מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים מתוך כתב יד חדש* / דפנה שחורי

רוורס

אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ שֶׁקָּנִיתִי אוֹטוֹ
אֲנִי רוֹצָה לְשַׁקֵּר לְךָ שֶׁאֲנִי לֹא צְִריכָה אוֹתְךָ יוֹתֵר,
לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי לֹא רוֹאָה
שֶׁהחֶלֱפַתְָּ נשְָׁמָה.
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ שֶׁקָּנִיתִי אוֹטוֹ
לִשְׁכֹּחַ שֶׁעָבְרוּ הַשָּׁנִים
לַעֲשׂוֹת רֵוְֶרס.
אֲנִי רוֹצָה לַחֲזֹר לָרֶגַע בּוֹ הַכֹּל הֵחֵל (עִם זֵר הַפְּרָחִים)
אַחַר כָּךְ מוּל הַיָּם
אַחַר כָּךְ מוּל הַבֶּכִי
אַחַר כָּךְ הַקֶּבֶר הַצַּר שֶׁלְּתוֹכוֹ נִכְנַסְנוּ
אַחַר כָּךְ הַשֶּׁקֶט

אַלטְוֹ

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה וְנוֹסַעַת בְּתוֹךְ אַרְצִ י
אֲנִי לְבַד בַּמְּכוֹנִית
אֲנִי לְבַד בְּאַרצִ י
אֲנִי מְפוֹגֶגֶת אֶת הַחֲרָדוֹת עִם הַמּוּזִיקָה
אֲנִי שָׁרָה
הַשִּׁיר מְדַבֵּר עַל לָשׁוֹן
אֲנִי שָׁרָה בְּקוֹל עִם הַלָּשׁוֹן
פּוֹתַחַת עִם הַלָּשׁוֹן אֶת הַסַּאן רוּף
פּוֹתַחַת אֶת הַשָּׁמַיִם.
אֲניִ מִתְרוֹמֶמֶת
מִשְׁתַּחֶלֶת הַחוּצָה
הַכְּבִישׁ יָרוּץ מֵעַצְמוֹ

 

ארץ הצבי

הַלַּיְלָה תָּבוֹא
כְּבָר לֹא שְׁבוּר לֵב
הַלַּיְלָה תָּבוֹא בְּלֵב שָׁלֵם
וּנְסַפֵּר זֶה לָזֶה אֶת הָאֱמֶת
שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָרוֹמָן הַקְּלָאסִי:
בִּשְׁתֵּי יָדֶיךָ הִכְנַסְתָּ לְסִיר גָּדוֹל אֶת הַצְּבִיָּה
דָּחַסְתָּ אוֹתָהּ שְׁלֵמָה עִם כָּל הַחֲלָקִים
וְהֶעֱמַדְתָּ עַל הַלֶּהָבָה הַכְּחֻלָּה .
לִפְנֵי שֶׁהַחַיָּה עָלְתָה בָּאֵשׁ הִיא אָמְרָה :
נְִראֶה אֶתְכֶם אוֹכְלִים אוֹתִי
זֶה כְּאִלּוּ שֶׁתֹּאכְלוּ אֶת עַצְמְכֶם .
בַּסּוֹף לֹא תַּצְלִיחוּ לֶאֱכֹל אוֹתִי ,
אַתֶּם תֵּצְאוּ הַחוּצָה
ותַשְׁאִירוּ אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה ,
גַּם אִם לֹא תְּכַבּוּ אֶת הָאֵשׁ

מוּלטֵָה

לְלֵב נִכְנַסְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עִם הַפֵּאוֹן
וְכָל הַסֶּרֶט בָּכִינוּ יַחַד בְּלִי קוֹל
כְּמוֹ בְּסֶרֶט אִלֵּם.
בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הַכֹּל כְּבָר הָיָה אַחֶרֶת
נִכְנַסְתִּי לַמַּעֲרָכָה עִם הַפִּיקָדוֹר
נִכְנַסְתִּי עִם זֶה שֶׁנּוֹעֵץ.
הוּא הִשְׁלִיךְ חֲנִיתוֹת עַל קַרְנָיו הַמְּקֻשָּׁטוֹת שֶׁל הַצְּבִי הַגָּדוֹל
שֶׁעָמַד בַּמֶּרְכָּז, נִכְנַס וְיָצָא מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ,
מִתְכּוֹנֵן לְמִפְגָּשׁ עִם הַמָּטָדוֹר.
בְּרֶגַע הַדְּקִירָה מִישֶׁהוּ הִדְלִיק אֶת הָאוֹר:
המוּלֵטָה הַמְּדַמֶּמֶת בָּעֲרָה בַּיָּד
הַצְּבִי נָתַן רֹאשׁוֹ בְּאַחַת
וְאַף פָּתַח בְּפָנַי אֶת סְגוֹר לִבּוֹ
שֶׁאֶרְאֶה מִקָּרוֹב אֶת הַמְּחִצּוֹת.
"תְִּראִי אֵיזֶה קֶטַע!
לֹא הָיָה לוֹ דֹּפֶק, לֹא הָיָה שָׁם כְּלוּם,"
אַתָּה לוֹחֵשׁ הָמוּם,
"אֵין לוֹ לֵב וְגַם הַמִּגְדַּלּוֹר שֶׁלּוֹ כָּבוּי
בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיְתָה אֲמוּרָה לִהְיוֹת חֶרֶב"

* מתוך עלילות לב שיראה אור בקרוב בהוצאת “קתרזיס", בעריכת אפרת מישורי .
בכתובים

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp