דו ירחון לספרות של אגודת הסופרות והסופרים
מתוך “מי כמוני“ / רועי חן
במרכז לרפואת הנפש "אורות" מאושפזים חמישה בני נוער. הם ישנים יחד, אוכלים יחד ויוצרים יחד הצגה. על הנפש, כמובן. המחזה מעניק הצצה למחלקה הסגורה, אל חייהם של הצוות הרפואי, בני הנוער וההורים שלהם, אבל זהו גם הסיפור של כולנו, כי הילדים האלה, המגיעים מכל מגזר, מכל מעמד סוציואקונומי, הם הילדים של כולנו. הם אנחנו, רק בווליום אחר. המחזה מבקש לדון בכוחו המרפא של התיאטרון מתוך תקווה להעלות את מפלס החמלה שנמצא תמיד בסכנת ירידה. "מי כמוני" נכתב כתוצאה מביקורים בשיעורי התיאטרון בבית הספר "שחף" ובמחלקה לנוער במוסד לבריאות הנפש "אברבנאל".
המחזה, שעדיין לא ראה אור כטקסט, מציג בתיאטרון גשר בבימוי אילאיל סמל מאז שנת 2020. כמו כן, מעל 40 מגמות תיאטרון בבתי ספר בחרו בו כהפקת הבגרות.
תמונה 4 החוזה
יורש. אני יכול לבקש ממך להרים את השרוול?
אלמה. לא שמעת על מי טו, ד״ר יורש?
יורש. אלמה…
אלמה (היא מראה זרוע חבושה). בגדתי בעצמי, כמו שידעתי שאני אבגוד, אמרתי לך שאני צרות, אתה יודע שאני לא טובה.
יורש. את כן טובה.
אלמה. לא, נו… זה איימי וויינהאוס… I cheated myself
יורש. אני מזכיר לך שסיכמנו שאם את חותכת שוב, את יורדת רמה.
אלמה. נו ו…
יורש. אז חתכת.
אלמה. נו ו…
יורש. את תרדי רמה…
אלמה. נו ו…
יורש. ואת לא תשתתפי בהצגה.
אלמה. למי אכפת? אני לא רוצה להשתתף בחיים, אתה מאיים עליי עם ההצגה?
יורש. אלמה, זה לא אשפוז ראשון שלך אצלנו.
אלמה. שלישי.
יורש. את נערה סופר אינטליגנטית.
אלמה. והוא מנסה גישה חדשה – חנפנות. אבל זה לא עובד לו…
יורש. אמרת שהתרופה החדשה עושה לך טוב.
אלמה. היא עושה לי רע. אני לא מרגישה כמוני.
יורש. אני רוצה להציע לך לחתום על חוזה.
אלמה. חוזה?
יורש. חוזה בינך לבין עצמך. אני לא צד בזה, אני רק עד. את מתחייבת בפני אלמה לא לחתוך. ואת יכולה למלא את מספר הימים שנראה לך הגיוני שתעמדי בזה.
אלמה. למה לי לחתום על זה?
יורש. כי אני רוצה שתצאי מפה.
אלמה. כי אתה שונא אותי.
יורש. אני בכלל לא שונא אותך ואת יודעת את זה.
אלמה. אז למה אתה רוצה שאני אצא מפה? את מי שאוהבים שומרים קרוב, לא?
יורש. אמרת לי פעם שאת רוצה להיות פסיכיאטרית כשתהיי גדולה.
אלמה. שיניתי את דעתי, אני לא אהיה גדולה.
יורש. אלמה, את מרגישה פה יותר מדי כמו בבית. ואני חושב שבחוץ מחכה לך עולם שלם.
אלמה. עולם שלם של חארות.
יורש. תדעי לך שהרבה מהחארות האלה, היו יכולים להיות פחות חארות, אם מישהו היה רואה אותם בזמן ומקשיב להם.
אלמה. מקסים, אני אתן את הטלפון שלך להוא שאנס אותי כשהייתי בת 13, שתראה אותו ותקשיב לו קצת.
יורש. אני התכוונתי שאני רואה בך את הכוח להקשיב לאנשים, ללמד אותם, להציל אותם.
אלמה. ואם לא בא לי? אם בא לי פשוט להפסיק. די, לא רוצה להיות פה. רוצה למות.
יורש. אני איאלץ להפריע לך בזה.
אלמה. תגיד, מאיפה עזות המצח הזאת שלך לעצור אדם בר דעת שמבקש למות?
יורש. מאיפה? מניסיון. ישבו פה מולי נערות חכמות, לא כמוך, אבל חכמות מאוד, הן הבטיחו לי שהן יתאבדו. ולא קיימו. שבוע או חודש, או אפילו שנה אחר כך הן מצאו טעם לחיים. אוקיי, לא כולן הולכות עם פרצוף של סמיילי, אבל הן בחיים, חלק הקימו משפחה, חלק עוסקות באמנות, אחת מהן, למשל, עושה עבודה מדהימה עם נערים על הספקטרום.
אלמה (חוטפת את נייר החוזה וכותבת). “אני, אלמה, מתחייבת בפני עצמי לא לחתוך למשך…״
יורש. יומיים, שלושה, זה הרי הכול הסכמים פנימיים שאנחנו עושים עם עצמנו.
אלמה. (משליכה לרגליו שקל) עוד פסיכולוגיה בשקל. בסוף יהיה לך לגלידה.
(מקמטת את החוזה, זורקת לו אותו בפנים ועוזבת)