מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שירים / אורית גידלי*

עגורים

הִיא מְטַיֶּלֶת עִם בַּעֲלָהּ בִּשְׁמוּרַת הַחוּלָה.
הַיְּלָדִים רָצִים קָדִימָה.
הִיא מִסְתַּכֶּלֶת אֶל הָעֲגוּרִים.
הִיא אוֹמֶרֶת:
כְּשֶׁאֶהְיֶה צִפּוֹר אָמוּת בְּאֶמְצַע תְּעוּפָה.
הוּא צוֹחֵק בִּתְשׁוּבָה.
הִיא לֹא יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת.
נִדְמֶה לָהּ שֶׁזּוֹ דַּרְכּוֹ לוֹמַר – יָפָה שֶׁלִּי, נִמְלֶצֶת,
לֹא תָּמוּתִי אַף פַּעַם.
כְּשֶׁזֶּה יָבוֹא הִיא לֹא תָּמוּת. לֹא בַּהַתְחָלָה.
הַבּוּשָׁה תְּרוֹקֵן מִמֶּנָּה אֶת הָאֹשֶׁר הֶתְקֵף אַחֲרֵי הֶתְקֵף כְּמוֹ בְּרֶפְלֶקְס הֲקָאָה,
אֵיפֹה הִתְרַחֵץ אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה, בְּאֵיזוֹ עִיר נִפְגְּשׁוּ, הַאִם הוּא חוֹשֵׁב עָלֶיהָ,
הִיא לֹא תִּשְׁאַל, אֲבָל דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה לֹא תִּגָּמֵל מֵהַתְּשׁוּבָה.
לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הִיא תִּבְכֶּה.
תָּרוּץ קִילוֹמֶטְרִים, תִּשְׁתֶּה מִיצִים, דְּבָרִים מְסֻבָּכִים. כָּל כָּךְ מְבֻלְבֶּלֶת תִּהְיֶה
עַד שֶׁלֹּא תִּזְכֹּר מָה הִיא לֹא יְכוֹלָה.
הַיָּמִים יַעַבְרוּ.
אֵין טַעַם לְשַׁקֵּר,
הִיא תִּשָּׁאֵר חַשְׁדָנִית.
מְנֻמֶּסֶת כְּלַפֵּי הַהוֹוֶה.

בַּעֲלָהּ לֹא יִתְאַמֵּץ לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ,
אוּלַי מֵרֹב בֶּהָלָה.
הִיא תַּעֲבֹר בַּמִּסְדְּרוֹן,
הִיא תַּבִּיט בּוֹ חוֹמֵק מִמֶּנָּה.
הִיא תַּרְקִיד אֶת הַפֶּה מִסָּבִיב לַשְּׁתִיקָה.
כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מָה שְׁלוֹמָהּ הִיא תַּגִּיד:
אֲנִי אָדָם שָׂמֵחַ בִּתְקוּפָה עֲצוּבָה.
אוֹ:
אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לָאַהֲבָה לְלַמֵּד אוֹתִי
הִיא מְלַמֶּדֶת בְּלִי אַהֲבָה.
יִהְיוּ לָהּ נִסּוּחִים כָּאֵלֶּה.

יוֹם אֶחָד בְּלִי לְהַסְבִּיר הִיא תָּקוּם וְתֵצֵא מִן הַבַּיִת,
יִהְיֶה דָּחוּף לָהּ לִרְאוֹת לְהָקוֹת דּוֹחֲפוֹת אֶת הָאֲוִיר.
חֲצִי שְׁמוּרָה הִיא תַּחֲצֶה אֲבָל כְּלוּם הִיא לֹא תִּמְצָא.
אֵין עֲגוּרִים יַגִּידוּ לָהּ. אֵין וְלֹא יִהְיוּ הַשָּׁנָה.
מָה זֹאת אוֹמֶרֶת הִיא תִּתְעַצְבֵּן,
אֲבָל הַדֶּרֶךְ לְפֹה הָיְתָה אֲרֻכָּה,
אֵין עֲגוּרִים גְּבֶרֶת מָה בְּדִיּוּק אַתְּ רוֹצָה,
אֲבָל הַנְּסִיעָה וְהַפְּקָקִים וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַפִּיחַ
שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים,
תִּקְרָא לָאַחְרַאי לְכָאן,
תִּקְרָא בְּבַקָּשָׁה לְמִישֶׁהוּ,
וְאֵין אֵין עֲגוּרִים,
רַק אַדְמַת כָּבוּל רֵיקָה,
וְהִיא תַּחֲנִיק אֶת הַקּוֹל
וְתַחֲזֹר אֶל הָאוֹטוֹ
בִּמְקוֹם לְהָקִים צְעָקָה,
אֵיךְ יָכְלָה לְהַבְעִיר אֶת הַקַּרְקַע,
אֲדָמָה יְבֵשָׁה וּדְלִיקָה,
בְּאַף אֶחָד הִיא לֹא מוּכָנָה לִפְגֹּעַ
לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ זְכוּתָהּ,
וּבַסּוֹף יָצָא שֶׁהִיא מֵתָה, הִיא כְּלוֹמַר אֲנִי, כְּלוֹמַר, לְאַט אֲבָל בַּסּוֹף כֵּן,
אֵין טַעַם לְשַׁקֵּר.


