מֹאזְנַיִם

שירים / ילי שנר

אבל אני עדיין יכולה לכתוב

עַל אָבְדַן הַיְּכֹלֶת לְקוֹנֵן קִינָה פְּרָטִית, עַל גּוּפִים רִאשׁוֹנִיִּים
שֶׁפּוֹצְעִים אֶת עַצְמָם בְּכֹחוֹת עַצְמָם, עַל הַכְּנִיעָה אֶל הַתִּינֹקֶת
שֶׁמַּשְׁאִירָה אוֹתִי קְרוֹבָה מִדַּי אֶל הָאַהֲבָה, עַל הַמַּחְשָׁבוֹת הַקְּבוּעוֹת
שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּיבָה לְצִדָּהּ בַּמִּטָּה, בֻּבּוֹת בַּלָּהָה מְסֻכָּנוֹת: קֹר עַז, עוֹר מַכְחִיל,
שְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת, מַנְגָּנוֹן פּוֹעֵם שׁוֹקֵעַ בְּאָבָק. אֲנִי לֹא מְבִיאָה עוֹד שְׂמִיכוֹת
לְהַנִּיחַ עַל הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, לֹא מְכִינָה קָפֶה, לֹא פּוֹתַחַת עִתּוֹן, אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְנוֹתֶנֶת לָאָמִיגְדָלָה שֶׁלִּי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַפְּעֻלָּה, לִשְׁאֹל וְלַעֲנוֹת, אֲנִי נוֹתֶרֶת סְגוּרָה בַּבַּיִת
עִם הַחֶמְלָה הַשְּׂבֵעָה שֶׁלִּי, הַחֶמְלָה הַשְּׂבֵעָה שֶׁלָּנוּ, וְלֹא עוֹשָׂה כְּלוּם.

יופי

אֵלֶּה הָיוּ הַזְּמַנִּים שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לְהִתְכַּחֵשׁ לַיֹּפִי,
הָאֹפֶן הַדָּפוּק שֶׁבּוֹ הוּא מִתְפָּרֵץ פִּתְאוֹם פְּנִימָה, כָּפוּי,
לֹא מְבֻיָּת. עָדִיף הָיָה לַחְדֹּל מִן הַתְּנוּעָה,
לִגְזֹר תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אֲבָל אֲנַחְנוּ נֶאֱחַזְנוּ בַּחַיִּים
כְּמוֹ נִדּוֹנִים לַמָּוֶת, הֶעֱמַדְנוּ פְּנֵי זוֹכְרִים אֲבָל הָיִינוּ נְחוּשִים לִשְׁכֹּחַ.
וְהִצְלַחְנוּ, יָשַׁבְנוּ סְמוּכִים לְסִפְלֵי קָפֶה, חָלָב הֻקְצַף בִּשְלֵמוּתוֹ וְלֹא
רָאִינוּ בּוֹ צוּרַת פָּנִים מֵתוֹת, בַּחַלּוֹנוֹת עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין גְּשָׁמִים.
לִפְעָמִים הַמִּלְחָמָה חָלְפָה בֵּינֵינוּ, זְקוּפָה, גֵּאָה, נִצְחִית,
הִנִּיחָה יָד עַל רֹאשֵנוּ, לִפְעָמִים שָׁמַעְנוּ אֶת
קְרִיעַת הַבֶּגֶד מִן הַבַּיִת הַסָּמוּךְ, דְּבַר מָה נָקַשׁ עַל הַחַלּוֹן
דּוֹמֶה לְאֵבֶל, אֲבָל מֵעַל הַכֹּל הָיָה יֹפִי, בְּהֶחְלֵט הָיָה
יֹפִי.

*

גַּם יוֹם אֲלַכְסוֹנִי כָּזֶה נִסְגָּר בַּסּוֹף,
הַצַּעַר הַמֵּזִין אֶת עַפְעַפַּיִךְ
כְּבֵדוּת יָדַיִם שֶׁנָּשְׂאוּ בְּאוֹטוֹמָט שֶׁל נְמָלָה
כַּפְתּוֹרִים רוֹכְסִים אֶת הַבֶּטֶן,
רְצוּעוֹת מַחֲזִיקוֹת אֶת הַגַּב
תִּפְרֵי פָּנִים שֶׁנִּפְרְמוּ מֵרֹב לָדַעַת
מְאֻחְסָנִים בְּצִנְצְנוֹת הָעֹרֶף
יוֹם אֲלַכְסוֹנִי כָּזֶה שֶׁבּוֹ לֹא בָּאת לְשׁוּם מָקוֹם
מִלְּבַד קְטַנִּים וּמֻכָּרִים, כּוּכִים כָּאֵלֶּה
בּוּעוֹת אֲוִיר קָשׁוֹת בְּתוֹךְ תְּמוּנָה
וְשׁוּב אַתְּ יְשֵׁנָה שָׁם, בַּסַּרְעֶפֶת
אֵיפֹה שֶׁגַּרְתְּ קְטַנָּה עִם כָּל הָאַכְזָבוֹת שֶׁלָּךְ,
פָּנִים חוֹלְפוֹת פּוֹנוֹת מִמֵּךְ אֶל חֲבָלַיִךְ
וְאֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ דָּבָר שֶׁנִּתָּן בְּלִי לְבַקֵּשׁ,
רַק לְשָׁם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת לָבוֹא.

הילד

הַיֶּלֶד עוֹלֶה מִתּוֹךְ בּוֹר דְּבַשׁ רָקוּב
הַיֶּלֶד מְסַמֵּן לָהּ בָּעֵינַיִם שֶׁתָּבוֹא
הַיֶּלֶד לוֹקֵחַ אֶת יָדָהּ וְהֵם נִכְנָסִים לְשָׁם יַחַד
הִיא אוֹמֶרֶת, אֵין לִי אֲוִיר
הַיֶּלֶד אוֹמֵר, יֵשׁ לִי רַק אֲוִיר, אֵין לִי גּוּף
הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ עָף לְצִדָּהּ
עוֹלָה לָהּ הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ, הַבֶּטֶן הַתִּינוֹקִית שֶׁלּוֹ
אֵיךְ הָיְתָה מַצְחִיקָה אוֹתוֹ עִם הָאַף שֶׁלָּהּ
הִיא מְכַסָּה אֶת עֵינֶיהָ
הִיא מְכַסָּה אֶת יָדָהּ
הִיא מְכַסָּה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ בַּשְּׂמִיכָה
הִיא אוֹמֶרֶת, שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ, שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ, שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ
מִתּוֹךְ הַיֶּלֶד עוֹלֶה אִישׁ זָר
אִישׁ זָר מִשְׁתַּקֵּף בְּתוֹךְ אֶלֶף עֵינַיִם,
פָּרוּק וּבָדוּק וְנָצוּר

נפילה

יֵשׁ דָּבָר שֶמֵּמִית גּוּפִים גְדוֹלִים
דָּבָר שֶׁמֻּכְרָח לִהְיוֹת אֶבֶן, שֶׁמֻּכְרָח
לִהְיוֹת אֵשׁ

יֵשׁ דָּבָר שֶמֵּמִית גּוּפִים גְדוֹלִים
הַגּוּפִים מַגִּיעִים רַק עָד הָאֶמְצַע, מִי שֶׁמַּקִּישׁ בָּאֶצְבַּע
נוֹפֵל מִגֹּבַהּ רַב

בַּחֲלוֹמוֹת אִמָּם זוֹ רַק הִיא שֶׁנּוֹפֶלֶת
מָה יוֹתֵר גָּרוּעַ,
אַטְלָנְטִיס אוֹ פּוֹמְפֵּיי, הִיא שׁוֹאֶלֶת

יֵשׁ דָּבָר שֶמֵּמִית גּוּפִים גְדוֹלִים
מִתּוֹךְ הַגּוּף דּוֹחֵף כָּעֵת הַצַּעַר אֶת עַצְמוֹ. הָאֵם
נִשְׁאֶרֶת בַּחַלּוֹן לְחַכּוֹת לוֹ

הוּא צוֹנֵחַ, הִיא אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ,
אַף אֶחָד לֹא נוֹתֵן לוֹ שֵׁם.