מֹאזְנַיִם

שירים / גונדולה שיפר

ניקובי תנוכים

אָז יִקֹּב־לָנוּ תַּכְשִׁיטַן הַכְּפָר נִקּוּבֵי
תְּנוּכִים. נִכְנַסְנוּ לַחֲנוּת עִם אִמָּא
וְתוֹרִי הִגִּיעַ רֵאשִׁית כִּי הָיִיתִי הַגְּדוֹלָה
וְלֹא בָּכִיתִי כִּי לֹא הָיָה זְמַן אֲבָל
אַתְּ ‒ אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת עֵינַיִךְ
הַצּוֹעֲקוֹת. בִּן רֶגַע וּבְבֶהָלָה אָנוּ הַקְּטַנּוֹת
קִבַּלְנוּ אֶת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל אִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה.

אָז תַּתִּיר קְשָׁרִים וְקָלְעָה לָנוּ אִמָּא צַמּוֹת
הָיִינוּ מְטַפְּסוֹת עַל כִּסֵּא אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ
וְשׁוּב אֲנִי לְפָנַיִךְ. בְּטֶקֶס חֲרִישִׁי שֶׁדּוֹרֵשׁ
סַבְלָנוּת מְבֻגֶּרֶת זָכִינוּ לְהַרְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר
הַכּוֹאֵב שֶׁבֵּין אַהֲבָה לְיֹפִי. חִכִּיתִי עַד שֶׁגַּם אַתְּ
יָפִית וְהָיִינוּ כִּשְׁנֵי רָאשִׁים שֶׁל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.

אָז נִתְחַפֵּשׁ בִּימֵי הַקַּרְנָבָל וְהֶחֱלַפְתְּ אֶת הַלֵּיצָן
בַּנְּסִיכָה, בִּגְלָלִי, שֶׁלֹּא רָצִיתָ לְהִתְפַּצֵּל מִמֶּנָּה
אֶלָּא לְהִתָּמֵר: תֹּמֶר הַנְּבִיאָה הָאֶחָד. הֶחֱזַקְנוּ יָדַיִם
לַתְּמוּנוֹת, אֲנִי בְּשִׂמְלָה וְרֻדָּה וְאַתְּ בִּתְכֻלָּה.

אָז נֶחֱלֶה שְׁנֵינוּ, הִשְׁתַּעַלְנוּ וְשָׁתִינוּ כּוֹס אַחַר כּוֹס תֶּה
זֹאת שֶׁלָּךְ תְּכוּלָה וְשֶׁלִּי וְרֻדָּה. וְדֶגֶם הַפְּרָחִים הַלְּבָנִים
שֶׁבָּהֶן קִשֵּׁט וְקִשֵּׁר בֵּינֵינוּ. נָטַשְׁתְּ אוֹתִי בַּלַּיְלָה הַהוּא
הִפְקַרְתְּ אוֹתִי כְּהֶפְקֵר, יַלְדַּת רְחוֹב: בְּכֻתֹּנֶת דַּלָּה
וּבְפֶרַע שֵׂעָר ‒ כְּרוּתָה. הַפַּעַם לֹא הָיִיתִי אֲנִי הָרָאשִׁית:
הוֹתַרְתְּ אוֹתִי כְּאַחַת ‒ שֶׁקֶר מִתְמַשֵּׁךְ. חוּשׁ הָאֵינוּת
בְּמָקוֹם שֶׁאֲנִי בְּאֶפֶס מִי לְהִתְגַּבֵּר עֲבוּרוֹ עַל הַבֶּכִי.

וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם בִּדְמִי יָמַי יָדַעְתִּי אוֹתָהּ: הִנָּהּ
שְׂפָתִי תּוֹרֶמֶת מִשְׁנֵה מַעֲרָכָה שֶׁבּוֹ אֲנִי אַצְהִיר
כְּאַבָּא אָדָם: עֶצֶם מֵעֲצָמַי הִיא לִשְׁאֵרִית חַיַּי.
לָכֵן יָשָׁר אַחֲרֵי שִׁירִים
אוֹהֶבֶת אֲנִי עֲגִילִים שֶׁגַּם אִתָּם
תּוּכְלִי לְאַבֵּד וְלַעֲנֹד רַק אֶחָד.

לסליחה על הקור

בָּא הַסְּתָו, יוֹם סַגְרִיר רִאשׁוֹן
וְנִפּוּחַ הַקֹר וְרִפְיוֹן הָאוֹר יוֹצְרִים בִּי
רוּחַ שֶׁל יָגוֹן אָנוּשׁ שֶׁמְּלַוָּה אֶת לִבִּי
בַּמַּעֲרָב מֵעַתָּה הָלְאָה לְרֶצֶף חֳדָשִׁים.
בַּמָּקוֹר, אֲנִי מַאֲמִינָה בְּחֶסֶד אֱלֹהִים הַשָּׁלֵם,
שֶׁכְּבָר יִשְׁלַח חֹם הַחַגִּים לִסְלִיחָה עַל הַקֹּר:
בְּהַעֲתִיק לָנוּ בְּמֹתֶק שׁל עֻגִּיּוֹת וְחִבּוּקִים
מְיֻתָּרִים אֶת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם אֶל הַחַלּוֹנוֹת.

כָּךְ זֶה תָּמִיד הָיָה, שֶׁתִּזְכְּרִי יַלְדָּה, אֵין מָקוֹם
לְמָגוֹר. תְּהַלְּלִי אֶת הַחֹשֶׁךְ כְּמֶרְחַב חֵרוּת,
תְּקַשְׁקְשִׁי לָךְ פְּתָקִים בָּרֹאשׁ וְתַעַבְדִי יַחַד עִם
טֵבֵת עַל שֻלְחָנוֹת הֶלְדֶרְלִינִיִּים. וְתִגְנְבוּ מֶאֱלֹהִים
חֲתִיכָה מֵעֻגַּת יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁל סֵפֶר בִּכּוּרָיו:
״הֶלֶן״. תְּשַֹחֲקוּ בִּפְסוּקֵי קֹדֶשׁ כִּבְגַפְרוּרִים
וְאַבָּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו, הַכּוֹכָבִים בַּחַלּוֹנוֹת:
כִּי אֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים מִשֶּׁלָּכֶם וְלַהֲבוֹתֵיהֶם.

וּבְמִשְׁפָּטִים, זֶה יַמְשִׁיךְ, בְּזִמְזוּמִים הַחוּצָה לַחֶדֶר
הַצָּמוּד, שֶׁהֶחְוִיר וּמִשְׁתַּעֵל. הֶעָלִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁלּוֹ
מוּנָחִים בְּפִזּוּר בַּקַרְקַע, צְהָרִים לְהַבְהָרָה שֶׁנָּשְׁרוּ.
כָּךְ אַתְּ תְּזַמְּרִי לָךְ, כִּשּׁוּף אַהֲבָה, עַד שֶׁיִּנְחַת פְּתִית
עַל קְצֵה אַפֵּךְ ‒ שְׁלוֹשָה דְּבָרִים כְּאֶחָד: פֶּרַח
הָעוֹנָה, נֵר צוֹנֵח בַּחוּצוֹת וּבִקּוּר שֶׁל יָדִיד בִכְפוֹר.
אָז תָּבִינִי לָךְ ‒ הֶעְדֵּר אוֹר זֶה חֶדֶר קֹר
וּבְכָל זֹאת יִשָּׁאֵר אִתָּךְ: יַעַר קְטַנְטַן זֶה
יַקִּיר לָךְ מִכָּל חֲדַר חֲנֻכָּה. כִּתְחוּם אָפֹר רַיְנְלַנְדִי
נְטוּל עִטּוּר הַנֶחָמָה שֶׁל שֶׁלֶג שֶׁזּוֹהֵר מִכָּל מְאוֹדוֹ
כְּאִלּוּ הִגִּיעַ מֵהָעוֹלָם הַבָּא. גַּם כֹּה קֵרֵחַ וְצָרוּד
הוּא מְכַוֵּן אוֹתָךְ לְאֶטְיוּדִים לִקְרַאת מִזְמוֹרִים חֲדָשִׁים.

היופי של יולי

יוּלִי ‒ בָּאָה הַמִּלָּה וְהָיְתָה יָפָה,
לְאֶמְצַע יוֹם צוֹנֵן וָצַח הִיא נִכְנְסָה
שֶׁבּוֹ אֵין בֹּהַק אַחֵר מִתְּכֵלֶת הָרָקִיעַ
וְהָעֵצִים נִצְּבוּ כְּמִתְלֶה לִמְעִילִים רֵיק
בִּפְרוֹזְדוֹר אַפְלוּלִי לְלֹא דְּלָתוֹת.

וְהִנֵּה זֹאת בָּאָה: יוּלִי שֶׁהִיא כַּמּוּבָן נְקֵבָה
וְנִשְׁמֶרֶת בָּהּ הַסַּנְוֵרִים הַנָּאִים שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ ‒
תֵּבַת יֶשַׁע מַפְצִיעָה בְּהַחֲיוֹתֵךְ בְּסֻכַּר הַטֶּבַע.

יוּלִי הִיא עוֹלָם קָטֹן שֶׁל צָהֹב, מִין פִּנְקָס
בְּכִיס הַזָּ'קֵט שֶׁל קַנְדִינְסְקִי. וּלְפֶתַע קָלַטְתִּי
שְׁלַל נִיצוֹצוֹת שֶׁהִתְנַתְּקוּ מֵחוֹף שֶׁל שָׂפָה
אַחַת ‒ נִצְנְצוּ לָהֶן לַחָפְשִׁי: וְ־"off she" לִי
עַכְשָׁו כָּל הַמִּלִּים הַנִּרְדָּפוֹת שֶׁצָּפוֹת בְּעִקְבוֹתֶיהָ
שֶׁל מִיס נֵס יוּלִי: וְחַשְׁתִּי "אַשְׁרֵי הָאִשָּׁה".

מטחים בימי ראשון בהיותי בת שמונה

ראשון, ה-9.10.88

סבתא

סבתא וטניה ואנֶה הולכות אל היערכי סבא ביער כי / סבא ביקר את דודה חנה דודה חנה גרה על סוף היער יש לה / חתולה החתולה פרחה דודה חנה חפשה אותה החתולה / היתה ביער החתולה ישנה דודה חנה שומחה / דוד דודה חנה נתתה לחתולה שלה לאכול החתולה שימחה/ דודה חנה מבשלת לסבתא וסבא וטניה ואנֶה לאכול / דודה חנה וסבתא וסבא וטניה ואנֶה אוכלות החתולהאוכלה / אה / אתאוכלה טניה מלטפת את החתולה של דודה חנה גם אנֶה רוצתה / ללטף את החתולה של דודה חנה / סב תא צוחקת אנֶה את גם מותר לך / ללטף קצת את החתולה של דודה חנה דודהחנה תנגידי לה / אנֶה מלטפת קצת אנֶה אומרת תודה דודה חנה דודה חנה / שותה את התה שלה סבתא אומרת דודה חנה התה טעים / החתולה שלך מותק

(גרסתו המאוחרת של טקסט, שהוקש במקור בשגיאות כתיב במכונת כתיבה, והתגלה מחדש בתיקייה, שבה מסרה לי אִמי לבקשתי את תמונות הילדות שלי, נוסף לטקסטים קצרים, וביניהם סיפורים ומחברות בית הספר הראשונות שלי. "כשסוף־סוף תתחתני, אשלח לך משאית עם התמונות שלך", היא נהגה לומר לי תמיד.)

פַּעַם עַל מְכוֹנַת הַכְּתִיבָה
כָּל אוֹת הָיְתָה נַפָּץ
הַמַּקָּשִׁים כֻּוְּנוּ לְעָצְמַת קוֹלִי
מִלִּים מוּטָחוֹת־יַחְדָּיו
בַּיִת רִאשׁוֹן מִשֶּׁלִּי עִם כְּתָלִים
שֶׁרֵאשִׁית יֵשׁ לִשְׁלֹף
בְּרֹךְ, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָסִיט כְּמוֹ וִילוֹנוֹת.
אֲבָל יָפֶה יוֹתֵר, הַרְבֵּה, מְפֻסְפָּס, הֵם
מְדַבְּרִים אֵלֶיךָ בַּיָּמִים עַל סְלִיל חֲסַר
תְּשׁוּבָה, בַּלֵּילוֹת, זְרוּעַ זְרָדִים
נוֹשֵׁב בַּוְּרִידִים, יַעַר
רוֹחֵשׁ עַל שְׂפַת מִטָּתֵךְ. בֵּיתֵךְ
נוֹדֵד מֵחֶדֶר לְחֶדֶר לוֹמֵד
חַי מֵרֵיקוּתוֹ, קְלִילוּתוֹ
וְאַתְּ הוֹלֶכֶת אִתּוֹ עַד שֶׁחֵרְשִׁים מְחוֹלְלִים.

מגרמנית: ירדן בן־צור

השבעה בספטמבר שבעים ושבע

לאמא, לתרצה

אִמָּא, מָה עָשִׂית
אַתְּ בַּיּוֹם הַהוּא?
רֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר, הַשִּׁבְעָה, כְּשֶׁאוּלַי
גַּם אֶצְלֵנוּ נוֹתַר עוֹד שֶׁמֶץ קַיִץ?

אִמָּא, הָיִית גַּם אַתְּ
יָפָה כְּמוֹתָהּ בַּיּוֹם הַהוּא?
בָּטוּחַ. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל תְּמוּנַת הָרִשָּׁיוֹן הַמְּקֻפֶּלֶת לְאֵינְסוֹף וְרוֹאָה, בְּגַאֲוָה,
אֶת אֶסְתֵּר עֳפָרִים שֶׁלִּי. לוּ הָיוּ לִי עֵינָיִךְ, הָעֲשׂוּיוֹת בְּעִפָּרוֹן, הַכִּשָּׁרוֹן,
לִמְשֹׁךְ קְוֻצַּת־שֵׂעָר לַאֲלַכְסוֹן הַמֵּצַח, לָלֶכֶת עִם מִינִי, שֶׁלֹּא
רוֹאִים בִּתְמוּנוֹת מֵהַסִּיקְסְטִיז, אֲבָל יוֹדְעִים לָבֶטַח.
אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת: 36 וְ־27
הִיא הָיְתָה פֹּה תֵּשַׁע שָׁנִים לְפָנָיִךְ, הָיְתָה לָךְ
שָׁנָה עַד הָרִאשׁוֹן, עָשׂוֹר עַד הַשֵּׁנִי –
הַכְּאֵב הַגָּדוֹל מִכֹּל, אַתְּ אֲבָל
נִשְׁאַרְתְּ אִתָּנוּ בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים.
אָז שְׁתֵּיכֶן הֱיִיתֶן יָפוֹת בַּיּוֹם הַהוּא,
רַק שֶׁ, לָהּ הָיָה שׁוּב הַכְּאֵב הַגָּדוֹל מִכֹּל וְהִיא
הַפַּעַם, לַמְרוֹת הַכֹּל, הָלְכָה.

אִמָּא, מָה עָשִׂית
אַתְּ בַּיּוֹם הַהוּא?
רֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר, הַשִּׁבְעָה, כְּשֶׁאוּלַי
גַּם אֶצְלֵנוּ עוֹד נוֹתַר שֶׁמֶץ קַיִץ?
הַאִם דֶּלֶת הַמִּרְפֶּסֶת עָמְדָה פְּתוּחָה
בַּבַּיִת הַצָּעִיר לְיָמִים, בֶּן שְׁתֵּי קוֹמוֹת
חַסְרוֹת סַכָּנָה? גַּם לִבְנֵךְ הַקָּטָן הָיוּ תַּלְתַּלִּים,
אַךְ לֹא גַּן בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר.

בְּטוּחָה לְהַחֲרִיד: שְׁתֵּיכֶן
נְשַׁמְתֶּן בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, עֲשִׂיתֶן. סִפּוּרֵךְ, סִפּוּרָהּ, סִפּוּרָם שֶׁל מִילְיוֹנִים
קָרוּ בַּשִּׁבְעָה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר שִׁבְעִים וְשֶׁבַע – עַד הָרֶגַע הַזֶּה, גַּם הוּא בָּא, חָלַף
אִתָּךְ וְאִתָּהּ וּמִילְיוֹנִים, הַחַלּוֹן, הַוִּילוֹן, הָרוּחַ – רַק נְפִילָתָהּ

חָצְתָה אֶת הָעוֹלָם לִשְׁנֵי פְּלָחִים כְּמוֹ תַּפּוּחַ, חֵלֶק מֵת וְחֵלֶק חַי, רַעֲנָן וַעֲלוּם,
רַק לְחָיַיִךְ, אִמָּא, נוֹתְרוּ אֲדֻמּוֹת.

אִמָּא, כַּמָּה אֶפְשָׁר לִדְחֹף
לְמִזְוָדָה שֶׁל יוֹם אֶחָד בּוֹדֵד?
אִמָּא, אֲנִי רוֹאָה שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים, אוֹתָךְ
וְאֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת שֶׁלִּי כָּתֵף אֶל כָּתֵף כְּמוֹ רְצִיפֵי רַכֶּבֶת,
כְּאִלּוּ לֹא הָיָה הַיָּם הַזֶּה בֵּין הָאֲרָצוֹת,
כְּאִלּוּ נִקְלַעְתֶּן לִנְסִיעוֹת, בְּאוֹתוֹ הַסִּגְנוֹן,
לַעֲשׂוֹת פֵן
בְּשֵׁרוּתֵי הַנָּשִׁים
בְּיוּגוֹסְלַבְיָה אוּלַי, אוֹ טִירוֹל.
אִמָּא, הֶעָבָר הוּא מִטְעָן רַב, זָנוּחַ
נֶעֱרַם לְעִיר רְפָאִים מִגִּבְעוֹת קְבָרִים. שָׁם עוֹמֶדֶת אֲנִי בֵּין
הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלָּכֶן, אַרְכִיּוֹנִים קְטַנִּים וּמְחַפֶּשֶׂת
פַּעֲמַיִם אֶת הַ־7.9.77

תִּרְצָה, שֶׁלָּךְ, מָה הִיא תִּפְתַּח לִי, מִבְּגָדִים, קַלָּטוֹת, וּדְבַר מָה
מֵרְגָעִים אַחֲרוֹנִים? עוֹד מָקוֹם רַב יֶשְׁנוֹ שָׁם, לֹא תְּמַלְּאִי אוֹתוֹ
עוֹד, מוֹתִירָה אֲוִיר בָּרְוָחִים, סִימָן, שֶׁ, הֵיכָן שֶׁהָיָה דָּבָר, אַחַר־כָּךְ כְּלוּם לֹא נוֹתַר.
אִמָּא, שֶׁלָּךְ, מָה הִיא תְּגַלֶּה לִי? מִכּוֹבָעִים, שְׁקוּפִיּוֹת, וּדְבַר מָה
מֵרְגָעִים טְרוּפִים וּשְׁקֵטִים? אוֹתָם הוֹתַרְתְּ בַּחוּץ, נִגְמַר נִגְמַר, סִימָן, שֶׁ
אֲנָשִׁים שֶׁחָלְפוּ לְעוֹלָם לֹא יִתְגַּבְּשׁוּ עוֹד לְיָד וּלְעֶצֶם.

תִּרְצָה, אִמָּא,
לִקְרֹא לָכֶן שִׁיר,
זֶה עוֹבֵד.
קִבַּלְתִּי שִׁיר
מִמֶּנָּה,
תֹּאמְרִי אַתְּ אָז.

מגרמנית: ירדן בן־צור