים מֻכֵּי שַׁפִּירִיּוֹת וְאֶשֶׁד,
וְהֶדֶף רְסִיסִים נִתַּז גָּבוֹהַּ עַל גְּוָנִים יְרֻקִּים וּשְׁרָכִים,
בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּעוֹלָם גְּבוֹהִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמִישׁוֹרִים
לֹא חָסֵר בָּם מְאוּם, שָׁם, לַחוּת טַל וּבִצּוֹת מִשְׁתַּקְּעוֹת מְסֻלְסְלוֹת עַרְפִלִּים
וְעוֹלֶה בָּהֶן מִן רֵיחַ וְאוֹרְחֵיהֶן רַבִּים מִסְּפֹר יָדַיִם, בְּלִי צַיָּד.
עַל תִּקְוָה שֶׁשַּׂמְתְּ בִּשְׁמוּרוֹת טֶבַע נְעוּלוֹת בִּפְנֵי אָדָם,
עַל תִּקְוָה שֶׁנָּטַעְתְּ בָּעֵצִים הַגְּבֵהִים, תִּקְוָה מִן הָרוּחַ
שֶׁמֵאַיִן מוֹפִיעָה וּבָאָה מֵאָחוֹר,
עַל תִּקְוָה, הַמִּלָּה הַזּוֹ הַמְּרַפְרֶפֶת.
עַל זִכְרוֹן יַלְדוּת שֶׁל פְּרִי בָּשֵׁל שֶׁלֹּא פָּסַק
מִבְּשֵׁלוּתוֹ הַמַּזְהֶרֶת וְגַם אַחֲרֵי שֶׁרָקַב וְרָקָב חִדֵּשׁ עֲסִיסִיּוּתוֹ מִתּוֹכוֹ,
מִן הַגַּלְעִין,
לְבַדּוֹ עָמַד שָׂם.
מָה לָךְ שֶׁאַתְּ מְחַפֶּשֶׂת רָחוֹק מִכָּאן רוּחַ וּמִישׁוֹר
רַק לְהַחְזִיק אֶת הָרֹאשׁ מֵעַל הַמַּיִם, הַפְּרִי מֻנָּח כָּל הָעֵת
עַל הַשֻּׁלְחָן.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp