מֹאזְנַיִם

התעלות

"אל תנסה ללכת עם הדור"
לאה גולדברג

מֵעַל לַמְּנוֹפִים, מֵעַל לְשַׁחַק מִתְעַנֵּן.
מֵעַל סְחַרְחֹרֶת אֲבִיכָה, וְחֹם רָתוּחַ שֶׁרוּחוֹ שׁוֹדֵף.
מֵעַל בְּרוֹשִׁים, וַאֲשָׁלִים, אִזְדָּרֶכֶת וּדְקָלִים.
מֵאֲחוֹרֵי הַיָּרֵחַ הַדָּגוּל, אֲנִי חָבוּי וּמִתְמַתֵּחַ,

לוֹמֵד לִהְיוֹת בִּלְתִּי חָרִיג בְּנוֹף שֶׁל עִיר מְעֻנָּבָה.
מִתְגַּלֵּד לְקַרְצֵף אֶת הַדְּלִיחוּת שֶׁנִּצְרְפָה אֱלֵי נַפְשִׁי.
אֶת הַשֵּׂכֶל הָאָכוּל בִּצְלִיל הַהַקְנָטָה וְהַגִּמּוּד: אֲנִי חוֹפֵן,
אֶת הוֹרַי יוֹצְרֵי יְקוּם, וְאֶת רְצוֹן תִּגְרַת נִקּוּם.

כּוֹרֵת אֶת הֶחָלָל הַמְּעֻנָּף הַמְּצַמֵּחַ בִּי צִוּוּיָם לְהִתְאַרְתְּדֵקְס.
מֵעִיף בְּרֶשֶׁף שֶׁל דְּרָקוֹן אֶת הַבַּיִת שֶׁאִכְלֵס
אוֹתִי, קִלֵּס, כִּבֵּס אֶת דַּעְתִּי הַמֻּשְׁרָשָׁה.
אֲנִי פִּרְחָח, שֶׁמִּתְגָּאֶה בְּפִרְחָחוּתוֹ הַשּׁוֹבָבִית.

כִּי כָּךְ אֶנְהַג, אֶרְמֹשׂ וְאֶצְטַוֶּה בְּמִנְהֲגֵי אָדָם נָכוֹן.
וְזֶה יִהְיֶה פָּשׁוּט, כְּמוֹתִי, בְּרִיָּה סוֹגֶדֶת לַנִּימוּס.
בֵּין כָּל פִּיּוֹת צוֹפַר הָאַמְבּוּלַנְס הַמִּזְדָּרְעִים לִסְאוֹן,
וְלֹא אֶסְאַן כְּמוֹתָם, וְלֹא אֶהְיֶה סוֹאֵן וּמְצַוֵּחַ.

בְּתוֹךְ שׁוּחָה גֹּבִית, בֵּין מִפְלָצוֹת שֶׁל כְלוֹר וּפּוֹזָה.
אֲנִי אַתְמִיהַּ וְאוּאַר, אָאִיר כַּגֶּשֶׁם הַמַּדְהִיר נוּרִים שֶׁל אֹדֶם.
(כָּל נֶפֶשׁ הִיא תַּנּוּר שֶׁמִּתְעַשֵּׁן וּמִתְאַפֶה וְכָל טוּבוֹ נִפְרָר)
יַלְדּוֹן הַפְשֵׁל רִפְיוֹן טִינוֹת וְגַאֲוָה, שִׂטְנָה לִשְׂנֹא רֵעַ.

יַלְדּוֹן, הַקְשֵׁב, אָהוּב, הַקְשֵׁב, לָאָב שֶׁמְּנַתְּבֵךָ!
הַרְחֵק מֵאַסְיָה, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲגַם קוֹפֵא וּבָאָבִיב
הוּא מִתְפַּצְפֵּץ. גִּיטָרַת לְבָבוֹ פּוֹרֶטֶת צְלִיל נָבוֹן,
“עֲקֹר מִן הַדּוֹר", מִדּוֹרְךָ, הִתְמַתֵּן, הִזְדַּקֵּר, שַׁנֵּן

אֶל לִבְּךָ, הַגָּרוּם, הַקָּלוּשׁ, הַקָּטוּם, קִבּוּל חַלַּת מֻרְסוֹתֶיךָ.
הִתְעַלֵּה, הִזְדָּרֵם בֵּין סִמְפוֹנוֹת תָּאֶיךָ, בַּצְּפוּנוֹת
הַמְּחָפְנוֹת, גְּדֻלָּתְךָ, אֶל בַּקְבּוּק הַכְּשָׁפִים תְּחַב
מָה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם גְּמוּל פּוֹרִיּוּת וּדְאִיָּה, מִשְׁאָלוֹת –

נוֹעֲדוּ לְטִפְּשִׁים. הִתְגַּדֵּל, הִתְקַדֵּשׁ, הִתְלַבֵּה!
לֹא כְּאֵשׁ מְשֻׁגָּעָה. וּזְכֹר לִשְׁלֹט בְּסוּפַת לַהֲבוֹתֶיךָ.
וְתַחְמֹד לְבַקֵּשׁ כְּתָמִיד רָעָב וְצָמָא, אַל תִּגְמָא
בְּחָפְזָה לֶאֱחֹז בְּהַכֹּל. הִשְׁתַּחֲוֵה, וְתִחְיֶה בְּסִגְנוֹן

מִינֵרָל מִתְיַשֵּׁן בְּחָבִית מִתְדַּיֶּרֶת
בְּחֶשְׁכַת מַרְתְּפִים
סְמוּיֵי
עַיִן.

אפריל, אחרי חצות, 2025

שיר עצוב

כְּמוֹ אוֹחַ הַנּוֹגֵס בְּצִיצַת הַיָּרֵחַ צִפְצוּפָיו
אֲנִי שׁוֹלֵחַ זְלִילָה צַפְצְפָנִית בָּרוּחַ
לְכָל צִיף צִיף וְצָף אֲנִי צוֹרֵף
בִּקְלִידֵי הָעִנְבָּל הֶחָבוּל —

נוֹקְטוּרְנוֹ עָלוּם, כָּסוּף, צִפָּרְנִי
מְחַרְחֵר כְּפֶצַע הַכְּפוֹר
בֶּחָזֶה הַנִּצּוֹד

אֲנִי מְחַרְחֵר כְּמוֹ אוֹחַ חִגֵּר
צַפְצָפָה נוֹקְטוּרָנִית בִּלְתִּי נִלְאֵית,
הַלַּיְלָה מַכְחִיל, מִצְטַלֵּל
צוֹרֵף מִצְנֶפֶת כְּחֻלָּה מִכְּפוֹר

לְצַפְצָפַת הַלֵּב –
שֶׁמִּשְׂתָּרֶגֶת בְּאֶלֶף עַנְפֵי כְּפוֹר,
בְּאֶלֶף טוֹרְפֵי אוֹחַ, נוֹקְרִים לִי בַּמּוֹחַ
נָקוֹר וְטַמְטֵם וְהַדֵּר תַּרְדֵּמָה.

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְגַדֵּם אֶת הַנּוֹקְטוּרְן
הַצּוֹרֵף בִּנְקִישַׁת דְּבוֹרֵי הַקֶּרַח נְשִׁיכוֹת מֶלַח
שֶׁצְּרִיבָתָן, הֵן אַתָּה, וְאַתָּה, וְאַתָּה.

מוֹן שֶׁרִי, צֵא וָצוּד!
נְגֹס צִפָּרְנְךָ בִּבְשַׂר הַשַּׁנְז אֵלִיזֶה
בִּבְשָׂרִי! הַמַּטְלִיל עַל הָעֵדֶן.

היפעה

אֶלֶף סוּסוֹנִים חוֹלִיִּים בִּדְמוּת גַּ'אפַר
רָקְעוּ לִדְהֹר עַל גּוּף הַשֶּׁנְהָב שֶׁלְּךָ, דְּיוּנַת
אֲצֻלָּה. חָבְשׁוּ שׁוֹטָם לַחְגֹּר אַגָּן בִּלְתִּי מְאֻפְסָר,
אֶלֶף סוּסוֹנִים גַּרְגְּרָנִים שָׁעֲטוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הַלָּגוּנָה

שֶׁאֵין גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה, גְּאוֹן שֶׁמֶשׁ מְדַגְדֵּג וּמְסַנְוֵר,
אֶת לִבִּי הַמְּצַפְצֵף הַמְּצַפֶּה, מִשְׁתַּבֵּר מֵעֹמֶס גֵּיאָיוֹת.
מֵהֶן אַתָּה עוֹלֶה, מַרְטִיט, מַתִּיךְ בָּן בֶּכִי מְעַוֵּר.
וְאֵיךְ אֵצֵא מִמְּבוֹאָה שְׁחוּזָה שֶׁל לַהַק אֲרָיוֹת.

וְאֵיךְ בֵּין אֶלֶף סוּסוֹנִים חֲטוּבֵי אֵיבָר, טַפֵּט עַז וּמְפֹאָר,
תִּבְחַר בְּנַעַר מוּסְטַנְג, פִּרְחָחִי, שֶׁנַּפְשׁוֹ נַשָּׂאִית
בַּצֶּקֶת, מְרַטֶּטֶת שַׁבְרִירוּת. אֲבָל אוֹרִי יֻטְלָא יוּאַר
כְּנֹגַהּ עַל פְלָמִינְגּוֹ בַּחֵשֶׁק הַטָּהוֹר הוֹדֵף אַשְׁפָּה אַפּוֹלָאִית –

מְטַר חִצֵּי גַ'אפַרִים, שֶׁרְצוֹנָם טוֹחֵן אֶת הַחֶסֶד וְהַתֹּם,
וְהֵם עָטִים לִשְׁלֹק רַק אֶת חֹמֶר חוּץ אֱלֹהוּתְךָ.
אֲנִי אֶבְנֶה רַפְסֹדֶת לְהַפְלִיג בְּיָם מַבְזִיק מַפָּץ כָּתֹם,
בְּיָּם נִגְרָשׁ, כּוֹוֶה צוּנָמִיִּים שֶׁל אֵימָה רוֹעֶשֶׁת וּתְחוּחָה.

אַפְלִיג מִקֹּטֶב אֵשׁ וְקֶרַח לְהִתְגַּלֵּה מִמְּצוּלוֹתַי,
אֶשָּׂא דְּלָיִים וְשַׂק גְּזִירֵי אַשּׁוּחַ בְּכַף מְיֻבֶּלֶת וְלַחָה.
קַשּׁוּב, מֻפְנָם, כָּלוּא: כַּתְּמִיהָה בְּאַלְמֻגֵּי שְׂפָתַי –
הַאִם נִהְיֶה לְצֶמֶד, בְּעִיר —
……………………בְּלִי שֶׁמֶץ תֹּם, בְּלִי תֹּם, וּבְּלִי סְלִיחָה.

לוּ, המכתב בבקבוק, ענה אם מצאתהו

עַל פְּנֵי בִּצָּה דְּלוּחָה עוֹמֵד עָלֶה חֲבוּל,
רָחוֹק רָחוֹק בֵּין סְבַךְ חוּטִים, בֵּין שְׁאוֹן חָפְנֵי
קִרְקוּר רָעָב שֶׁל צְפַרְדֵּעִים, שֶׁלֵּב לִבָּם טָבוּל –

בִּרְצוֹנוֹת דְּרוּסֵי שַׁלְוָה וְנֹעַם, כִּי הֵם צוֹרְפֵי
רְצוֹן אַלִּים, אַבְנִי, בִּלְתִּי קָדוֹשׁ כַּסּוּס מִטְּרוּיָה.
וְהֵם צוֹרְפִים אֶל נְסִיכִי הַצַּח וְהָאַדְמוֹן –

פְּסָלִים כְּלִילֵי פְּאֵר וּתְהִלָּה, לְהַכָּשַׁת חֵמָר הַפּוֹלִיאָמוֹרְיָה.
וְהֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים, לִצְבֹּא סְבִיב נְסִיכִי הַבַּר, הַטּוֹב,
לִשְׁבּוֹת אֶת בָּבוֹתָיו בְּקִלְלַת חֵמָר הַמָּוֶת הַמַּשְׁמִים.

וְלִי, לִי אֵין תַּכְסִיס, וְאֵין שִׁקּוּי רַק לֵב צִדְפִּי רָטֹב –
גַּחְלִילִית מֶשִׁי שֶׁהָלוֹךְ וָטוּס תִּשְׁתּוֹפֵף סְבִיב נְסִיכִי, הַבַּר, הַטּוֹב.

תל אביב, 2025