חשבון

אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַמַּכֹּלֶת.
אַתָּה לוֹבֵשׁ אֶת הַגּוּפִיָּה הַקְּצָרָה,
זוֹ שֶׁלָּבַשְׁתָּ פַּעַם,
לִפְנֵי הַחֹרֶף הָרַע.
אֲנִי מַתְאִימָה אֶת צְעָדַי לִצְעָדֶיךָ.
מְמַעֶטֶת לִצְחֹק, אֲבָל מַקְשִׁיבָה
כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר.

מָה כְּבָר קָרָה.
הָיְתָה אִשָּׁה בְּחַיֶּיךָ,
עָבְרָה.
כְּמוֹ שַׁפַּעַת,
כְּמוֹ חֹם גָּבוֹהַּ,
לֹא מַשְׁאִיר סִימָנִים.

אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים.
מִי לַגְּלִידָה מִי לַבָּשָׂר,
אַתָּה נֶעֱלָם וּפִתְאוֹם מֵגִיחַ מִבַּעַד לְאֵיזֶה מַעֲבָר –

כְּתֵפַיִם שְׁרִירִיּוֹת, לְבָנוֹת,
לְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה אֲנִי לֹא מְזַהָה
מִיהוּ הַגֶּבֶר הַזֶּה,

אֲבָל
גּוּפִי מָהִיר מִמֶּנִּי,
מְנַתֵּר רָחָב אֵלֶיךָ.
הָעֵדוּיוֹת הַחֲשׁוּבוֹת עָלַי נִתָּנוֹת לִי בְּהֶעְדֵּרִי.

אַתָּה זוֹכֵר?
כְּשֶׁהִתְחַתַּנּוּ לֹא הִסְכַּמְתִּי לוֹמַר
שֶׁזֶּה הַיּוֹם הַמְּאֻשָּׁר בְּחַיַּי.
אָמַרְתִּי,
יִהְיוּ הַרְבֵּה יָמִים.

אֵיךְ לִסְפֹּר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה?
אֲנִי עוֹמֶדֶת אִתְּךָ בַּקֻּפָּה
עוֹבֶרֶת עַל הַחֶשְׁבּוֹן.
אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת הַכְּבֵדוֹת מִתּוֹךְ יָדַי.
יֵשׁ לָנוּ גְּלִידָה.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלֵנוּ.
נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי נִשְׁאֶרֶת.
הָיוּ כַּמָּה שָׁעוֹת הַיּוֹם,
לֹא חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ בִּכְלָל.
אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאַסְכִּים לִסְלֹחַ
וְלֹא רַק לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֲנִי מַסְכִּימָה.
בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ מְאִיצִים אֶת צְעָדֵינוּ.
הַגְּלִידָה כְּבָר נָמַסָּה.
יָדַעְתָּ שֶׁיִּכְאַב לִי.
זֶה לֹא עָצַר אוֹתְךָ.
זֶה יוֹם מְאֻשָּׁר בְּחַיַּי.
מִי יוֹדֵעַ מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלֵנוּ.

 

הזוהר הצפוני

אֲנַחְנוּ נִרְאֶה אֶת הַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי, אָמְרָה לוֹ.
חַכֵּה אִתִּי. אִיסְלַנְד תִּתְכַּסֶּה בַּאֲפֵלָה.
אֲנַחְנוּ נִנְחַת וְנִשְׂכֹּר רֶכֶב וְנִנְהַג אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּלִי
עֲצִירָה. לֹא נַרְגִּישׁ.
הוּא הִבִּיט בָּהּ.
לְאַט פָּעַר עַצְמוֹ אֶל הַהֲבָנָה
שֶׁהַיָּם שֶׁעֲלֵיהֶם לַחֲצוֹת עוֹד לֹא הִתְחִיל לְהִקָּווֹת.

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָרֵאוֹת שֶׁלּוֹ מִתְרוֹמְמוֹת.
כִּמְעַט בְּהַתְאָמָה לְשֶׁלָּהּ, אוּלַי הֶפְרֵשׁ שֶׁל עֲשִׂירִית הַשְּׁנִיָּה,
הָיָה מְאֻחָר מִדַּי לְתַקֵּן.
אֲבָל אֲנִי זוֹכֶרֶת לֶחָצָץ אֶת הַסֶּלַע,
לַיַּבָּשׁוֹת אֶת הַלַּבָּה,
לִשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁנִּפְרָדִים עַכְשָׁו אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּיַחַד
אֲנִי זוֹכֶרֶת לָהֶם אֶת סָלוֹן הַבַּיִת.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ קָמוּ.
הָעוֹר הַלָּבָן שֶׁלָּהֶם הֵאִיר אֶת עַצְמוֹ.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַנּוּרָה הַצְּהֻבָּה שֶׁהִבְהֲבָה מֵאֲחוֹרֵיהֶם בַּמִּסְדְּרוֹן.

נהר 

דֶּלֶת הַכְּנִיסָה נִפְתַּחַת.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
לָמָּה בְּעֶצֶם אִחַרְתָּ?
מָה זֶה מְשַׁנֶּה.
אֲנִי עֲיֵפָה מִכְּדֵי לַחֲשֹׁד.
פְּגוּעָה מִכְּדֵי לִבְטֹחַ
בְּמָה שֶׁכְּבָר הוּפַר.
אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּךָ.
כְּלוֹמַר, בְּלִי שֶׁאֶעֱשֶׂה דָּבָר
אַתָּה נִבְחָר.
אַתָּה נִגַּשׁ לִרְאוֹת מָה בִּשַּׁלְתִּי.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
אֲנִי רוֹצָה לְהִתְמוֹסֵס.
הַפְּרוֹזְדוֹר צַר.
הַחֶדֶר קָטָן.
מָה שֶׁקָּרָה קָרָה.
הַכְּתֵפַיִם שֶׁלְּךָ.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
הַסְּדִינִים הַנְּקִיִּים שֶׁלָּנוּ.
לְרֶגַע שׁוּב
בְּלִי שֶׁאֶעֱשֶׂה דָּבָר.
אֲנִי טוֹבֶלֶת אִתְּךָ בְּאוֹתוֹ נָהָר.
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין נָהָר.

 

לא

לֹא הַהוֹדָעָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי: חָנִיתִי אֲנִי בָּאָה, וְלֹא הַצְּעָדִים הַמְּהִירִים אֶל הַגִּ'יפּ שֶׁלּוֹ שֶׁחִכָּה, וְלֹא הָעוֹר שֶׁהִתְקַרְמֵל תַּחַת חֹם הַיָּדַיִם, וְלֹא הַנְּסִיעָה לְתוֹךְ הַלַּיְלָה, וְלֹא הַמּוֹרָא הַסָּתוּם שֶׁל הֶהָרִים, וְלֹא הַפְּסָגוֹת שֶׁהִכְהוּ אֶת קַצְווֹת הַחֹשֶׁךְ, וְלֹא הַקָּרָה שֶׁנִּדְחֲסָה לְהַבְקִיעַ, וְלֹא הַנְּהָמָה שֶׁעָלְתָה מִגְרוֹן הַנְּקִיק, וְלֹא הַיְּלָדִים הַטְּבוּעִים שֶׁחָשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶם בְּיַחַד, וְלֹא הַהֲנָפָה שֶׁהוּא הֵנִיף אוֹתִי בָּאֲוִיר, וְלֹא הַצְּעָקָה שֶׁיָּצְאָה לִי פִּתְאוֹם, וְלֹא הַחִבּוּק שֶׁלּוֹ שֶׁנִּכְרַךְ סְבִיבִי כְּמוֹ קֶשֶׁר, וְלֹא זֶה שֶׁהִצְלַחְתִּי לְרֶגַע לְהַפְסִיק לְהִפָּרֵם,
וְלֹא הַלֹּא שֶׁהִתְמוֹסֵס בְּפִי, וְלֹא הָעוֹר שֶׁהִתְרַצָּה, וְלֹא הָרִיסִים הָאֲרֻכִּים שֶׁנִּסְגְּרוּ וְנִפְתְּחוּ עַל עַיִן אַחֶרֶת, וְלֹא הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלִּי שֶׁנָּעוּ שֶׁתֵּדַע שֶׁאַחֲרֵי הַיּוֹם אֵין, וְלֹא הָאֶגְרוֹף שֶׁלּוֹ שֶׁנִּלְפַּת וְהִשְׁתַּחְרֵר, וְלֹא הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁפָּרְעוּ אֶת גְּבוּל הַחֻלְצָה, רַק עוֹד פַּעַם אַחַת אֲנִי חַיָּב לְמַזְכֶּרֶת, וְלֹא הַנְּהָמָה שֶׁעָלְתָה מִגְרוֹן הַנְּקִיק, וְלֹא הַהַבְטָחָה שֶׁלֹּא הִגִּיעָה לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ, וְלֹא הַמַּיִם שֶׁהִתְרוֹמְמוּ לִכְבוֹדֵנוּ, וְלֹא הַיְּלָדִים הַטְּבוּעִים שֶׁחָשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶם בְּיַחַד.


*מתוך הספר תאומים שיראה אור בקרוב בהוצאת "מקום לשירה"

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp