דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל

סיפור אמיתי / ענת לוין

במספר שורות מצומצם, שמכל אחת מהן עולה יופי עוצר נשימה, ענת לוין מצליחה לקודד את אחת הדילמות האנושיות שמעסיקות לא מעט אנשים בימינו – האם להביא תינוק לעולם כה נורא, ומנגד, כיצד אפשר לא להביא תינוק כדי לתקן עולם כה נורא. לוין עושה זאת בדרכה, טווה מילה אחר מילה לכדי מלאכת מחשבת, עד כי נדמה שהתשובה לדילמה זו כלל לא רלוונטית. (עמיחי שלו)

 

הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא לֹא רוֹצָה תִּינוֹק שָׁחֹר. אֲנִי לֹא רוֹצָה, הִיא אוֹמֶרֶת, אֲנִי פּוֹחֶדֶת. מָה הַסִּכּוּי שֶׁיִּהְיֶה לִי תִּינוֹק שָׁחוּם, הִיא שׁוֹאֶלֶת. חֲמִשִּׁים אָחוּז? שְׁלוֹשִׁים? יֵשׁ סִכּוּי? הִיא שְׂמֵחָה שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי שֶׁהַתִּינוֹק יָכוֹל לַעֲבֹר. כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה שֶׁהוּא גַּם לֹא תִּינוֹק פָלַסְטִינִי. לֹא סִינִי. לֹא יְזִידִי. לֹא אֶרִתְירֵאִי. לֹא זָר. לֹא תִּינוֹק. לֹא נִשְׂרַף. הִיא מְאֻשֶּׁרֶת שֶׁלֹּא שָׂרְפוּ לָהּ תִּינוֹק וְלֹא דָּרְכוּ עַל צַוָּארוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִפְסִיק לִנְשֹׁם. גַּם כְּשֶׁהִפְסִיק לִהְיוֹת תִּינוֹק וְנִשְׁאַר הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ, גַּם אָז. לֹא עָשׂוּ לוֹ, נָתְנוּ לוֹ לִחְיוֹת. הִיא שְׂמֵחָה שֶׁאֵין לָהּ תִּינוֹק שָׁחֹר וְשֶׁאֵין לָהּ תִּינוֹק בִּכְלָל וְשֶׁאִישׁ לֹא יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּאֵין־תִּינוֹק שֶׁלָּהּ. אִם אֵין תִּינוֹק, זֶה אוֹמֵר שֶׁהָעוֹלָם יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לְחַרְבֵּן עַל עַצְמוֹ וְשֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יַחֲלִיף לוֹ טִיטוּלִים. הִיא לֹא תַּחֲלִיף. וְהִיא לֹא תָּנִיק. לֹא תְּצַלֵּם אוֹתוֹ עִם הַתַּחְפֹּשֶׂת. הִיא לֹא תָּשִׂים יוֹד עַל בִּרְכַּיִם מְדַמְּמוֹת. לֹא יָד עַל כָּתֵף בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן. הִיא לֹא תְּחַכֶּה כְּמוֹתָם, דַּקִּים וַחֲמַקְמַקִּים כְּצֵל, שֶׁהוּא יִגְדַּל כְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לַהֲרֹג אוֹתוֹ. לֹא. הָעוֹלָם מָלֵא בְּכִי. הִיא תַּצִּיל אֶת הַתִּינוֹק הַיָּפֶה שֶׁלָּהּ.

 

* פורסם בפרויקט הסיפור הקצר.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp