מֹאזְנַיִם

שירים / כרמית רוזן

שירי האם המבריחה

משירי הבן המת

נִפְסְקוּ הַבְּחִילוֹת
אֲבָל נִמְשְׁכוּ הָאַזְעָקוֹת.
אָכַלְתִּי אֶת כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים הַמַּבְהִילוֹת
שֶׁהִתְחַזּוּ לַאֲבוֹת הַמָּזוֹן.
אִמָּהוֹת סְבִיבִי הִתְעַסְּקוּ בַּאֲרִיזַת חֲטִיפִים
וּמוּצְרֵי הִיגְיֶנָה, שָׁתְקוּ
כְּאִלּוּ כְּבָר שָׁכְלוּ.

*
תַּאֲרִיכִים הִתְחַלְּפוּ בְּחֹרִים
אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת: בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי לַמִּלְחָמָה
הִבְרַחְתִּי אוֹתְךָ מִגּוּפִי
בִּנְהַר דָּם.

הֶעֱדַפְתִּי מֻקְדָּם עַל פְּנֵי מְאֻחָר.

משירי הבת החיה

*
אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת את הַדַּרְכּוֹן הַזָּר שֶׁל בִּתִּי,
כְּמוֹ בֵּן שֵׁנִי.

*
לֹא אֶתֵּן לָאַזְעָקוֹת
לִגְבֹּר עַל קוֹלִי הַשָּׁר לָךְ.

גֵירוש

1
גֵּרַשְׁנוּ עַצְמֵנוּ לִסְפָרַד,
כִּי לְשָׁם הָיָה כַּרְטִיס.
הַדְּמָעוֹת נִשְׁפְּכוּ בַּתּוֹר
לִבְדִיקַת דַּרְכּוֹנִים,
אֲבָל נְחוּשִׁים הָיִינוּ לֶאֱנֹס
אֶת הַזִּכָּרוֹן

2
הַטִּיסָה בֻּטְּלָה:
זֶה לֹא הִמְרִיא.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהָקִיא
מִתּוֹכִי אֶת הַמְּדִינָה.

הֶדף

הַהֶדֶף מִשַּׁבָּת הַנּוֹרָא בָּעוֹטֵף הֵעִיף לְהוֹלַנְד יָד בְּיָד עִם הַיְּלָדוֹת וְהַדֻּבִּי
הַקָּטָן, לָתוּר לָנוּ מֶרְחָק מוּגָן, פְּלִיטִים בְּלִי אָלִיבִּי, מְפֻנִּים מֵרָצוֹן, הוֹתַרְנוּ כְּלוֹנְסְאוֹת סֻכָּה
זְרוּקִים בַּסָּלוֹן, חֲגִיגַת יוֹם הֻלֶּדֶת מְבֻטֶּלֶת עַד הֲלוֹם. צָרַרְנוּ אֶת הָאֲרָעִי בִּטְרוֹלִי, כְּאִלּוּ
מֵעֵבֶר לַחֹשֶׁךְ שֶׁל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה טְמוּנָה תִּקְוָה, הַרְחֵק מִצִּיּוֹן הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי בַּלַּיְלָה
בְּמִטַּת מָלוֹן קִינְג סַיְיז, לֹא יָכֹלְנוּ לִישֹׁן, נִדְבַּקְנוּ לַמָּסָךְ בְּרַק הַיָּגוֹן
לְבַסּוֹף בְּעֵינַיִם יְשִׁישׁוֹת מֵעַל הַפָּנִים הַשּׁוֹאֲלוֹת שֶׁל הַבָּנוֹת, אִמָּא, אַל תִּבְכִּי, יִהְיֶה בְּסֵדֶר,
לֹא נוֹרָא, חָלַמְתִּי נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְהִתְעוֹרַרְתִּי אֶל אֻכְמָנִיּוֹת כֵּהוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, עַל הַשָּׂפָה
שֶׁאִיְּמָה לְהִתְנַדֵּף. הַיְּלָדוֹת זָרְחוּ בְּשַׁלֶּכֶת וָן גּוֹכִית וְהַגֶּשֶׁם טֻמְטוּם טִפְטֵף.

חשיפה לצפון

 מַסְלוּלֵי הַמַּיִם,
כַּמָּה אָהַבְתִּי לְלַמֵּד רַגְלַי
 אֶת טַעְמָם, בָּאָבִיב, בַּקַּיִץ וּבַסְּתָו
 תְּחוּשָׁה מְפַכְפֶּכֶת בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת
 מְצִיצוֹת מִן הַסַּנְדָּלִים לְהַכִּיר
תּוֹדָה וְכָל הַגּוּף אוֹמֵר יָהּ
בְּתוֹךְ הַיָּרֹק הָרַךְ, הַמְּרַפֵּא.
 אֲפִלּוּ עִם בֶּטֶן עֲגֻלָּה הוֹלֶכֶת
………………לְפָנַי,
 וּכְשֶׁבָּשַׁל הַפֶּטֶל
בְּמִנְשָׂא מְלֵא קְרִיאוֹת
 עֹנֶג,
וְגַם הַפַּעַם הָאַחַת,
בַּת שֶׁלִּי, נִתְלֵית בִּי מֵעַל אֶבֶן
חֲלָקָה, מָעַדְתִּי
 וְהָאֶצְבַּע שֶׁלִּי נִשְׁבְּרָה,
וְעַכְשָׁו לְעוֹלָם עֲקֻמָּה
 מֵאַהֲבָה.

למסירה

כְּשֶׁפָּתַחְתִּי
שִׂמְלוֹת שׁוֹשַׁנִּים וּתְכֵלֶת הֵצִיצוּ אֵלַי בְּרֹךְ,

עַד שֶׁחָרַךְ אֶת פִּתְחֵי הַנְּשִׁימָה
מַר, מֵמִית, רֵיחַ הָאֵשׁ

וְזֶה נוֹדֵף עַכְשָׁו
וּמְבַקֵּשׁ

וְאֵיךְ אֲכַבֵּס אֶת שִׂמְלוֹת הָאֵפֶר
וְאַלְבִּישׁ בָּהֶן אֶת בִּתִּי?

לילות בֵּיירות*

שַׁמֶּנֶת וָסֹלֶת,
סֻכָּר וְהֶל,
עֲרוּכִים בָּרְחוֹבוֹת
שֶׁל חֵיפָה
הַנִּזְעָקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים
בִּנְשִׁיקָה מְהוּלָה
מֵי וְרָדִים
מִתְמָרֶדֶת
לַמָּוֶת
הַמְּיֻמָּן,
שֶׁבָּא בִּמְטוּלָה
וּבְעֵין אֶל־חִילְוָה,
מִתְחַזֶּה לְמָן.

"אנחנו לא מפחדות"

אֲבָל אֲנִי כֵּן
מְפַחֲדוֹת, וּבוֹכָה
לֹא רַק בַּלַּיְלָה.
בַּחֲלוֹם, רִקְמָה פָלַסְטִינִית
בְּתַךְ מְיֻמָּן בְּגוּפִי,
מִתְיַפַּחַת בִּי:

הֲיֵדְעוּ הַדְּמָעוֹת?

* לילות בירות – קינוח לבנוני נפוץ במסעדות העיר התחתית.