מֹאזְנַיִם

על גיל ההתבגרות – שירים בפרוזה / יקיר בן־משה

בכל צעקה יש עטלף

יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּנִי מוֹשֵׁךְ אֶת קוֹלוֹ בַּבַּיִת. טוֹבבב, בְּסססֵדֶר, אֲנִי בָּאאא; הוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁךְ מֵהַסָּלוֹן לַמִּטְבָּח, מֵהַחֶדֶר לַסָּלוֹן, לַמִּטְבָּח, לַחַלּוֹן, צוֹעֵק וְצוֹעֵק, וְזֶה נִפְלָא. אוּלַי הוּא יוֹצֵא לַקְּרָב, אוּלַי מְאֹהָב, אוּלַי לוֹמֵד אֶת קוֹלוֹ – הוּא שָׁר! אֲנִי מְסַפֵּר לוֹ עַל הַקּוֹלוֹסֵאוּם בְּרוֹמָא, עַל הַזִּירָה הַצְּפוּפָה, הַמְּאַיֶּמֶת, עַל מִצְמוּצֵי הָעֵינַיִם שֶׁל הַלּוֹחֲמִים, עַל קַשְׂקַשֵּׂי הַשִּׁרְיוֹן וְהַפַּרְעוֹשִׁים שֶׁרָעֲדוּ מִפַּחַד עַל פַּרְווֹת הָאֲרָיוֹת. תֵּהָנֶה, תֵּהָנֶה מִיכָאֵל, אֲנִי אוֹמֵר לוֹ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת, תִּצְעַק, תִּפְתַּח אֶת הַמְּקָרֵר וְתֵאָנֵחַ, תְּיַלֵּל, תֵּאָנֵק, תַּעֲשֶׂה כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, רַק תִּצְעַק. בְּכָל צְעָקָה יֵשׁ עֲטַלֵּף, תֵּן לוֹ לִנְסֹק, תֵּן לַכָּנָף שֶׁלּוֹ לַחֲלֹף עַל פָּנֵינוּ בִּשְׁרִיקָה, בִּצְוָחָה, תֵּן לַשְּׁרִיקָה שֶׁלּוֹ לָשִׁיר. זֹאת שִׁירַת הַיַּלְדוּת שֶׁהוֹפֶכֶת לְנַעֲרוּת, זֶהוּ פִּיר הַקֶּלַע הַצַּר בָּעוֹלָם, בֵּין גִּיל 12 לְ־13, רֶגַע לִפְנֵי חֲצוֹת. הַקּוֹלוֹסֵאוּם קָטַן עָלֶיךָ בְּנִי, אֲנִי הַפַּרְעוֹשׁ בַּפַּרְוָה שֶׁלְּךָ. צֵא אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, צֵא וְהַבֵּט בִּי. גַּם אֲנִי צוֹעֵק. לֹא בַּגָּרוֹן. הַצְּעָקָה שֶׁלְּךָ נִשְׁמַעַת, שֶׁלִּי נִמְחֶצֶת תַּחַת סֻלְיוֹת מִלִּים. צֵא וּמְשֹׁךְ מִלִּים בְּנִי, שֶׁלֹּא יַכְרִיעוּ אוֹתְךָ בְּבַגְרוּתְךָ. צֵא וּצְעַק.

היום שאחרי

גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת הוּא הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי. הַמְּסִבָּה הִסְתַּיְּמָה. הַיַּלְדוּת, הַפִּנּוּקִים, הַהִתְכַּרְבְּלוּת עִם הַחִתּוּל, הַמּוֹצֵץ, בַּקָּשַׁת הָ"אַבָּא, תָּבִיא חִבּוּק". הַכֹּל נִגְמַר. הַאִם מִישֶׁהוּ מְטַאטֵא אֶת חֲדַר הַיְּלָדִים? כָּעֵת דֶּלֶת הַחֶדֶר סְגוּרָה, גִּיל 12 וָחֵצִי מִתְהַפֵּךְ בְּמִטָּתוֹ, מִשְׁתַּנֵּק, מְמַלְמֵל. עַל מָה הוּא מְמַלְמֵל? אֶל מִי? גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת הוּא גִּיל הַבְּרָקִים וְהַהֶבְזֵקִים. פִּתְאוֹם: אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּס לִקְרָבִי! אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין! אֲנִי יוֹצֵא לְסִיבוּב בַּלַּיְלָה! עַל אֵיזֶה לַיְלָה הוּא מְדַבֵּר? גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת הוּא גִּיל הָאֵין־גִּיל. לְלֹא שִׂמְחָה, לְלֹא צְהָלוֹת, מְעַט חֹפֶשׁ. מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק, הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם. פִּרְחֵי מוֹנֶה, בְּדִידוּת וָאן גּוֹךְ. אוֹר עָמוּם, מְרֻצַּד נְקֻדּוֹת. גִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת הוּא כְּנַף צִפּוֹר שְׁבוּרָה. מִישֶׁהוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ, מִישֶׁהוּ נִכְנָס. הַבִּיטוּ בָּהֶם: בֵּין הַפְּרוֹזְדוֹרִים מְהַלְּכִים נְעָרִים אֲבוּדִים, סוֹכְכִים עֵינֵיהֶם מִפְּנֵי בֹּהַק הַחֹפֶשׁ, מְאֻשָּׁרִים לְמַרְאִית עַיִן. טוֹב לָהֶם בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי, רַע לָהֶם בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי. נְעָרִים יְקָרִים, שׁוּב טְעִיתֶם. הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁאַתֶּם לִפְנֵי הַיּוֹם הַבָּא, הֶחָשׁוּךְ וְהַנּוֹרָא, לֵיל הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַזְּמַן?

עיקש, נמרץ, מגמגם

תֵּל אָבִיב רוֹחֶשֶׁת נְעָרִים. בַּצְּמָתִים, בָּרַמְזוֹרִים, בְּמַעַבְרֵי הַחֲצָיָה, עַל הַמִּדְרָכוֹת, בַּמִּרְפָּסוֹת, עַל זוּגוֹת הָאוֹפַנַּיִם, בַּקּוֹרְקִינֶטִים, בַּגַּלְגִּלִּיּוֹת, עַל חֶבְלֵי הַכְּבִיסָה, בַּחֻלְצוֹת, בַּגּוּפִיּוֹת, בַּגַּרְבַּיִם הַלְּבָנִים, הַמְּעַט מְעֻפָּשִׁים, בְּחַצְרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר, בַּשְּׁעָרִים, בַּחֲנוּיוֹת הַבְּגָדִים, הַקַּעֲקוּעִים, הַתַּקְלִיטִים, בְּשִׁלְטֵי הַחוּצוֹת, בְּקִרְעֵי הַפִּרְסוֹמוֹת. תֵּל אָבִיב רוֹחֶשֶׁת נְעָרִים וּבֵינֵיהֶם בְּנִי מִיכָאֵל, חוֹבֵט דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּיֵּךְ. תְּנוּ לוֹ כָּבוֹד. הוּא מְגַלֵּף אֶת דַּרְכּוֹ מִדֵּי יוֹם. בְּאֹמֶץ, בְּעִקְּשׁוּת וּבְהַתְמָדָה. לְגַמְרֵי לְבַדּוֹ. עַל אוֹפַנָּיו, מַבִּיט בָּרַמְזוֹר שֶׁל כִּכַּר הַתַּרְבּוּת, בֵּין בָּתֵּי הַקָּפֶה וְתֵאַטְרוֹן הַבִּימָה, רֶבַע לִשְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר, בְּקָרוֹב בֵּית הַסֵּפֶר, מְחַכֶּה לָאוֹר הַיָּרֹק. הַבִּיטוּ בּוֹ, כִּמְעַט בֶּן 13. אַמִּיץ כָּל כָּךְ, עִקֵּשׁ, נִמְרָץ, מְגַמְגֵּם אֶת דַּרְכּוֹ. מִסָּבִיב הַכֹּל פּוֹרֵחַ. תֵּל אָבִיב, הוֹ תֵּל אָבִיב.