מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים

סיפורת

Photo by JR Korpa on Unsplash

בסטיז / דבורה דויטש

נהגתי את עריסת הפלסטיק בה ישן בני אל מחוץ לתינוקייה. על הקיר בכניסה לבית הכנסת היו תלויות תמונות של תינוקות, שהאימהות שלהם התמידו במצווה. בפני התינוקות ראיתי אור. הכיתוב "תעודה: חצי שנה מצווה מלאה" עורר בי כבוד. רציתי תעודה כזו. שיניתי תוכניות. במקום ללכת לחדרי, נכנסתי לבית הכנסת. העריסה נכנסה לפניי.

לקריאה »

שוקולד קשה למריחה / סלעית שחף פולג

גשם ירד בבסיס מאז יום חמישי שעבר.
גשם כבד, עבה כמו קיר זכוכית מלוכלכת מקושט בנטיפי ברד עגולים, כמו שוקולד צ'יפס קפואים הנוחתים על גג אוהל האוגדה המאולתר.
הגשם לא הפסיק לרדת משבת שעברה, גם אז הן נשארו בבסיס. שבת אחת יוצאים, שתיים לא.
"שוקולד למריחה על לחם שחור," איה המהמה לעצמה בפעם המי יודע כמה, עיניה עצומות והיא שכובה עטופה בדובון ענקי על ספסל עץ צר.

לקריאה »

הגלגול הפרטי שלי / ניצן ויסמן

המידע הזה שקיבלתי באותו אירוע חי בתוכי מאז כעוד זיכרון. זיכרון מהותי, בסיסי, אבל לצד זיכרונות אחרים של החיים האלו; הייתי פעם ילד בחיפה, אחר כך הייתי חייל וגם סטודנט, הכרתי אישה שקשרתי חיי בחייה, נולדו לי ילדים, עסקתי במקצוע, כתבתי ספרים. ככל שאני זוכר לא עבר יום בו לא חיפשתי את המשמעות המחברת בין הדברים ומסתתרת ביניהם, בו לא שאלתי עצמי איך ראוי לחיות, ומה פירוש להיות אדם; שנים הייתי מעורב בקבוצות רוחניות, תרגלתי מדיטציה, קראתי ספרות חוכמה, ניסיתי לארגן חיי על פי קוד קפדני.

לקריאה »

עמנואל – פרי האמונה / מוטי פוגל

כתמים חומים ירוקים נימרו את דופנות האסלה בדפוס לא אחיד. עמנואל השתהה לרגע, מדמה לזהות בהם תבניות מוכרות. הנה, שם אפשר לראות פרצוף, וכאן צב או ארנבת, אך לפני שהספיק להתעמק בתווי פניה של בת הים שוב היטלטלה קיבתו, וגל חדש של שאריות אוכל ומיצי קיבה עלה והציף את האסלה. קלקול קיבה ארור, עמנואל מנסה להיזכר אם אכל בשבוע האחרון משהו יוצא מגדר הרגיל. מצד אחד, חוסר הניקיון בפלאפל השכונתי תמיד הטריד אותו. מצד שני, שנתיים שהוא אוכל שם מדי יום חמישי, ועד כה לא סבל מכאבי בטן חריגים, וגם אם דרסו חתולים בעיסת הפלאפל, שלושה ימים כבר חלפו מאז המנה האחרונה – בלאפה, עם חצילים מטוגנים וכרוב, בלי חריף ובלי חמוצים – וכאבי הבטן הולכים ומתגברים, במיוחד בשעות הבוקר, לאחר שהוא מתעורר משינה טרופה. שאול, השותף שלו, התלונן אתמול שהוא נמצא יותר מדי זמן בשירותים ושגם לאנשים אחרים יש צרכים.

לקריאה »

אתמול חישבנו / ויקי כהן

בדיוק חצי שנה עברה.
חדר מוחשך, מזכירה מאחורי פרגוד מתקתקת תקתוקי מקלדת מהירים, מקלידה מספרים, תיאורי איברים – "יש מוח, חלוקה טובה. כפות רגליים, כפות ידיים, חמש אצבעות בכל גפה. עמוד־שדרה נראה טוב מאוד." הרופא הנחמד נשמע כאילו הוא מנחה סדנאות מדיטציה. יש לו מבטא רוסי, וקול נמוך ועייף. החשכה בחדר הולמת את הקול שלו. רעשים מעטים נכנסים מבחוץ. את רחש המזגן מלווים צלצולי טלפון מהקבלה, וקולות פתיחה וסגירה של דַלתות חדרי בדיקה אחרים.

לקריאה »

עיר האוהבים האסורים / שירה כרמי

סיפור ידוע רודף את החנות הוותיקה, ג'סטין וסוזן, שניצבת בראש המדרגות האדומות בארונדייל שופינג סנטר בהָארָארֶה, בירת זימבבואה: ג'סטין מקמילן, בעלה של סוזן, נטרף בצהרי שני אחד על ידי אריה ליד אגם קאריבה, בשעה שתינה אהבים עם פילגשו.

לקריאה »

ישו / קרן להמן

אמא נשארה בבית. אני אוהבת שיש לי את הבית קצת לעצמי, הסבירה כששאלתי. היא הגישה לאבא את התיק שארזה לנו: יש בפנים גם ירקות ופירות חתוכים, שלא תאכלו רק שטויות כל הזמן, היא אמרה ונתנה לי נשיקה על כל לחי ועל האף. צעדתי מאחורי אבא אל הסוזוקי הכחולה, זו שהוא רוצה להחליף כבר מזמן אבל מחכה כי קודם הוא צריך למצוא עבודה. התחלנו את הנסיעה לירושלים. אבא החליט שנוסעים דרך כביש 443, הכביש שאמא תמיד מפחדת לנסוע בו אחרי שירו שם על מכוניות. זו דרך הרבה יותר יפה, הוא הסביר. אמרתי לאבא שאני מפחדת והוא אמר שאין לי מה לפחד, אף אחד כבר לא יורה על מכוניות מאז שבנו את הגדר, והוסיף: אל תגלי לאמא.

לקריאה »

ארץ אין דור / אוראל רייך

מרצפותיה של רצפת האולם היו מכוסות כמעט לחלוטין בעיסת שיירי מזון ושברי גרוטאות, כלי אוכל מלוכלכים וסחבות בערבוביה. מרבד שרוי בריר רָקָב. מתחת לכפות הרגליים היחפות המתנודדות באוויר שעטו כלבים בני זנים שונים שפרוותם הבריקה בטינופת, מזנקים בלשונות מתנפנפות לאורכו ולרוחבו של האולם, בוטשים במדמנה, מחפשים בחוטמיהם את תכולתם המהבילה של חיתולים שבצבצו מתוך תילי הזבל.

לקריאה »

קצת אוויר / נתלי רשבסקי

היא הופיעה בבית הוריה עם אוריקי בסל קל ושני תיקי גב כבדים. אביה לקח את התיקים אל חדרה הישן ואמה חטפה את אוריקי והודיעה שהקטנה תישן איתה בחדר: ״ואת תוכלי לצאת. לנשום קצת אוויר.״ כשניסתה להתגנב אל חדרה בתום ההנקה אמה עצרה אותה: ״לכי לטייל, אל תדאגי, אני אתן לך לישון בבוקר.״

לקריאה »

מבעד לשמשות הגדולות / ורד קופיץ

מסדרונות בית הספר יוצרים ריבוע מדויק מסביב לחצר הפנימית שבכל אגף. לוקח לְךָ שתיים וחצי דקות להקיף את האגף הימני פעם אחת. אתה הולך בגרירת רגליים עייפה, לא חיילית, אבל רצוף בלי לעצור.

לקריאה »

נביחות / רינת שניידובר

נביחות הכלבים לא נתנו לה מנוח. נביחות רמות, קצביות, אחידות, שנמשכו זה כמה ימים. היא התגוררה בפנטהאוז במנהטן, הרחק־הרחק מהמולת הרחוב, בדירה רחבת ידיים וצחורה שלא פנתה לשום דירה אחרת. בבניין שלה לא היו כלבים. היה אסור להחזיק בהם. ככה זה במנהטן, ישנם בניינים שאסורות בהם חיות המחמד.

לקריאה »

פנוי להובלה / אילה בן לולו

הכביש שהוביל לעיר הגדולה שמם. אורות מכונית יחידה נשלחו לפנים כמשושים ונבללו באורו של פנס רחוב שזלג חרישית אל הכביש ממשוכת היביסקוס משתפלת ומשפת מדרכה אפורה. בבניין פינתי, בקומה השנייה, במיטה סמוכה אל תריסה של מרפסת שהוסבה לקיטון שינה צר, ישנו ראש לזנב גרשון ודינה, אחותו הגדולה, והתכסו בשמיכת פיקה ליחיד. גרשון מלמל ונע בשנתו ואגרופו הקטן קפוץ לסנטרו. נוגהו של ירח אב חדר אל הקיטון מבעד לתריס שכמה שלבים נשרו ממנו זה מכבר והצית צללים ארגמניים כנגעים על בטנה הלבנה של דינה ועל מצחו של גרשון הילד.

לקריאה »

בחלומי חזרתי / נילי לנדסמן

כבר כמה שנים טובות שאני לא חולמת עליו. הוא פשוט נעדר מרפרטואר החלומות החוזרים על עצמם. למקומות אסטרטגיים בקיבוץ אני תמיד שבה, נתקעת בלי פספורט וארנק באיזה חוץ לארץ זר־מוכר, מוצאת חדר נוסף, מרתף בדרך כלל, בדירה שמזמן איני מתגוררת בה במציאות או שמעולם לא התגוררתי בה, פוגשת את הבנזונה ההוא, ששבר לי פעם את הלב וסירב להתנצל.

לקריאה »

הזקנה והנערה / עילי ראונר

"זה סיפור שהייתי מקריאה לתלמידות שלי," אמרה ההיסטוריונית.
"אני לא תלמידה שלך," מיהרה להבהיר נערת הרחוב.
הזקנה החזיקה ספר ועלעלה בין דפיו: "תמיד הטריד אותי הסיפור הזה."
"דווקא זה?" מלמלה הנערה.
"קחי," אמרה הזקנה כעבור רגע, "תקראי בו, " מסרה בידה את הספר.
"אני לא קוראת," הכריזה הנערה.
"זה לא עניין כבד, אני מבטיחה לך, את תאהבי אותו…"
הנערה לא השתכנעה.

לקריאה »

פתוח / אסתר פלד

לא זוכרת בכלל מה היה לפני הרגע הזה וגם לא מה היה מייד אחריו. כן זוכרת:
ילדה בת שש וחצי גדלת גוף בתוך חולצה משובצת כחול־לבן, משבצות פפיטה קטנות מאוד וחצאית כחולה כהה, נכנסת בשער הברזל של בית הספר היסודי שעמד, ועומד עד היום, בזווית הישרה שבין הרחובות הראשיים של השכונה. מי היה איתה לא זוכרת; שניהם או רק אחד מהם, קרוב לוודאי. זוכרת צל גופו של מבוגר סמוך אליה. זה זיכרון שזוכר הגוף.

לקריאה »

אז היום נדבר בשפה של מתים? / לאה איני

כשאבא מרגיש טוב כמו שקרה בבוקר שאחרי חג העצמאות, והוא גם לא הולך לסבתא אנה וסבא דויד, אבא מפשק את ירכיו על המושבים שלא יתחככו זו בזו, מטיל את זרועותיו לרוחב המשענות שגם בתי השחי שלו יתאווררו, ומלמד אותו במקום המורה של כיתה ב' –

לקריאה »

המתרגמת / דאה הדר

החתול היה אמור להרגיע את דורית ובהתחלה היה נדמה שזה באמת עובד. דאגלס השיג לה אותו כי הוא קרא שחתולים יכולים לעזור לאנשים במצב שלה, לתת אהבה בלתי מותנית, נחמה, חברה. דורית שמחה לקראת החתול. הם היו מתכרבלים ביחד על הספה, מנמנמים. כשהיא הייתה קמה הוא היה הולך אחריה, אדיש למחלה, לא מכיר את מי שהייתה לפני, לא שופט או משווה או מתגעגע או הרוס, כמו דאגלס. היא ליטפה אותו ודיברה איתו. גם איתו היא דיברה רק בעברית אבל לא היה לו אכפת. בהתחלה הטונים היו נעימים אבל אז הדיבור נהיה עצבני. דאגלס לא ידע עברית והוא לא הבין מה היא אומרת. אבל היא נשמעה כועסת, ובתוך כל המילים בעברית הוא שמע את השמות שלי ושל אמא.

לקריאה »

ההכתבה – סיפור ממוארי / נועה מנהיים

יש לילד הכתבה. באנגלית. שמות של צבעים. רד, בלו, גרין, ילואו. הוא חושב שהוא גרוע. אבא שלו מציע תחרות: נעשה את ההכתבה יחד – הוא ואני – ונראה מי מצליח יותר. הילד סקפטי. הילד נולד סקפטי. אבל הוא מסכים. הוא מצליח לאיית נכונה בסיבוב הראשון שבע מתוך עשר. אני מצליחה שלוש.

לקריאה »

על גיל ההתבגרות – שירים בפרוזה / יקיר בן־משה

יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּנִי מוֹשֵׁךְ אֶת קוֹלוֹ בַּבַּיִת. טוֹבבב, בְּסססֵדֶר, אֲנִי בָּאאא; הוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁךְ מֵהַסָּלוֹן לַמִּטְבָּח, מֵהַחֶדֶר לַסָּלוֹן, לַמִּטְבָּח, לַחַלּוֹן, צוֹעֵק וְצוֹעֵק, וְזֶה נִפְלָא.

לקריאה »

שורש החול הגדול / דנה אמיר

בכל פעם שחזרה הביתה בצהריים, מאה חמישים וחמישה סנטימטרים של מעשיות פעלתנית, הייתה מבשרת על כניסתה בקול עולה ויורד שספק חיקה את יללות השמחה של הכלבים. הצליל הזה היה מושך את כולנו באחת מן החדרים הפזורים אל מרכז הבית.

לקריאה »

כל הבנות הטובות / נטעלי גבירץ

איה בדיוק התלבטה אם להיות אנורקסית. כל השבוע התלבטה, על אש נמוכה. בהפסקת האוכל אכלה תפוח וגבינה לבנה, וריחפה משיעור לשיעור. לקראת סוף היום היה הראש כבד מהרגליים, ואלה הלכו מעצמן לתוך הבית, לצלחת שניצל תירס ופתיתים, ומשם לשירותים, עם המים הקרים שמרעישים בכיור, והאצבע שמלטפת מבפנים את הגרון המחוספס והלח, כמו איזו חיית מים עתיקה ומסוכנת. היא לא הייתה שמנה, איה. אבל גם האנורקסיות שהכירה לא היו. המחולניקיות, רציניות, בלייקרה נוצצת, עם עיני ענק ושיערות שקופות, חלפו במסדרונות התיכון קלות כמו רוח. גם איה רצתה להיות קלה כמו רוח.

לקריאה »

ענן ריח / רמי מארק רום

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים ענן ריח / רמי מארק רום היה עליי לדעת כי משהו לבסוף ישתבש סביב הזקן הזה למרות שעד אז נתקלתי בו בדיוק פעם

לקריאה »

ילד פח / שני הררי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים ילד פח / שני הררי הבן הזה של השכנים, יום אחד אני עוד אהרוג אותו. עדיין לא ברור לי איך. אולי עם בלוק

לקריאה »

ִדוד השרוף / ראובן (רובי) נמדר

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים דוד השרוף / ראובן (רובי) נמדר  אוצר המילים העברי עשיר בביטויים המתארים את מנעד הפחד: אימה, חרדה, יראה, בעתה, בלהה, זוועה. המלים מתחרות

לקריאה »

דבר מה על אהבה / חיים וייס

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים דבר מה על אהבה / חיים וייס כשהבטתי שמאלה ראיתי את הגשש יורד מהג'יפ, לרגעפגעו עיניו בעיני והוסטו(תמיר להב רדלמסר, מתוך "תמונת מחזור")

לקריאה »

תקרת גן העדן / אגור שיף

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים תקרת גן העדן / אגור שיף פעם, מזמן, היה כאן פרדס מפורסם שהניב תפוזים ליצוא. הייתה כאן אפילו בריכת השקיה, על הגבעה, ממש

לקריאה »

ילד כושי / ארי ליברמן

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים ילד כושי / ארי ליברמן דקל אמרה לא אומרים כושי אומרים שחור ואני אמרתי מה זה משנה תני לו לשתות הוא בטח צמא

לקריאה »

דברים שעלייך לעשות / דנה שוופי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים דברים שעלייך לעשות / דנה שוופי ראשית יש להיות נשואה במשך חמש־עשרה שנים.   אין בכך שום דבר מיוחד, זאת עוד תביני אחר

לקריאה »

בכלא / ננו שבתאי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים בכלא / ננו שבתאי   קראתי לעצמי ״קיטי״.   כל מאלפי הכלבות, מצליפי הגורות, חולבי הפרות והאבות – פנו אליי כך:  ״הלו קיטי!״

לקריאה »

תִיזָכְרִי / מעין רוגל

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים תִיזָכְרִי / מעין רוגל   אני זוכרת את אמא בוכה במטבח. היא אומרת, "יוֹני, איזה מטומטמים אנחנו. למה הסכמנו?" והוא מדבר אליה בשקט.

לקריאה »

12 דקות / יפעת טללייבסקי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים 12 דקות / יפעת טללייבסקי סיפור ביכורים אנחנו מבלים הרבה מדי זמן ביחד, "תחת ותחתונים," הוא אומר, אני כבר לא שואלת מה זה

לקריאה »

אליבי / תומר וינברג

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים אליבי / תומר וינברג  גם באותו לילה ישבתי בבר של מיכאל ושתיתי יותר מדי. אני וכל התאים הרעים במוח שלי. אני וכל התאים שצריך לכבות

לקריאה »

כללים / יערה שחורי (סיפורי ילדות בקיבוץ)

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים כללים / יערה שחורי (סיפורי ילדות בקיבוץ)   הסיפורים המובאים כאן במדור מיוחד הם מבחר מתוך אנתולוגיה שבכתובים על ילדות בקיבוץ ובה 33 טקסטים של יוצרים

לקריאה »

ריזורט / שהם סמיט

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים ריזורט / שהם סמיט   השיננית הקבועה חלתה ואני נשאלתי אם ברצוני לדחות את התור או לנסות שיננית אחרת. בוגדת מאונס נעניתי להצעה

לקריאה »

ימים קרובים / קשת סגל

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים  ימים קרובים | קשת סגל (סיפור ביכורים)   הגדר המקיפה את החצר תתקלף, קירות החדר ייסדקו והשיער יהפוך מצהוב לחום. עיניים ירוקות יסתכלו

לקריאה »

שְׂפַת אֵם / מורן בנית

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים  שְׂפַת אֵם / מורן בנית (בכתובים) מֵעֵבֶר לַזְּמַן הַזֶּה, בָּרֶגַע שֶׁמֵּעֵבֶר לַחַיִּים הָאֵלֶּה, בַּנֵּצַח הַמְּצַפֶּה לָנוּ, קָמָה לְחַיִּים הַתְּמוּנָה. הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת? הָיִינוּ

לקריאה »

צבעי השקיעה / מירי ליטווק

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים  צבעי השקיעה / מירי ליטווק   הכול קרה במקרה. כך לפחות היה נדמה לנטע. דנה באה אליה עם החבר שלה. הם נכנסו לחדרה,

לקריאה »

לילה שלם של אור / קמה ורדי

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים  לילה שלם של אור / קמה ורדי (ביכורי פרוזה) כשהגיע החורף התמקמנו בלונדון. חודשיים לפני כן עזבנו את דורסט לטובת הנאות העיר, כשהעיקרית

לקריאה »

רץ, בּייבּי / דרור שגב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים  רץ, בּייבּי / דרור שגב   עוד מאה מטר מסתיים העיקוף הראשון, אני קרוב. למשוך עם הידיים ולשחרר את הגוף כמו באימונים אצל

לקריאה »

האמן והשחקנית / שמרית לוסטיג

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים    האמן והשחקנית / שמרית לוסטיג אני מורידה את התחתונים, מתיישבת דרוכה ומובסת. בתוכי שתן עז, חד-משמעי, זרם אימתני שמתחנן להישפך ונעצר ברצפת

לקריאה »

המשלוח האחרון / אלעד זרט

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים המשלוח האחרון / אלעד זרט  פרק ראשון מתוך רומן בכתובים   הפעם הראשונה ששחטתי עגל במו ידיי הייתה ביום שעליתי לאוניות המשלוחים החיים.

לקריאה »

לאן / סיגל אשל

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים לאן / סיגל אשל   לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַכְּאֵב הַמְּאוֹתֵת עִם עֶרֶב אֶל חֶלְקוֹת לֵב רַכּוֹת הֱיוֹת לְאֶבֶן, הֱיוֹת לְאֶבֶן, הֵיכָן הָאֲפָרִים הַמּוּפַזִּים

לקריאה »

אברהם ג./ יוסי עוזרד (סיפורי ילדות בקיבוץ)

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים אברהם ג./ יוסי עוזרד  (סיפורי ילדות בקיבוץ)          הסיפורים המובאים כאן במדור מיוחד הם מבחר מתוך אנתולוגיה שבכתובים על ילדות בקיבוץ ובה 33 טקסטים של יוצרים בני

לקריאה »

השיקוי / תמר לזר (סיפורי ילדות בקיבוץ)

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים השיקוי / תמר לזר (סיפורי ילדות בקיבוץ) הסיפורים המובאים כאן במדור מיוחד הם מבחר מתוך אנתולוגיה שבכתובים על ילדות בקיבוץ ובה 33 טקסטים של יוצרים בני

לקריאה »

די / כנרת רוזנבלום

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים די / כנרת רוזנבלום   שָׁאלֶה בחלוקת התפקידים ביניהם הוא אחראי על כרטיסי הטיסה והיא על בחירת הבתים. הם תמיד קראו אחד לשני

לקריאה »

כמו תה ועוגייה / תמי שם-טוב

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים כמו תה ועוגייה / תמי שם-טוב   אהובי רצה להיפרד ממני בבית קפה בשישי בצהריים. הוא בחש את הקפה ועיניו היו כבדות מתחת

לקריאה »

אסא אופק / מינוס אחת

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים מינוס אחת / אסא אופק בבת אחת נעצרת. עוד לא שמונה בבוקר. הדף בחילה קל. הדלתות נפתחות מהר וחלק, שמאל ימין. אישה מקומה

לקריאה »

שאלון / דנה חפץ

מֹאזְנַיִם דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים שאלון[*] / דנה חפץ שאלון זה נועד לצורכי זיכרון. באם תבחר/י להשיב עליו, הינך מתבקש/ת לעשות זאת בכתב-יד ברור, או מוטב: בדפוס. מומלץ

לקריאה »