מֹאזְנַיִם

שירים / אודיה רוזנק

אמא שלי

וְלַמְרוֹת שֶׁאוֹמְרִים כָּל מִלָּה שֶׁהֵקִימָה
לִתְחִיָּה, בְּהֶבֶל פִּיהָ הַמַּדִּיף יַסְמִין אוֹ מַלְמִילְיָאן.
כָּל הִרְהוּר זוּטָר שֶׁלָּהּ, דְּבַשׁ נִגָּר מֵאוֹתִיּוֹת סֵפֶר תּוֹרָה אֲשֶׁר
הִתְלַקְּקוּ בִּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶן הַחֲלָבִיּוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת בְּטֶרֶם נִשְׁבּוּ
וּפָרְחוּ מֵעַצְמָן בָּאֲוִיר, עַד לְכִסֵּא הַכָּבוֹד.
בְּכָל זֹאת (וּבְנִגּוּד מֻחְלָט לִרְצוֹנְכֶם)
אֲנִי זוֹכֶרֶת
אוֹתָהּ עֵירֻמָּה, כָּתֵף יָמִין שְׁעוּנָה
אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַטֶּלֶפוֹן הָאַלְחוּטִי
הֶחָדִישׁ. תַּחְתּוֹנֵי לַיְקְרָה לְבָנִים מְשַׁלְשְׁלִים חוּט בָּלוּי
לֹא מְמֻשְׁמָע, שֶׁנִּקְשָׁר וּמִסְתַּבֵּךְ בִּשְׂעַר הָעֶרְוָה
הַמְּתֻלְתָּל, הָעִקֵּשׁ, הַשָּׁחֹר
שֶׁפּוֹרֵץ אֶת גְּבוּלוֹת הַמְּשֻׁלָּשׁ, וּכְמוֹ עֵשֶׂב שׁוֹטֶה
הוּא פּוֹשֵׁט עַל יְרֵכֶיהָ מֻכּוֹת
הַצֶּלוֹלִיטִיס.

בחופש הגדול

הָלַכְנוּ לַיָּם
לְחוֹף פַּלְמָחִים,
לְאַבָּא הָיְתָה צֵידָנִית עִם קַרְחוֹנִים כְּחֻלִּים
מֵהַפְרִיזֶר.
נִכְנַסְנוּ לַמַּיִם וְאַבָּא הֶחְזִיק אוֹתִי, חָזָק.
וּבְכָל פַּעַם שֶׁבָּא וְעָלָה גַּל גָּדוֹל הוּא
הֵרִים אוֹתִי מֵעַל לִכְתֵפָיו, גָּבוֹהַּ מְאֹד, כִּמְעַט
עַד לַשָּׁמַיִם.
אַחֲרֵי זֶה יָצָאנוּ וְהִתְנַגַּבְנוּ בְּמַגֶּבֶת קוֹקָה קוֹלָהּ אֲדֻמָּה
שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּמִבְצָע, יָשַׁבְנוּ עַל כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק מִתְקַפְּלִים
וְאָכַלְנוּ בַּמְבָּה
וְאֶת אִמָּא אָכְלוּ תּוֹלָעִים בְּהַר הַמְּנוּחוֹת
וַאֲנִי לֹא חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ.