דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ לֹעַ הָאֲרִי הוּא פֶּרַח דְּרָקוֹן
רָאִיתִי שְׁנֵי סְלָעִים נְטוּעִים בַּנָּהָר, וְהַנָּהָר
סוֹכֵךְ עַל אֶחָד וְהַשֵּׁנִי טָבַע.
טָרֹף-טֹרְפוּ כָּל הַסְּלָעִים בְּמֵי הַנָּהָר שֶׁהֶחְלִיק-לוֹטֵף
עַל סֶלַע אֶחָד, וְהַסֶּלַע הָאֶחָד
נָצַץ מֵאַהֲבָה.
יֵשׁ אָדָם הֻשְׁלַךְ אֶל בּוֹר. וְחַי. כִּי שָׁלַח קוֹלוֹ לָרוּחַ, וְהָרוּחַ אֶת קוֹלוֹ כָּפַל;
וְיֵשׁ אָדָם עָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג. מֵעַצְמוֹ נִטְרַף. אוֹ בָּרוּחַ הֻשְׁלַךְ וְנָפַל.
רָאִיתִי חֹרֶף מַפְשִׁיט יַעַר עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו.
וְלַנָּהָר רָוַח
כִּי נִגְלוּ לוֹ יוּבַלִּים וְאַיָּלִים בַּסְּבַךְ
הָעֵירֹם מֵעַלְוָה. וְרָאִיתִי שַׁאֲגַת שְׁנֵי
אֲנָשִׁים בְּסוֹף מַעֲשֵׂה אַהֲבָה.
רוּחַ הִתְנַפֵּץ אֶל קִירוֹת הַבַּיִת, וְהַבַּיִת
כָּפַל וְלָפַת
אֶת גְּנִיחַת הָרוּחַ בַּחַלּוֹן, אֶת רֹאשְׁךָ עַל בִּטְנִי,
וְלִבְּךָ
דָּפַק וְדָפַק
