מֹאזְנַיִם

שירים / אפרת מישורי

כבר שנים

כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי מֵתָה,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי חַיָּה,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי מְכִינָה הַכֹּל לָרֶגַע בּוֹ לֹא אֶחְיֶה,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי שׁוֹלַחַת כְּפִילָה שֶׁלִּי לְהִתְנַהֵל בַּמְּצִיאוּת, מֻנַּחַת מִתַּחְתֶּיהָ כְּמוֹ אֳנִיָּה טְבוּעָה.
קַמְתִּי עִם חֲלוֹם:
תְּעָלָה,
אֲנִי קוֹפֶצֶת,
מִישֶׁהוּ תּוֹפֵס.
אַחַר כָּךְ הַמִּישֶׁהוּ (גָּבוֹהַּ מְאוֹד), מִתְקַפֵּל לִשְׁנַיִם וַאֲנִי בְּתוֹכוֹ.
אֲנִי מַבְחִינָה בַּשִּׁנּוּי,
הַמְּטַפֶּלֶת שֶׁלִּי מַבְחִינָה בַּשִּׁנּוּי,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי מֵתָה,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי חַיָּה,
כְּבָר שָׁנִים שֶׁהַחַיִּים

מַפְרִיעִים לִי לִחְיוֹת.

הַלָּמָּה

אָהַבְתִּי אוֹתְךָ,
לֹא הָיִיתָ רָאוּי
הַלָּמָּה טָמוּן בַּעֲבָרִי.
מוּל רָצוֹן לֵגִיטִימִי שֶׁלִּי
לִקְרֹא לְךָ לָבוֹא הַלַּיְלָה
יִמָּצֵא תָּמִיד מִישֶׁהוּ
שֶׁאוֹסֵר אֶת זֶה.
אֲנִי נִשְׁכֶּבֶת מוּל הָרְאִי
וּפוֹתַחַת אֶת רַגְלַי
הַפֶּתַח בְּגוּפִי כּוֹמֵס בְּתוֹכוֹ
אֶת כָּל הָאָסוּר שֶׁעָבַר בֵּינֵינוּ:
מַשֶּׁהוּ חָזָק
בְּלִי דֶּלֶת
אֲפִלּוּ לֹא דֶּלֶת פְּתוּחָה

הציור הכי יפה שיכולתי

אִם נִפְגַּעְתָּ בְּמָקוֹם מְסֻיָּם קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ אֶת חֶסְרוֹנוֹ כִּי בִּטַּלְתָּ אוֹתוֹ בְּתוֹכְךָ. הַמָּקוֹם שָׂרוּף. זוֹ טִיבָהּ שֶׁל טְרָאוּמָה. הִיא לֹא יְכוֹלָה לְהִתְגַּלּוֹת, כִּי מֵרֹאשׁ הִיא מָקוֹם שֶׁאֵינֶנּוּ. מָקוֹם מְבֻטָּל. מַשֶּׁהוּ בַּגּוּפְנֶפֶשׁ מֵת. כְּשֶׁאַתָּה פּוֹגֵשׁ אֶת הַמֵּת אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מֵת. גַּם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה מֵת. אַתֶּם מְנַהֲלִים חַיִּים בְּיַחַד. אַתֶּם מִתְחַתְּנִים וּמוֹלִידִים יְלָדִים.
בַּסִּפּוּר שֶׁלִּי אַתֶּם לֹא חַיָּבִים לְהִתְגָּרֵשׁ, אֲפִלּוּ אִם רַע לָכֶם. בְּסִפּוּר שֶׁלִּי אֵין גֵּרוּשִׁים. הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵהַסִּיסְטֶם. זֶה קָרָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת עֶשֶׂר. הַהוֹרִים שֶׁלִּי רָצוּ לְהִתְגָּרֵשׁ. קָנִיתִי לָהֶם מֵאָה גְּרָם גַּרְעִינִים שְׁחֹרִים, מְלוּחִים, וְכָתַבְתִּי לָהֶם שֶׁיְּפַצְּחוּ אוֹתָם בְּיַחַד וִידַבְּרוּ וְשֶׁרַק לֹא יִתְגָּרְשׁוּ. צִיַּרְתִּי אֶת הַצִּיּוּר הֲכִי יָפֶה שֶׁיָּכֹלְתִּי.
כַּמָּה כְּאֵב לֵב הָיָה מְרֻכָּז בַּצִּבְעוֹנִיּוּת שֶׁל צִבְעֵי הַפַּסְטֵל. וְעַד הַיּוֹם אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כַּמָּה כְּאֵב הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הָיְתָה צְרִיכָה לָשֵׂאת, וְאֵיךְ הוֹרִים מְשַׁנִּים לִילָדִים אֶת תַּפְאוּרַת הַחֲלוֹם שֶׁלָּהֶם. פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע הַחֲלוֹם, הֵם צְרִיכִים לָשִׂים לֵב שֶׁנִּשְׁבַּר לָהֶם הוֹרֶה, וְהֵם אֲפִלּוּ אֵינָם מְסֻגָּלִים לְזַהוֹת לְמָה הַתְּמוּנָה הִתְחַלְּפָה, הֵם רַק זוֹכְרִים בִּמְעֻמְעָם שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. אֲפִלּוּ לֹא כְּאֵב נוֹרָא שֶׁחָשׁוּ

בְּחָזָם הַקָּטָן.

הודאה

לְהַכְנִיס אֶת הַיָּם אֶל הַסִּירָה
וּלְהוֹצִיא אֶת הַסִּירָה אֶל הַיָּם

אֲנִי הַנִּרְצַחַת