מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

שְׂפַת אֵם / מורן בנית

(בכתובים)

מֵעֵבֶר לַזְּמַן הַזֶּה, בָּרֶגַע שֶׁמֵּעֵבֶר לַחַיִּים הָאֵלֶּה, בַּנֵּצַח הַמְּצַפֶּה לָנוּ, קָמָה לְחַיִּים הַתְּמוּנָה. הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת? הָיִינוּ עַל גַּג הַיְּקוּם, רָצוֹת בִּשְׂמָלוֹת לְבָנוֹת בִּשְׂדֵה אֵינְסוֹף שֶׁל סַבְיוֹנִים. גָּבְהִי כְּגָבְהֵךְ, שִׂמְלָתִי לְבָנָה כְּשִׂמְלָתֵךְ. אָחַזְנוּ יָדַיִם, מִסְתּוֹבְבוֹת סְחוֹר וּסְחוֹר עַל פְּנֵי הַמַּרְבָד הַצָּהֹב זָהֹב, נָעוֹת בְּמַעְגְּלֵי הָאוֹר.

הָיִינוּ יְלָדוֹת, וְגֹבַהּ הַסַּבְיוֹנִים הָיָה כְּגָבְהֵנוּ. רַצְנוּ זוֹ סְבִיב זוֹ וּצְחוֹקֵךְ הָלַךְ וְנִשָּׂא עִם הָרוּחַ לְמֶרְחַקִּים. שְׂעָרִי הַחוּם וּשְׂעָרֵךְ הַצָּהֹב הֻסְווּ בַּשָּׂדֶה הָרָחָב, וְרַק הַלֹּבֶן שֶׁל שִׂמְלוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת הִבְהִיק לְמֵרָחוֹק. מָתַי הָיָה זֶה? בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שֶׁמְּצַפָּה לָנוּ בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ וּבוֹ אֵינְסוֹף דְּלָתוֹת.
הַאִם תָּבוֹאִי? אֶת הַדֶּלֶת לֹא אוּכַל לִפְתֹּחַ לָךְ. פְּתִיחָתָהּ שֶׁל הַדֶּלֶת, עֲמִידָתֵךְ בְּפִתְחָהּ, פֵּרוּשָׁהּ הֲרֵי הִתְמַסְּרוּת לְאֶפְשָׁרוּיוֹת, פֵּרוּשָׁן הֲרֵי הֵעָנוּת לְאַהֲבָה. וְהַדֶּלֶת הֲרֵי הִיא שָׁם. עָלַיִךְ רַק לְזַהוֹת אוֹתָהּ בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ הַהוּא. כְּשֶׁתַּגִּיעִי אֵלֶיהָ, הֱיִי סְמוּכָה וּבְטוּחָה שֶׁתְּזַהִי אוֹתָהּ. דְּעִי שֶׁהִנֵּה שַׁבְתְּ הַבַּיְתָה, וַאֲנִי, יְקָרָה, אֶהְיֶה בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

וּבְעֶצֶם, אֲנִי כְּבָר שָׁם. הֲוָיָתִי שָׁם. אֲנִי כּוֹתֶבֶת בְּעוֹדִי שָׁם. וּמָה מַעֲשַׂיִךְ הַיּוֹם? הַאִם כִּנַּסְתְּ אֶת שִׁירַיִךְ בְּסֵפֶר? עֶשְׂרִים שָׁנִים הָיִינוּ יַחַד. הָיִית הַקּוֹרֵאת שֶׁל מִכְתָּבַי, שִׁירַי וְסִפּוּרַי. הָיִית אוֹסֶפֶת אוֹתָם בִּצְרוֹרוֹת. אוּלַי הֵעַרְתְּ בִּדְיוֹ כְּחֻלָּה בְּצִדֵּי הָעַמּוּדִים. הָיִית קוֹרֵאת שֶׁאֵינָהּ כּוֹתֶבֶת, נִמְעֶנֶת שֶׁאֵינָהּ מְשִׁיבָה לְמִכְתָּבִים. הָעִבְרִית הִבְהִילָה אוֹתָךְ, בְּעִקָּר זוֹ שֶׁהָיוּ לָהּ יְחָסִים עִם מָה שֶׁקָּרוּי סִפְרוּת.
הָגִית אֶת הַמִּלִּים, מֵעוֹלָם לֹא בְּקוֹל רָם, וְהַמּוּסִיקָלִיּוּת, הַמִּנְעָד שֶׁל הַקּוֹל הַלִּירִי, אָבְדָה אֵי שָׁם בַּתְּהוֹם שֶׁבֵּין הַשָּׂפוֹת שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי, בְּתַרְגּוּם שֶׁנִּמְלַטְתְּ אֵלָיו פְּצוּעָה וְכוֹשֶׁלֶת, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שַׁבְתְּ הַבַּיְתָה. הָיְתָה לָךְ שְׂפַת אֵם, אַךְ הָאֵם נֶעֶדְרָה מִמֶּנָּה. לֹא הָיְתָה לָךְ אֵם בְּעִבְרִית אוֹ בַּשָּׂפָה שֶׁבָּהּ דִּבְּרָה אִמֵּךְ. 

לוּ יָדַעְתִּי שֶׁכָּתַבְתְּ וְדִבַּרְתְּ אֵלַי בְּשָׂפָה לְלֹא אֵם, שָׂפָה הַחֲסֵרָה אֶת הָאַהֲבָה, הַתַּשְׁתִּית לַחַיִּים הָאַרְצִיִּים, הַדְּבָרִים הָיוּ אַחֶרֶת, כְּלוֹמַר, דָּבָר לֹא הָיָה מִשְׁתַּנֶּה מִלְּבַד הַהֲקָלָה שֶׁהָיִיתִי חָשָׁה נֹכַח הֵד שֶׁאֵינֶנּוּ מֻחְזָר. כָּתַבְתִּי לָאֵם שֶׁיָּכֹלְתְּ לִהְיוֹת, הָאֵם שֶׁרָאִיתִי בָּךְ, אַךְ עִוֶּרֶת מֵאַהֲבָה הִתְדַּפְּקוּ הַמִּלִּים שֶׁלִּי עַל לֵב הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִית.

אַחֲרֵי שָׁנִים כָּתַבְתְּ כִּי שְׂפַת אִמֵּךְ הָיְתָה שָׂפָה עֲקָרָה, שָׂפָה לְלֹא רֶחֶם, שָׂפָה הַחֵרֶשֶׁת לְמִלְמוּלֵי הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִית. אַךְ כֵּיצַד מִזְדַּקֶּרֶת הָאֹזֶן לִצְלִילֵי שָׂפָה שֶׁאֵינֶנָּה שְׂפַת אֵם? וְהַאִם הַמִּלְמוּלִים שֶׁלִּי הִגִּיעוּ לְאָזְנֵךְ? אוֹ שֶׁמָּא הָלְכוּ הַמִּלִּים וְצָלְלוּ, הֲבָרוֹת וּתְנוּעוֹת, אֶל תְּהוֹם הַזָּרוּת שֶׁחַשְׁתְּ? סָגַרְתְּ אֶת שְׂפָתֵךְ בִּפְנֵי הַמִּלִּים שֶׁלִּי, מְבֹהֶלֶת מִפְּנֵי הַהֵד שֶׁיָּכוֹל הָיָה לַחֲזֹר, מְבַשֵּׂר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת.

וְהָאֶפְשָׁרוּת, יְקָרָה, הִיא הֲרֵי הַמָּקוֹר לַתְּמוּנָה: הָיִינוּ יְלָדוֹת, וְגֹבַהּ הַסַּבְיוֹנִים הָיָה כְּגָבְהֵנוּ. רַצְנוּ בַּשָּׂדֶה הָרָחָב תַּחַת גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ, וּצְחוֹקִי נִשָּׂא בָּרוּחַ עִם תִּפְרַחַת הַסַּבְיוֹנִים לְמֶרְחַקִּים. אַתְּ בְּוַדַּאי זוֹכֶרֶת אֶת הָרֶגַע הַהוּא, הַצָּרוּב עָמֹק בְּנִשְׁמָתֵךְ. עָלַיִךְ רַק לְזַהוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא: הִיא שָׁם, בֶּעָתִיד, חוֹתֶמֶת אֶת סִפּוּר הַחַיִּים.

*

בַּדֶּלֶת הַהִיא נִכְנַסְתִּי נַעֲרָה, וְאַחֲרֵי שָׁנִים יָצָאתִי, מוֹתִירָה אוֹתָךְ בְּאֶפְשָׁרוּת חַיִּים שֶׁהִסְתַּיְּמָה. הָיָה זֶה בְּמַחֲצִית חַיַּי, כְּפִי שֶׁכָּתַב הַמְּשׁוֹרֵר. הָיִינוּ לְכוּדוֹת בַּמַּעְגָּל, מִסְתּוֹבְבוֹת סְבִיב אוֹתוֹ הַצִּיר. אוּלָם הַמַּעְגָּל פָּנָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, סְפִּירָלַת אוֹר הָעֲשׂוּיָה מַעְגָּלִים חוֹזְרִים וּמִשְׁתַּנִּים.

לוּ יָדַעְתְּ כִּי אֵי אָז, בְּאֶמְצַע שְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים לְחַיַּי, הִתְגַּלָּה הַדָּבָר בְּפָנַי, הָיִית בְּוַדַּאי נֶעֱמֶדֶת בְּצַד הַדֶּלֶת. אוּלָם, אַתְּ הָיִית אֱנוֹשִׁית, וַאֲנִי יָצָאתִי לְקוֹלָהּ שֶׁל דֶּלֶת נִטְרֶקֶת. רַק אָז הִתְגַּלָּה בְּפָנַי נְתִיב הַיְּצִיאָה, וְאַתְּ נוֹתַרְתְּ לְבַדֵּךְ לְכוּדָה בַּמַּעְגָּל, מְסָרֶבֶת לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים.  

וְאֵלֶּה הָיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים: בַּדֶּלֶת הַהִיא נִכְנַסְתִּי נַעֲרָה, וְאַחֲרֵי שָׁנִים יָצָאתִי אִשָּׁה. כָּל הַשָּׁנִים נִדְחֲסוּ בְּאַחַת. הָיִינוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בִּקְצֵה מַעְגַּל הַחַיִּים: דֶּלֶת נִסְגֶּרֶת, אַחֶרֶת נִפְתַּחַת, חִשְׁבִי כַּמָּה יָפָה הָאֶפְשָׁרוּת. אוּלָם, אַתְּ הָיִית אֱנוֹשִׁית, אָחַזְתְּ בְּכָל כּוֹחֵךְ בַּמַּעְגָּל, וַאֲנִי יָצָאתִי לְבַדִּי, לְקוֹל בִּכְיֵךְ יָצָאתִי.

דְּעִי כִּי הָיָה בְּזֶה כְּאֵב: דַּמְיְנִי שְׁתִי וָעֵרֶב עֲשׂוּיִים זָהָב, חוּטִים שֶׁל אוֹר נִתָּקִים זֶה מִזֶּה. הָיָה זֶה הַדָּבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְלֵדָה, אוּלָם אִמְרִי לִי, מִי יָלְדָה אֶת מִי? לְאַחַר לֶכְתִּי כָּתַבְתְּ אֶת הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּךְ. רְאִי כַּמָּה יָפֶה; הַדָּבָר שֶׁהָיָה לְבוֹר, לְפֶצַע, לְמֵיתָר שֶׁל כְּאֵב, הָפַךְ לְמַתָּנָה שֶׁהֻעַנְקָה. הַאֵין זוֹ אַהֲבָה?

כָּךְ הָיָה; וּבַחֲלוֹף הַיָּמִים לֹא קָרָאתִי עוֹד בִּשְׁמֵךְ, לֹא כָּתַבְתִּי לָךְ שׁוּב, לְעוֹלָם. הֲוָיָתִי הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מִמֵּךְ, נָעָה הָלְאָה לְעֵבֶר הַשָּׂדֶה הַמּוּאָר. הַחַיִּים שִׁנּוּ אֶת פְּנֵיהֶם, שָׁבוּ לְבֵיתָם הַשְּׁמֵימִי. מָתַי הָיָה זֶה? כְּשֶׁבְּנִי בֶּן הַשָּׁנָה הִסְתּוֹבֵב בְּחַדְרֵי הַבַּיִת, וּבִקֵּשׁ "הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה". אָז הִגִּיעָה הָעֵת, שַׂמְתִּי מִבְטַחִי בַּיֶּלֶד הָרוֹאֶה.
אִמְרִי לִי, הָאֵין זֶהוּ תַּפְקִידָהּ שֶׁל אֵם? וּמַדּוּעַ לֹא שַׂמְתְּ מִבְטַחֵךְ בִּי? הַאִם שָׁמַעְתְּ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁבָּךְ, זוֹ שֶׁבִּקְּשָׁה "הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה"? חָשַׁבְתִּי כִּי זֶה הוּא תַּפְקִידִי לְדַבֵּר לְלִבֵּךְ, לְהוֹשִׁיט יָד, לְשַׂרְטֵט אֶת הַמַּעְגָּל, אַךְ בְּבֵית הַקָּפֶה מָשַׁכְתְּ אֶת יָדֵךְ מִיָּדִי.

גַּם אֵלֶּה הָיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp