מֹאזְנַיִם

שירים / אוהד אוחיון

המנון לתלמיד בארון

Mama,
I don׳t wanna die
I sometimes wish I'd
never been born at all
Queen

שַׁבְשְׁבוֹת עֵינַי הַבּוֹרְקוֹת הֻכּוּ סַנְוֵרִים
כְּשֶׁשָּׁלַחְתִּי מַבָּט אֶל אֵזוֹר חֲלָצַיִם.
אֶל הַתְּחוּם הָאָסוּר שֶׁל אוֹתָם הַמּוֹרִים,
רָצִיתִי לִבְלֹשׁ מִבַּעַד כְּסוּת מִכְנָסַיִם –
שֶׁהֻדְּקוּ בִּקְפִידָה בַּחֲגוֹרָה נִרְתֶּמֶת,
אֶל אַגָּן כֹּה רָחָב הַסָּגוּר הֶרְמֵטִית.
וְרַק עֵין הֶחָתוּל, עַיִן מְטֻמְטֶמֶת,
עַיִן שֶׁל נַעַר נִכְלָם שֶׁנַּפְשׁוֹ הַפָּתֵטִית
חָשְׁקָה בְּאוֹתוֹ מוֹרֶה שֶׁשְּׂעָרוֹ אַדְמוֹנִי,
שֶׁמִּבַּעַד חֻלְצָתוֹ בִּצְבֵּץ שִׂיחַ כְּתַמְתַּם.
בְּאוֹתוֹ הַמּוֹרֶה שֶׁנִּרְאֶה כְּאָדָם קַדְמוֹנִי,
כָּל הַשִּׁעוּר זִקְפָּה לָחֲצָה עַל מִכְנָס מְיֻתָּם.
בְּתֹם כָּל שִׁעוּר לֹא זָכַרְתִּי מְאוּם
מִן הַחֹמֶר, כִּי רָצִיתִי לְלַקֵּק אֶת שְׂפָתָיו,
כְּשֶׁדִּבֵּר וְנָשָׂא אֶת דְּבָרָיו בְּשֶׁצֶף נְאוּם,
נַפְשִׁי הַהוֹמָה הֶחְרִישָׁה חָרוֹשׁ כָּל תָּו.
שַׁבְשְׁבוֹת עֵינַי הַבּוֹרְקוֹת בֻּטְּשׁוּ מִקִּנְאָה,
כְּשֶׁטָּפַח בְּחִבָּה עַל גַּבָּם שֶׁל נְעָרִים אֲחֵרִים.
כְּשֶׁקָּרַב אֶל שֻׁלְחָנִי מַבָּטִי נֶאֱחַז בְּיִרְאָה,
עִרְטַלְתִּי תְּשׁוּקָה קַדְחָנִית פֶּן יַחֲרִים.
וְיַעֲלֹז וְיִצְחַק וְיִלְעַג לְנַעַר מֻקְצֶה,
שֶׁלָּמַד בַּשִּׁעוּר שֶׁמִּשְׁכַּב זָכוֹר הוּא אָסוּר.
וְיִשְׁלְחֵנִי לַעֲמֹד יְחִידִי בְּזָוִית הַקָּצֶה,
לָכֵן כְּשֶׁקָּרַב שַׁרְתִּי בַּלֵּבָב פְּנִימָה "חֵשֶׁק סוּר״!
הַמּוֹרֶה הַתָּמִיר הֶחָסוֹן שֶׁנִּרְאֶה כְּוִיקִינְג,
חָזַר וְאָמַר אֶת אוֹתָם דִּבְרֵי הֲסָתָה.
רֹמַח לְשׁוֹנוֹ פַּעֲמוֹן הַנּוֹקֵשׁ ״גְּלִינְג־גְּלִינְג״
נָטַע בְּכָל תַּלְמִיד הַשְׁחָתָה וּבְעָתָה.
וּבְתוֹךְ גּוּפִי הַמְּסֹרָס נִזְרַע חֹשֶׁךְ וָחִיל,
אָז הִרְכַּנְתִּי מַבָּט שֶׁחָדַל לְפַנְטֵז.
עַל אֵבָר שֶׁרָחַשׁ וְזִמְזֵם בְּתוֹךְ נְחִיל
עֵינַי, הַמּוֹרֶה הַזָּחוּחַ כָּל גּוּפוֹ עִנְטֵז
מִשִּׂמְחָה כְּשֶׁבִּצֵּעַ טִפּוּל שֶׁחִסֵּל –
נְגִיף שֶׁאִיֵּם לְחַלֵּל וּלְטַמֵּא תּוֹרַת אֱלֹהִים.
מֵאָז מוֹרָא גָּדוֹל בְּתוֹכִי מִתְעַרְסֵל,
וְעֵינַי וְחִשְׁקִי כְּבָר אֵינָם נוֹהִים
אֶל עֵבֶר אֵזוֹר חֲלָצַיִם אָסוּר וּמְגֻדָּר.
מַנְגְּנוֹן מַבָּטִי יָדַע לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ פְּעֻלָּה,
שֶׁאִם שֹׁמּוּ שָׁמַיִם מַבָּט יִתָּפֵס כְּדַרְדַּר
בְּמִכְנַס הַמּוֹרֶה, – יַצִּיבֵנִי בַּמֶּרְכָּז לִסְקִילָה.
אָז לָמַדְתִּי לִשְׁלֹט בְּדַחַף פִּרְאִי,
לַהֲדֹף! לְסָרֵס! לִסְכֹּר! לַעֲרֹף!
וּמֵאָז מֵעוֹלָם לֹא הֵהַנְתִּי לְהַבִּיט בִּרְאִי
הַמּוֹרֶה, אֲחִיזַת מַבָּט מְכֻוָּץ סוֹפוֹ לִשְׂרֹף.
אַךְ מוּטָב שֶׁיִּשְׂרֹף רַק שֶׁלֹּא יִתְמַקֵּד
לְלֹא הֶרֶף בָּאֵבָר שֶׁקָּרַם יְלָדִים צַדִּיקִים.
נָדַרְתִּי נֶדֶר לֹא לְהַבִּיט כְּדֵי לֹא לְהֵעָקֵד,
כִּי גּוּפִי יִמָּסֵר לֶעָפָר מְנֻתָּץ לְשִׁבְרֵי חֲלָקִים.
בִּשְׁנוֹת נְעוּרַי שַׁבְשְׁבוֹת עֵינַי הַבּוֹרְקוֹת הֻכּוּ סַנְוֵרִים,
אֶת הַנַּעַר הַהוּא שֶׁהָיָה – אֲנִי – דָּאַגְתִּי לְאַלֵּף כְּעֵדֶר שְׁוָרִים.

מטרגדיה לקומדיה

״הַיְּלָדִים נֶגְדִּי אֲנִי אֵינִי נֶגְדָּם״
אנה הרמן

בְּמֵטָמוֹרְפוֹזַת גִּילִי הַשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה,
כְּבָר אָז נֶחְשַׁבְתִּי לְנַעַר בִּיזָארִי.
חוֹפֵן אֶת הֱיוֹתוֹ בְּתוֹךְ מִכְרֶה
הַסּוֹלוֹ, מוּקָע מִן הַצַּד הַפּוֹפּוּלָרִי.

בִּימֵי קֶדֶם שֶׁל גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת,
עוֹדִי לָפוּת בְּמַלְתְּעוֹת תִּסְבֹּכֶת.
רֵאשִׁית נִכְבַּשְׁתִּי בַּעֲבוֹתוֹת זָרוּת,
הֵם לֹא חָמְלוּ עַל כְּסוּת הַנֹּפֶת.

וּכְבָר מִיָּד פָּצְחוּ בִּיעָף בַּמֶּרֶד!
לִזְרֹעַ חַת וְרֶתַע בְּיַד עֱזוּז!
כּוֹחָם הָרָם הָיָה בַּגּוּף כְּגֶרֶד –
עֲוִית; שֶׁאֶשְׁקֹל אֶת צְעָדַי לָזוּז.

הַנְּעָרִים צֻיְּדוּ בְּאַרְטִילֶרְיָה,
כֻּלָּם הָיוּ נֶגְדִּי אֲנִי אֵינִי נֶגְדָּם.
שָׁעַט בִּי חֹלִי קָשֶׁה מִן הַמָּלַרְיָה,
זַחַל מֵלַנְכּוֹלְיָה בִּלְתִּי נִגְדָּם.

שָׁקַעְתִּי כְּכַדּוּר זָהָב בִּמְצוּלוֹת – – –
אֲגַם שֶׁכָּל נוֹזְלָיו תִּרְכֹּבֶת יֵאוּשׁ.
נוֹשֵׁק לַקַּרְקָעִית מִבְּלִי לְהִשָּׁלוֹת.
מֻטָּל עַל שְׂפַת תַּחְתִּית בֵּאוּשׁ.

פָּחַדְתִּי לָשׁוּב אֶל בֵּית הַסֵּפֶר,
אֶל הַכִּתָּה שֶׁהָיְתָה לְבֵיבַָר.
כִּי אַחַר כָּךְ שַׁבְתִּי לְבֵיתִי חִגֵּר,
גָּדוּשׁ בְּפַחַד בִּלְתִּי מֻדְבָּר.

וְאִמִּי לֹא הִבְחִינָה בַּחֹלִי הַמְּדֻמֶּה,
שֶׁזִּיַּפְתִּי בְּקוֹל רָפֶה וְרַדְיוֹפוֹנִי.
תַּחַת מוֹךְ סָמִיךְ בִּכְיִי הָיָה הוֹמֶה,
צוֹלֵף כְּמוֹ מַלְקוֹשׁ מָרִיר וְעַצְבָּנִי.

בִּנְעוּרַי הָיִיתִי לִפְתִית שֶׁל שֶׁלֶג,
מֻפְקָר אֶל קַרְנֵי חֲמַת הַנְּעָרִים.
כֻּלִּי נָמֵס כֻּלִּי נָהָר נִגְרָשׁ גּוֹאֶה
שֶׁל דָּם וּבְכִי, עָקוּר מֵחֶסֶם סְכָרִים.

שְׁנוֹת נְעוּרַי הָיוּ לְאַפּוֹקָלִיפְּסָה,
שְׁנוֹת נְעוּרַי שָׁהוּ בִּמְחוֹז טְרָגֶדְיָה.
אַךְ מִן הַהוֹוֶה אֲנִי נֶחְלָץ מֵאֵלִיפְּסַת
הַכְּאֵב, וּמַחֲזֶה בַּגְרוּתִי הוֹפֵךְ קוֹמֶדְיָה.

צחוק מקניט

צְחוֹקוֹ הַצּוּרָנִי שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הַמּוֹרֶה
עֲדַיִן מַהְבִּיל בִּי וְקִיּוּמוֹ עוֹדוֹ רוֹתֵחַ.
בַּשִּׁעוּרִים קוֹלוֹ הַמַּקְנִיט הָיָה זוֹרֶה,
בְּעָתָה בְּנַפְשִׁי כְּשֶׁלָּעַג לְקוֹלִי הָרַךְ.
וּכְשֶׁחִקָּה אֶת הַהֲגִיָּה שֶׁלִּי בְּטוֹן דַּקִּיק,
וְאֶת מַבַּע פָּנַי הַמְּבֻיָּשׁ וְהַמַּסְגִּיר
נְהַר מִלִּים חוֹצֵב בִּקַּע בְּנַפְשִׁי נְקִיק,
וְחָרַט בִּצְרִימָה עַל לוּחָהּ עֶלְבּוֹנוֹת בְּגִיר.
יְהוֹשֻׁעַ הַמּוֹרֶה הָיָה עָצוּם וְרוֹפֵס,
הוּא לֹא נִזְקַק לְזוּג רַגְלָיו בִּכְדֵי לִרְמֹס.
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁפָּרַץ מִמֶּנִּי נְהִי לֹא הִתְרַפֵּס,
כִּי אִם לְהֶפֶךְ זַעְמוֹ הִמְשִׁיךְ לִתְסֹס.
עָלַי, נַעַר עֲדִין מַרְאֶה עִם קוֹל בִּלְתִּי מְפֻתָּח,
שֶׁיְּסוֹדוֹת נַפְשׁוֹ הָיוּ גְּרוּמִים כִּקְנוֹקֶנֶת.
צְחוֹקוֹ הַצּוֹרְמָנִי וְקוֹלוֹ הַמַּקְנִיט הַנֶּאֱלָח,
נִתְקַע בְּכִבְרַת נַפְשִׁי שֶׁאֵינֶנָּה מְרוֹקֶנֶת
אֶת כָּל הַסְּחִי שֶׁיָּצַק אֵלֶיהָ בְּגִלּוּם עֶלְבּוֹן,
וְכָךְ הַכֹּל נִתְקַע וְהָיָה לְמַנְגְּנוֹן רֶפְלֵקְס
אָצוּר, וְהָרָקָב הַמִּתְגּוֹדֵד רָקַם צַעַר וְעִצָּבוֹן,
עַד שֶׁחֹסֶן נַפְשִׁי נֻתַּץ מֵחֲמַת אוֹתוֹ קוֹמְפְּלֵקְס.
צְחוֹקוֹ הַמַּר נִכְרַךְ בְּבַגְרוּתִי וְהִשְׂתָּרֵג כְּקִיסוֹס,
קוֹלוֹ הַמַּקְנִיט וְהַנִּשְׁנֶה רַק בְּתֹם שִׁעוּר הוּעַם.
וְנַפְשִׁי הַנְּקוּבָה עַל סַף כְּמִישָׁה חָדְלָה לִגְסֹס.
קִיּוּמוֹ הַמַּר בִּשְׁנוֹת נְעוּרַי גָּדַע אֶת נִצָּן הַנֹּעַם
וּבִמְקוֹמוֹ שִׂגְשֵׂג סַיְפָן חוֹתֵךְ וְחַד כְּאֶבֶן צוּר,
קִיּוּמוֹ וּצְחוֹקוֹ וְזַעֲמוֹ, הַכֹּל, עֲדַיִן בְּתוֹכִי אָצוּר.

שמועה

אוֹתָהּ שְׁמוּעָה עֲדַיִן מַצְלִיפָה בְּפַרְגּוֹל,
מִתְהַדֶּקֶת סְבִיב נַפְשִׁי כִּרְדִיד עָגֹל.
אוֹתָהּ שְׁמוּעָה שֶׁהֵנֵצָּה וּפָרְחָה,
וְהוֹתִירָה סִימָנֵי כְּלִמָּה כְּמוֹ פְּרִיחָה –
בְּעוֹר פָּרִיךְ וְדַק שֶׁל קְרוּם הַנֶּפֶשׁ.
שֶׁרַעַל בָּהּ גָּעַשׁ וּפִכָּה גַּלֵּי רֶפֶשׁ.
אוֹתָהּ שְׁמוּעָה וּסְטִיגְמָה שֶׁטָּפְלוּ
אֶל מִצְחִי הַשָּׁזוּר פִּרְחֵי סַיְפָן שֶׁלֹּא נָבְלוּ.
וְכָךְ מִכָּל זָוִית נִנְעַץ נָעוֹץ בִּי צְחוֹק,
וְהֻשְׁלְכוּ גַּם חֲפָצִים וְחִצֵּי רֹק.
מִתּוֹךְ פִּיהֶם שֶׁל נְעָרִים שֶׁהָגָה רָכִיל,
שְׁמוּעָה שֶׁהֶעֱמִיקָה יְסוֹדוֹת וּבָנְתָה נְחִיל
הוֹמֶה, רוֹחֵשׁ וּמְזַמְזֵם בְּאֶמְצַע גּוּפִי,
וְהַשָּׁאוֹן שֶׁלֹּא חָדֵל כִּמְעַט הוֹבִילֵנִי אֶל סוֹפִי.
בְּשֶׁל אוֹתָהּ שְׁמוּעָה בְּשֶׁל אוֹתוֹ פֻּלְחָן,
שֶׁאִישִׁיּוּתִי נֶעֶקְדָה וְעָמְדָה לְמִבְחָן.
צְחוֹקָם הַחַד הַסַּיְפָנִי כָּבַשׁ וְהִתְבַּצֵּר,
אֵינוֹ חָדֵל לִשְׁקֹט כְּמוֹ צְרָצַר צִרְצֵר.
אֵימַת הַנְּעָרִים הִסְּתָה אֶת פִּי עֲטוּי הָרֶסֶן,
אֵימַת הַנְּעָרִים הָיְתָה לְחֹלִי בִּלְתִּי מִתְחַסֵּן.
בְּתוֹךְ גּוּפִי הַנַּעֲרִי שֶׁלִּבּוֹ בֻּתַּק מְתֹאָר רַעֲנָן,
לִבִּי הוּלַט וְשָׁט בַּעֲבוֹתוֹת נֶפַח שְׁחֹר עָנָן.
וּבְאוֹתוֹ הָעֵת נָגֹז מִמֶּנִּי שְׁמִי שֶׁהֻחְלַף
בְּגִנּוּי – בְּשֵׁם חִבָּה עָכוּר, נוֹאָל, וּמְטֻנָּף.
וְגַם עַכְשָׁו מִפֶּסַע זְמַן אָרֹךְ מִשְּׁנוֹת נְעוּרַי,
אוֹתָהּ שְׁמוּעָה הוֹלֶמֶת עַד בְּלִי דַּי.
אוֹתָהּ שְׁמוּעָה שֶׁעֲדַיִן צוֹלֶפֶת בְּפַרְגּוֹל –
בְּאוֹתוֹ סִימָן שֶׁלֹּא דָּהָה – סִימָן כְּלִמָּה סָגֹל.

יחידי מול הרוב

הוּא עָמַד בְּמֶרְכָּז שֶׁל זִירַת קוֹלוֹסֵיאוּם,
בְּלִי שִׁרְיוֹן, בְּלִי סוּס וּבְלִי נֶשֶׁק.
מוּל צְבָא נְעָרִים דּוֹרְסָנִי וְזָעוּם,
פְּקַעְתּוֹ מְפַכָּה רָעָב נִרְגָּן וְחֵשֶׁק – – –
לִתְקֹף! לִדְרֹס! לִלְעֹג! וְלִמְעֹךְ!
נַעַר קָטֹן כִּפְסִיק, שַׁבְרִירִי וְנִכְלָם,
חֲבָטוֹת הַמַּקֵּל לֹא הָיוּ רַכּוֹת כְּמוֹךְ
כֶּסֶת, אֶלָּא בָּרָק הַצּוֹלֵף עַל חוֹף יָם
הוּא עָמַד בַּמֶּרְכָּז בְּעֵת שֶׁהִתְחַשְּׁרוּ מִסָּבִיב
קְבוּצָה מְלַגְלֶגֶת צוֹחְקָה לְמַרְאֶה –
נַעַר שֶׁנַּפְשׁוֹ טֶרֶם פָּגְשָׁה בְּעוֹנַת הָאָבִיב,
נַעַר הָלוּם וְחָבוּל – – – שֶׁגוּפוֹ הָרָזֶה
נִכְנַע וְנִשְׁמַט עַל אַסְפַלְט הַמִּגְרָשׁ,
בְּשֶׁל חֲבָטוֹת מִתְמַשְּׁכוֹת שֶׁל מַקֵּל.
נַעַר מוּקָע שֶׁמִּן הַכִּתָּה גֹּרַשׁ
לְלֹא הֲפוּגָה, וּבְלִבּוֹ לֹא קִנֵּן נָקֵל.
שָׁם בְּמֶרְכַּז הַזִּירָה יְחִידִי מוּל הָרֹב,
פִּלֵּל לִישׁוּעָה כְּמוֹ נֵס פַּךְ הַשֶּׁמֶן.
מוּל גְּדוּד נְעָרִים שֶׁלֹּא חָדַל לֶאֱרֹב,
עָמַד צַיְתָנִי, מְמֻשְׁמָע כְּאוֹמֵר אָמֵן,
כְּלוֹמַר מְהַנְהֵן לְחִיּוּב רַק בִּכְדֵי
לְהִוָּשַׁע מִן הַקְּרָב שֶׁאֵין לוֹ סִיּוּם.
הוּא יָנַק חָלָב שֶׁל מוֹרָא מִשְּׁדֵי
נְעָרִים בְּגִירִים שֶׁהָיוּ כָּל אֵימַת הָאִיּוּם,
שֶׁאָפַף מֵעָלָיו כְּרָקִיעַ שָׁחֹר וְדָלוּק.
כְּרָקִיעַ מַגִּיר וְיוֹרֵק לַהֶבֶת אֵשׁ,
מִפִּי נְעָרִים שֶׁנַּפְשָׁם נִגְדְּשָׁה בְּסִפּוּק,
הֵם רָצוּ לִרְאוֹתוֹ בִּגְסִיסָה מִתְיָאֵשׁ.
לְנֹכַח אִיּוּם שֶׁאֵין לוֹ סְגִירַת שְׁעָרִים,
לְנֹכַח אִיּוּם מְטֻרְלָל וּבִלְתִּי מִתְכַּלֶּה.
לְנֹכַח אִיּוּם שֶׁל צָבָא רַב נְעָרִים,
סְבִיב נַעַר אֶחָד קָטֹן שָׁחוּחַ־רָזֶה.
שֶׁשָּׂחָה בּוֹ יֵאוּשׁ עַד קֵץ הַבַּגְרוּת,
אֲפִלּוּ הַיּוֹם פַּחַד לוֹחֵךְ בְּהֹלֶם שְׁרִירוּת.