מֹאזְנַיִם

שירים / משה ב. יצחקי

תחרות אולימפית

וּמָה נַעֲשֶׂה בַּיָּמִים הַמִּתְקַצְּרִים
כְּיַמִּים הַנְּסוֹגִים מִן הַחוֹפִים
נִמְהָרִים לְהָחִישׁ אֶת הַשְּׁקִיעָה
וּמָה בַּלֵּילוֹת הַמִּתְאָרְכִים בָּנוּ
בְּרֵיקוּתָם וְדוֹחִים אֶת הַזְּרִיחָה
וּבְמָה נְהַרְהֵר אִם נֶעֱלַם מֵאִתָּנוּ
מִסְפַּר הַהַקָּפוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לָנוּ
עַד קְצֵה הַמַּסְלוּל עַד קַו הַסִּיּוּם
הַמַּבְדִּיל בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר
בֵּין נִצָּחוֹן לִתְבוּסָה, בֵּין רֵאשִׁית
לְבֵין אַחֲרִית, בֵּין הַבָּשָׂר לָרוּחַ.
אִם נָרוּץ מַהֵר יוֹתֵר נְקַצֵּר
יָמֵינוּ, אִם נָאֵט יַשִּׂיג אוֹתָנוּ
הַמַּלְאָךְ הַמְּזַנֵּב בָּנוּ מִקַּו הַזִּנּוּק.
מוּזָר אֵיךְ נַפְשֵׁנוּ נִשֵּׂאת בִּקְלִילוּת
לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּת בְּגוּפֵנוּ הַמַּקְשִׁישׁ
עַל רַגְלַיִם שֶׁכָּבְדוּ מִזֹּקֶן
מָה נוֹתָר לָנוּ מִלְּבַד זִכָּרוֹן מְתַעְתֵּעַ
עַל מָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת וְלֹא
יִקְרֶה עוֹד לְעוֹלָם.
מָה יִוָּתֵר אִם לֹא נַמְשִׁיךְ
לְקַבֵּץ מַטְבְּעוֹת שִׂמְחָה
הַמּוּטָלִים בָּנוּ בְּקַמְצָנוּת
מִכַּף יָד קְפוּצָה.
אֲהָהּ, כַּף יָד, לִטּוּף רְפָאִים
וְהֵד מַטְבֵּעַ שִׂמְחָה
שֶׁיִּפֹּל מִתַּרְמִילֵנוּ הַקָּרוּעַ
כְּשֶׁנַּגִּיעַ כְּצָב אוֹ כאָכִילֶס
לְקַו הַסִּיּוּם?

משורר מזדקן

מָה יִשָּׁאֵר מִמֶּנִּי שׁוֹאֵל הַמְּשׁוֹרֵר
שֶׁכָּל יָמָיו קָטַף אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
לִבְנוֹת מֵהֶן גִּשְׁרֵי מִלִּים, מַעֲקוֹת
עַל פְּנֵי תְּהוֹם בֵּין מְצוּקֵי הַתִּקְוָה לִגְדַת הָאַיִן.
עַכְשָׁו הוּא מְפַזֵּר בְּדַרְכּוֹ אַבְנֵי דֶּרֶךְ מְהַסְּסוֹת,
פּוֹתֵחַ תֶּלֶם חֲרִישִׁי בִּקְלִפַּת הָעוֹלָם, לִזְרֹעַ בָּהּ
סְפֵקוֹת וַאֲהָבוֹת שֶׁיִּפְרְחוּ בְּדַרְכּוֹ לִנְהַר הַשִּׁכְחָה.
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְנִשְׁכָּח, שֶׁמִּלּוֹתָיו
מוּטָלוֹת בְּצִדֵּי דְּרָכִים עֲזוּבוֹת, הַסָּפֵק מִתְאַבֵּן
וְהָאַהֲבָה נִמְלֶטֶת כְּצִפּוֹר מְבֹהֶלֶת
וּבְהַגִּיעוֹ, כִּמְעַט, נִשְׁמֶטֶת אֲחִיזַת אוֹתִיּוֹתָיו מֵעֳגָנֶיהָ
מִלּוֹתָיו כְּזִכְרוֹ נִמְחָקוֹת כְּסִימָנִים מֻצְפָּנִים עַל הַחוֹל
עִם בּוֹא הַגֵּאוּת.
אַךְ הוּא מַמְשִׁיךְ לְהַלֵּךְ לִקְרַאת הַשֵּׁפֶל
וְיָרֵחַ נָסוֹג מֵאִיר מֵרָחוֹק
וְעוֹד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
צְלָלִית גּוֹחֶנֶת לֶאֱסֹף
אוֹתִיּוֹת עֲזוּבוֹת
עַל הַחוֹף