דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
אחיו
אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיְקַצֵּר שְׂעָרוֹ
כִּי כָּךְ
הוּא מַזְכִּיר לִי
אוֹתוֹ
יוֹתֵר.
אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּאֲרִיךְ שְׂעָרוֹ
כִּי כָּךְ
הוּא מַזְכִּיר לָךְ
אוֹתוֹ
וּמוֹתוֹ.
פָּחוֹת
המוֹץ
הַחַיִּים מַכִּים
עַל חָזִי
וְדוֹרְשִׁים:
פְּתַח לָנוּ שַׁעַר.
אַךְ הַצַּעַר –
הוּא מוֹץ.
שׁוֹמֵר עַל גַּרְעִין הַחִטָּה
מַמְתִּין לְגֶשֶׁם חָזָק
שֶׁיִּתֵּן לוֹ סִבָּה.
ברכת שלום
לַיְּדִידִים הַמְּקַדְּמִים אֶת פָּנַי בְּבִרְכַּת
"הַכֹּל בְּסֵדֶר?"
אֲנִי מַפְטִיר חִיּוּךְ
וְתוֹהֶה עַל אֵיזֶה סֵדֶר
הֵם מְדַבְּרִים.
לַצְּעִירִים הַטּוֹפְחִים עַל כְּתֵפִי וְקוֹרְאִים
"הַכֹּל טוֹב?"
אֲנִי לֹא עוֹנֶה.
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֵם
לֹא מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.
וּלְאֵלֶּה שֶׁמַּבָּטָם
קוֹרֵא אֶת קְרָבַי
אֵין צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר
שֶׁאֵין סֵדֶר
וְלֹא טוֹב
וְרַק רוּחַ מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
שיר חורף
רוּחַ חָזָק מְשַׁבֵּר סְלָעִים שָׁמַט לְיַד דַּלְתִּי
נוֹצַת צִפּוֹר.
לְכִי מִכָּאן נוֹצָה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ
אַתְּ שַׁיֶּכֶת לְשִׁיר עָצוּב.
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר עַל הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב
הַזּוֹרֵם בִּוְרִידֵי הָאֲדָמָה
מְנַסֶּה לְנַקּוֹת אֶת דָּמָהּ.
תמונה חדה
צֵא קְצָת מֵהַצַּעַר הַפְּרָטִי שֶׁלְּךָ
אַתָּה מַצִּיעַ.
נַסֵּה לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית
אֵין תְּמוּנָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם
אֲנִי עוֹנֶה
הַכֹּל פְּרָטִי.
אָז בְּחַר אֶת הַפְּרָטִים,
לֹא תָּמִיד צָרִיךְ
לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל.
זֹאת הַבְּעָיָה, אֲנִי צוֹעֵק
זֹאת הַבְּעָיָה
אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לִרְאוֹת
כְּשֶׁכָּל פִּיקְסֶל מַזְכִּיר לִי
לַוְיַן הַשִּׁדּוּר מְשַׁגֵּר לַמֵּמִיר שֶׁלִּי
רַק תְּמוּנוֹת חַדּוֹת
כְּסַכִּין.
