שירים / מרב זקס-פורטל

כל הלילה

חָלַמְתִּי אֶת שִׁירַת הַזָּמִיר (טשרניחובסקי)

כָּל הַלַּיְלָה חִפַּשְׂתִּי יַלְדָּה בְּשֵׁם רוּחַ.
בַּצָּהֳרַיִם שִׂחֲקָה בֵּין רַגְלַי, תַּלְתַּלֶּיהָ
מְדַגְדְּגִים צַוָּארִי וּבָעֶרֶב
לֹא. לֹא הָיְתָה.

נָטַלְתִּי בֶּהָלָתִי, טָרַקְתִּי בֶּכִי
בַּמְּזָוֶה, סוֹבַבְתִּי בָּרְחוֹבוֹת,
הִטְרַדְתִּי עוֹבְרוֹת הִטְרַדְתִּי שָׁבוֹת
חֲתוּלִים וּמְאוֹנְנִים בַּפַּארְק
מַרְבְּצָם הִבְהַלְתִּי.

בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, נוֹתַר
לִי רַק שְׁמָהּ לְהָעִיד
שֶׁכָּל הַלַּיְלָה
אַחַר יַלְדָּה בְּשֵׁם
רוּחַ.

שום סיבה

אֵין לָךְ שׁוּם סִבָּה לִדְאֹג,
אַתָּה בַּקּוֹל הַסַּמְכוּתִי,
אֲנִי מְהַנְהֶנֶת, מְנִיחָה רֹאשׁ
עַל מִסְעַד הַסַּפָּה הַמְּרֻפֶּטֶת, בַּטֶּלֶוִיזְיָה
אוֹסְטְרַלְיָה נִשְׂרֶפֶת וֶנֶצְיָה טוֹבַעַת בַּמַּיִם,
יֵלֶנָה צַחְקָבְיֵיק נִמְצְאָה יְרוּיָה בְּפֶלֶג גּוּפָהּ הָעֶלְיוֹן,

הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּ נוֹהֵג אַמְבּוּלַנְס בִּרְחוֹבוֹת
הָעִיר, גֶּשֶׁם בְּכָל מָקוֹם.
אֲנִי מַרְדִּימָה אֶת עַצְמִי לְשֵׁנָה,
מָחָר אֶתְעוֹרֵר בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה.

בדידות

הַבְּדִידוּת מְלַוָּה אֶת בְּנִי הַבְּכוֹר
כְמוֹ שׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ
שֶׁל מֶלֶךְ גּוֹלֶה,
בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְלַקֵּט בֶּחָצֵר
אֲבָנִים
וּפֵרוּרֵי יְדִידוּת
שֶׁהִשְׁלִיכוּ אֲחֵרִים.

מנגו

רֵאשִׁית מַבָּט, מַגָּע
שֶׁל יָד בִּקְלִפָּתוֹ
אֲדֹם דוֹדִי,
דָּגוּל מֵרְבָבָה

אַחַר כָּךְ כְּבָר
אִי אֶפְשָׁר לְהִתְאַפֵּק,
צָרִיךְ לִמְצֹץ
גַּרְעִין קָשֶׁה,
לְהִתְעַנֵּג עַל מֶתֶק
בְּשָׂרוֹ

עַד שֶׁבַּלַּיְלָה
נִתַּק מִגִּבְעוֹלוֹ,
נִמְסַךְ בַּחֲלוֹמִי
קוֹל חֲבָטַת הַפְּרִי