דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

שירים / אורית פוטשניק

על הרדיפה הפוליטית

1

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָשִׁיר
אֲפִלּוּ לֹא עַל חֹר שֶׁל נַעַץ
לַמְרוֹת שֶׁנִּנְעֲצוּ בִּי נְאָצוֹת
וְהִדְהֲדוּ בִּי צְעָדִים מְמֻסְמָרִים
רוֹדְפִים עַל פְּנֵי כָּל הַגְּשָׁרִים
בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָשִׁיר.

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָשִׁיר.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת וְאֶסְכֹּר אֶת פִּי
וַאֲחַיֵּךְ, אֶגְמֹר מֵהַצַּלַּחַת
אֶת כָּל מְנַת הַסְּחִי.
בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן אֹמַר תּוֹדָה
לְאָח גָּדוֹל שֶׁגְּאָלַנִי
מֵעֻלּוֹ שֶׁל קוֹל.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָשִׁיר.


2

שַׁרְמוּטָה. מְחַבֶּלֶת.
אָמֵן יִקְּחוּ אוֹתָךְ חַמַאס.
חַכִּי חַכִּי מָה הֵם יַעֲשׂוּ לָךְ שָׁם.
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלָם
שֶׁל אֵלֶּה שֶׁרוֹצִים כְּבָר לַעֲשׂוֹת לִי כָּאן.
אֲנִי מַחְרִישָׁה.

לֹא,  לֹא  כֻּלָּם הָיוּ רוֹצִים
לַעֲשׂוֹת לִי, זֹאת אוֹמֶרֶת.
הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי רוֹצִים
שֶׁנַּעֲבֹר אֶת זֶה בְּשֶׁקֶט,
שֶׁנִּשָּׁאֵר מְאֻחָדִים,
כִּי זֶה הֲכִי חָשׁוּב
אַתְּ מְבִינָה?
אַל תְּנַסִּי לִהְיוֹת צוֹדֶקֶת
נַסִּי לִהְיוֹת קְצָת חֲכָמָה.
הֵם סוֹעֲרִים, הֵם יֵרָגְעוּ
הֵם עוֹד יָבִינוּ שֶׁאַתְּ חֵלֶק מֵאִתָּנוּ,
שֶׁאַתְּ חֵלֶק מֵהָעָם.
כִּי רַק בְּיַחַד נְנַצֵּחַ
אֲנִי נִמְשֶׁכֶת לְחִבּוּק אוֹהֵב וְחַם,
כָּבֵד וּמְגוֹנֵן,
אֲנִי מַחְרִישָׁה.
אֲנִי יוֹדַעַת מָה יָכֹל לִקְרוֹת לִי.
שָׁם?

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp