מֹאזְנַיִם

שירים / לאה צבי (דובז‘ינסקי)

*

אָביִ מֵת
אִמִּי חַיָּה אֲבָל מֵתָה
וְרַק אֲנִי מְדַלֶּגֶת בֵּינֵיהֶם
וּבַחוּץ עֲדַיִן זוֹרַחַת שֶׁמֶשׁ.
כְּשֶׁמַּחֲרִישׁ הַלַּיִל, בְּתוֹכִי אִי שֶׁקֶט
נוֹתֵן תְּנוּדוֹת
כְּמוֹ גַּלֵּי הַיָּם הַנִּזְרָקִים לַחוֹף הָלוֹךְ וָשׁוֹב
כְּשֶׁהַבֹּקֶר מַפְצִיעַ
אֲנִי מַחֲרִישָׁה, מַאֲזִינָה לַהֶמְיָה
אִי שֶׁל שֶׁקֶט בְּדוּמִיָּה נֶחֱרֶשֶׁת
אֲפוּפָה אוֹר יוֹם חָדָשׁ,
אֶמֶשׁ נָכַח בֹּקֶר שֶׁגָּוַע בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם חָדָשׁ
גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם.

*

רֵיחַ נֶכְדוֹתַי נִמְהַל בְּנִיחוֹחַ בִּתִּי,
הַגֶּנִים שֶׁלִּי מוּשְׁרָשִׁים הֵיטֵב
הֵם בְּנוּיִים שַׁרְשֶׁרֶת טָעֻיּוֹת אֲשֶׁר הָעָבְרוּ מִדּוֹר אֶל דּוֹר
ד.נ.א מִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ הַמַּכִּישׁ עַצְמוֹ לַמָּוֶת.
הֵן, נֶכְדוֹתַי עֲשׂוּיוֹת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת
בָּהֶן עוֹבֵר חֹמֶר גֵּנֵטִי מְשֻׁכְלָל, תּוֹצָר שֶׁל עֵרוּב,
רַק בִּי נוֹתָר הַגֶּן הַקְּלוֹקֵל
תּוֹלָדָה שֶׁל זֵהוּיּוֹת זֵהוֹת המִתְכַּלּוֹת עִם הַזְּמַן,
חֶלְקִי בָּהֶן יָפוּג וְאִישׁ לֹא יֵדַע אֶת הֱיוֹתִי.