מֹאזְנַיִם

שירים / מאיה ויינברג

כמה טוב שנסעת

A Room of One’s Own
שֶׁקֶט מוֹפְתִי נִפְרָשׂ עַל הַבַּיִת
אֲנִי מִתְמַתַּחַת בְּתוֹכוֹ
כָּל הֶחָלָל שֶׁלִּי
כָּל הָרָהִיטִים תַּחַת מָרוּתִי
הַסֵּדֶר הַקָּדוֹשׁ
אֲנִי מְעִזָּה לִפְרֹשׂ עַד הַקָּצֶה
אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת
אָבִיךָ וַדַּאי יֹאמַר שֶׁהוּא יָדַע
זֹאת מֵרֹאשׁ אֲבָל
אִמְּךָ הַטּוֹבָה כְּבָר מֵתָה
הִיא הָיְתָה מְבִינָה לְלִבִּי
צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַחֶדֶר
צָרִיךְ לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר
צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁבַּחֶדֶר
אֲנִי נֶהֱנֵית לִצְפּוֹת בַּכּוֹנָנִית
שֶׁהוֹצֵאנוּ אֶל הָרְחוֹב
אֵיךְ הַגְּשָׁמִים הַבִּלְתִּי פּוֹסְקִים
מְנַפְּחִים אֶת הַמַּדָּפִים כָּךְ
שֶׁהַמַּסְמְרִים פּוֹקְעִים
וְהַצּוּרָה כֻּלָּהּ מִתְרוֹפֶפֶת
מִשְׁתַּחְרֶרֶת
הָעֵץ חוֹזֵר לִהְיוֹת מָה שֶׁהָיָה
בְּכַוָּנָתוֹ לִהְיוֹת.

ביקורת גבולות

מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן
רְחוֹקָה בְּתוֹךְ רְחוֹקָה
זָרָה בְּתוֹךְ זָרָה
נוֹחֶתֶת וּמַמְרִיאָה
וְלֹא יוֹדַעַת הֵיכָן
וְלֹא מַגִּיעָה
לְבַד בִּמְעִי
צִפּוֹר הַמַּתֶּכֶת
שְׁלוּחָה בְּשָׂדוֹת גְּדוֹלִים
שְׁעָרִים וְשַׁרְווּלִים אֶל
שָׁמַיִם בְּלִי אֱלֹהִים
בְּלִי אֲדָמָה
מִתְגַּעְגַּעַת כָּל הַזְּמַן
לְמִי שֶׁאֵינָם
מְחַפֶּשֶׂת
שָׁכַחְתְּ בְּעֶצֶם מָה.

עיר גדולה

שֶׁהַכֹּל יִתָּכֵן בָּהּ
גּוּפִים זָרִים חוֹלְפִים
בְּצַעַד מָהִיר
אֵינְסוֹף מִדְרָכָה
אוֹרוֹת גְּבוֹהִים
לִכְדֵי בְּעֵרָה
עִיר גְּדוֹלָה
מַשְׁאִירָה אוֹתָךְ עֵרָה
מַצְרִיכָה כָּל הַכּוֹחוֹת
עִמְדִי זָקוּף שָׁעָה
שֶׁאַתְּ מְעִזָּה לַחֲצוֹת
לְהֵישִׁיר מַבָּט
עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת
פּוֹגְשׁוֹת וְאַתְּ
נִבְלַעַת וְשׁוּב
שֻׁמְדָּבָר
כְּרַךְ
בָּנוּי לְאַבֵּד
אוֹתָךְ בְּתוֹכוֹ.