מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / יחזקאל רחמים

 

איפה הפירה?

מִמַּלְכוּיוֹת וַהֲבָלִים וּתְהִיּוֹת שָׁנִים,
מִ'לֵךְ-לְךָ' כָּזֶה וּנְקֻדָּה אַחַת וְיַבָּשׁוֹת –
הֲלֹךְ-חֲזֹר-הֲלֹךְ בֵּין הַמִּטְבָּח
וְהַשֻּׁלְחָן וּפִשְׁפּוּשֵׁי נִקְרוֹת הַמְּקָרֵר.
כָּל הָעוֹלָם נִמּוֹחַ בְּטִרְחָה
אַחַת רַכָּה:
אֵיפֹה הַפִּירֶה?
אֵיפֹה הַפִּירֶה?
אֵיפֹה הַפִּירֶה?


רק היום

הַיּוֹם אוֹמֵר שֶׁאֵין עוֹד יוֹם –
אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה. וַדַּאי לֹא יוֹם
כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם. כֵּן, רַק הַיּוֹם,
גִּיבֶרֶת, רַק הַיּוֹם.

יָמִים מִתְגַּלְגְּלִים מִצְּחוֹק
מִכָּל הַעֲבָרִים. בְּמַעֲלֵי סִמְטָאוֹת
נֶעֱקָדִים הָעֲתִידִים וְנִשְׁבָּעִים:
עוֹד יַגִּיעַ תּוֹרֵנוּ לִנְאֹם –
רַק הַיּוֹם. כֵּן, רַק הַיּוֹם,
גִּיבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת. כֵּן,
אַתְּ עִם הַסַּלִּים. יוֹתֵר נָדִיר
מִשֶּׁסֶק. רַק הַיּוֹם.


צילום: ראובן קסטרו 


שָׁמַיִם תְּכוּלִים שֶׁל נֵכָר.
שָׁמַיִם צְלוּלִים נְטוּלֵי מִרְדָּפִים
מִתְפַּתְּלֵי טִילֵי טִילִים.
מוּזָר.

אֲנִי בָּאִמְ-אִמָּא שֶׁל הַמַּעֲרָב
(כַּף יָדִי מְלַטֶּפֶת אֶת הַכֶּלֶב) וְכֻלִּי.
וְכֻלִּי. בַּלַּיְלָה נָחֲתָה רָקֵטָה
שֶׁחָמְקָה מֵאָה מֶטְרִים מִמִּטָּתָהּ
שֶׁל אִמִּי. בְּ"וָואלָה" הֶרְאוּ
בִּנְיָן שָׁבוּר, גְּוִיּוֹת מְכוֹנִיּוֹת
מְפֻיָּחוֹת. בַּבֹּקֶר אִמָּא
צָחֲקָה. אֲנִי נִזְכָּר בְּשִׁיר
שֶׁל גִּיּוֹרָא פִישֶׁר
וְנִכְמָר.

(לִפְנֵי שָׁנִים
שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְצַלֵּם
גַּם אוֹתִי. יָצְאָה
רְצִינִית הַתְּמוּנָה)

מאי 2021, Andina

 

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp