מֹאזְנַיִם

עוגה / הדר אורלנוב

1. הכנתי את הטלוויזיה פתוחה על תחילת הפרק האחרון של הסופרנוס והנחתי את הצלוחיות על שולחן הסלון. כשהוא פתח את הדלת, הוא הניח את המזוודה בצד והתנפל עליי מייד. מזל טוב, אמרתי, והתנפלתי בחזרה בעשרות נשיקות צוואריות. מבעד לכתפי הוא שם לב לצלוחיות ולנרות הדולקים שבשולחן הסלון. התכוונתי להכין עוגת גזר או טירמיסו, אמרתי. אבל נפלה לי השקית עם הביצים בדרך. הוא צחק וכיבה את הנרות שנעצתי בגזרים חתוכים. ואז נצמדנו, התכרבלנו, התגלגלנו. אחרי זה לחצתי פליי ונשנשנו מול הטלווזיה את האגוזים והצימוקים והשקדים והבישקוטים והשמנת החמוצה והמסקרפונה וגם את הגזרים החתוכים. אז רגע, אמרתי בסוף הפרק. אתה חושב שטוני באמת מת? ברור שהוא מת, הוא אמר.

2. הגעתי מתנשפת ומזיעה עם השקיות. זרקתי אותן ליד הדלת והדלקתי טלוויזיה. המגישים עדיין דיברו על הפיגוע מהבוקר. פתחתי בטלפון ערוץ חדשות אחר, בדקתי בקבוצות בכל הרשתות. וכלום. קרה משהו? כתבתי בקבוצה אחת. כמו מה? חברה כתבה. משהו, כתבתי. מישהו נפגע? בבוקר היה פיגוע בשומרון, מישהי כתבה. יש שני הרוגים. נורא, כתבתי.

   התיישבתי על הספה וזפזפתי בין הערוצים. חיכיתי וחיכיתי עוד קצת וכלום. הסתכלתי על השעון, ועל השקיות המזיעות שליד הדלת, חיכיתי עוד כמה דקות ואז קמתי למטבח.

3. רגע לפני שנסגרה מאחוריי הדלת האוטומטית, ראיתי אותו בין מדפי הירוקים האורגניים, מחייך אליי חיוך גדול ועקום שחשף שיניים צהובות ענקיות. רצתי החוצה עם השקיות. פילסתי את הדרך בין המכוניות שצפרו לי כשחציתי באדום ברחוב החשמונאים, וגם כשהגעתי לקרליבך המשכתי לרוץ, לרוץ, לרוץ, וחציתי שוב כביש ברמזור אדום והפלתי את השקית עם הביצים בכביש והשארתי אותה מאחור והמשכתי, וחשבתי על כל האנשים שהותרתי מאחור, הנערה עם מדי הצופים, האבא או האמא של החייל עם הפיצה, איש הגבינות מגלגל העיניים, האיש שדיבר בטלפון, האישה עם האודם האדום, הקופאית עם המשקפיים השבורות, האיש שהיה מאחוריי בתור ולא דאג.

4. האיש שלפני האישה שלפניי בתור אמר סליחה סליחה סליחה והצטמצמנו כדי לתת לו לעבור ולצאת מהקופה לכיוון השני. כעבור כמה שניות הוא חזר עם מרכך כביסה והמשיך להניח את יתר המצרכים שלו על המסוע. הסתכלתי על המוצרים הנערמים על המסוע ועל הקופאית האיטית שהתקשתה לראות את המסך עם המשקפיים השבורות שהרכיבה. אחרי זה חיפשתי אותו ולא מצאתי. בסוף מצאתי אותו בקצה המדף של החטיפים. התקדמתי קצת, הצטמצמתי והתכופפתי כמה שיכולתי, אבל לא היה לי מקום והייתי חשופה. הסתובבתי לכיוון הבחור שמאחוריי. הוא חייך אליי כאילו רצה לומר משהו אבל לא אמר. אני חושבת שיש פה מישהו חשוד, אמרתי. חשוד? הוא אמר. מי? ליד הבמבות, תראה, הוא כבר איזה עשרים דקות עם ידיים בכיסים. הוא לא לוקח אף מוצר. הוא רק מסתכל. עשרים דקות הוא רק עם ידיים בכיסים. אולי הוא עובד פה? הוא אמר. לא יודעת, אין לו חולצה של הסופר. בטח סתם תמהוני, הוא אמר. כן, נכון, אמרתי.

5. חייל אחד ישב במושב שליד הנהג באוטו חונה ואכל פיצה. הסתכלתי עליו מנסה לאכול את הפיצה מבלי ללכלך את המדים, ואז הסתכלתי על חלון הסופר השקוף מבחוץ. ראיתי את העגלה שלי עומדת שם נטושה ליד הגזרים ואת האנשים שאוספים לעגלות שלהם ירקות ופירות. ראיתי את האיש שדיבר בטלפון ממשיך לדבר בטלפון ולוקח בקבוקי קולה זירו וראיתי את האישה עם האודם לוקחת שמן זית. ראיתי את האישה המבוגרת לוקחת תפוחים, ואת הנערה מהצופים בוחרת שמפו. ואז אותו – את האיש עם הידיים בכיסים עומד מול הכרוביות. התחלתי ללכת כמה צעדים מהירים לכיוון הבית, אבל בסוף חזרתי לדלת. עמדתי מול הדלת והיא נפתחה והלכתי מהר מהר אל העגלה שלי שליד הגזרים וגררתי אותה אל הקופה הקרובה ליציאה ועשיתי עיקוף ענק דרך הבשר והגבינות והשימורים כדי להגיע למוצרי החלב ותפסתי את החלב הראשון שראיתי מבלי לבדוק תוקף ורצתי עם החלב לקופה בה השארתי את העגלה שלי, ומישהו עקף את העגלה שלי ונעמד לפניה עם העגלה שלו ובתור עכשיו חוץ ממני היו ארבעה אנשים.

6. כשהלכתי לכיוון המעבר של מוצרי האפייה, ראיתי איש עם ידיים בכיסים. היה לו שיער שחור מלא ומתולתל, זקן, ותיק גב על הגב. הוא עמד מול חפיסות אבקת הסוכר ובהה. הלכתי בצעדים איטיים אחורה תוך כדי שאני ממשיכה להסתכל עליו. נעמדתי בין המעבר של האפייה לבין המעבר של העוגיות, ממש ליד שלט המבצע הקטן של השוקולד המריר – חמש חפיסות בעשרים וחמישה שקלים, והצצתי לכיוונו כל כמה שניות. אישה אחת עם אודם אדום נכנסה למעבר של האפייה והסתכלתי עליה נכנסת. היא הסתכלה עליי בחזרה אבל לא הראתה סימנים של חשש והמשיכה ללכת. הלכתי בינתיים בזריזות לאסוף אגוזים, שקדים, וצימוקים. ושוב חזרתי לתחילת המעבר של מוצרי האפייה. הוא עדיין עמד שם, אבל כמה סנטימטרים ליד איפה שעמד מקודם. האישה בלי החשש לקחה סוכר וקמח. היא לא ראתה אותי הפעם וגם הוא לא ראה אותי וברחתי אל הגבינות. חיפשתי את המסקרפונה ולא מצאתי. שאלתי נערה במדי צופים שלקחה קוטג׳ אם היא יודעת איפה המסקרפונה, והיא אמרה שהיא לא יודעת, אבל שהיא תעזור לי לחפש. אמרתי שלא משנה, אבל היא קראה לאחת העובדות של הסופר ושאלה אותה בשבילי אם יש מסקרפונה. הסתכלתי לאחור וראיתי את האיש עם הידיים בכיסים חולף בין המעברים. הוא נכנס למעבר חומרי הניקוי או למעבר המוצרי החד פעמיים. העובדת של הסופר אמרה שיש והיא מייד תביא לנו ואמרתי תודה וראיתי אותו יוצא מהמעבר של החד פעמי או של חומרי הניקוי ובין המעברים שליד הקופות ראיתי אותו חוצה מעבר ועוד מעבר ומגיע ללחמים ולפיתות. חיכיתי למסקרפונה, אבל אז התקדמתי קצת למעבר ממנו אפשר לצפות על מעבר הלחמים והפיתות והשגחתי על האיש עם הידיים בכיסים. כשהעובדת של הסופר חזרה עם המסקרפונה, חזרתי לשם ולקחתי ממנה חבילה. אחרי זה חמקתי למדפי מוצרי האפייה ולקחתי אבקת סוכר וסוכר דמררה וקמח לבן. אחרי זה הלכתי שוב להשגיח עליו בלחמים ובפיתות ולא ראיתי אותו והלכתי לשתייה הקלה ולא ראיתי אותו והלכתי לקחת שמן קנולה ולא ראיתי אותו והמשכתי אל הגזרים וראיתי כמה חבילות קרועות של גזרים ובחרתי מהן את הגזרים הגדולים והיפים וכשהתכופפתי לשים את הגזרים שלי בעגלה ראיתי נעלי סניקרס ירוקות וישנות והרמתי את המבט וזה היה האיש עם הידיים בכיסים, עדיין עם הידיים בכיסים ובלי אף מוצר בידיים ובלי אף עגלה. ושמתי לב שגזר אחד התגלגל לי ונפל מחוץ לעגלה והשארתי את העגלה שם כמו שהיא ואת הגזר המתגלגל על הרצפה, ורצתי אל דלת היציאה של הסופר ויצאתי משם מהר בלי כלום.

7. לאישה אחת היו ציפורניים ארוכות והיא קרעה בעזרתן חבילה של גזרים. איש גבוה אחד לידה דיבר בטלפון והחזיק אותו עם האוזן ובינתיים קרע גם הוא שקית אחרת של גזרים ואמר לטלפון, כמה גזרים? ואז ספר בקול רם, אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה. תוך כדי שזרק גזרים לשקית ניילון שקופה. כשניסיתי להגיע גם אני לגזרים, חתכה אותי אישה מבוגרת ונתתי לה לעבור והלכתי לחפש בישקוטים מתוצרת איטליה במדפים של העוגיות והביסקוויטים. כשחיפשתי את הבישקוטים אישה אחת ניגשה אליי ושאלה אותי אם אני מכינה טירמיסו ואמרתי שאני אעשה ניסיון, כי אף פעם לא הכנתי ושאני קונה לגיבוי מצרכים לעוגת גזר. והיא קצת התאכזבה מהתשובה שלי כי רצתה שאביא לה מתכון מוצלח ולי לא היה מושג אם המתכון שיש לי הוא מוצלח או לא מוצלח. אחרי זה הלכתי למעדנייה ועמדתי בתור ארוך. מלפניי עמדו שתי ילדות ששמרו לאמא שלהן את המקום, אבל כשהגיע תורן, הן נתנו לי לעבור וביקשתי מהמוכר העייף גבינת מסקרפונה והוא גלגל עיניים ואמר לי שאין אצלו מסקרפונה ושאלך למדפים של מוצרי החלב.

8. נכנסתי לסופר הקטן ברחוב החשמונאים ולקחתי עגלה והרצפה הייתה דביקה ונדבקתי אליה וראיתי כמה בקבוקים של נוזל כלים שנפלו מהמדף ונפתחו ונשפכו, והחזרתי את העגלה למקומה ויצאתי מהסופר הקטן וחלפתי על פניו והמשכתי ללכת לכיוון הסופר הגדול ברחוב הארבעה.

9. הסתכלתי על לוח הטיסות וראיתי שיש עיכוב קטן. אחרי זה חיפשתי בגוגל מתכון לעוגת גזר, ואז חיפשתי מתכון לטירמיסו וצילמתי אותו שיהיה לי בטלפון, אבל אז ראיתי שצריך להפריד את החלמון מהחלבון אז שוב חזרתי למתכון של הגזר וצילמתי גם אותו.

   פתחתי את המקרר וראיתי מה יש. כתבתי לי על פתק: ביצים, קמח, שמן קנולה, אבקת סוכר, תמצית וניל, אגוזים, שקדים, צימוקים, קמח, גבינת מסקרפונה, שמנת חמוצה, שמנת מתוקה, סוכר דמררה. אחרי זה פתחתי את הארון וראיתי שיש לנו בעצם תמצית וניל. קשקשתי קו על ה״תמצית וניל״ שבפתק, קיפלתי את הפתק לקטן והכנסתי אותו לכיס.