מהעומק עלינו / סיגל נאור
*
גְּבִיעַ הַיַּיִן מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו, הִיא וַאֲנִי
מַעֲבִירוֹת אוֹתוֹ בֵּינֵינוּ, בַּחֲדַר הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ,
שְׁתֵּי מְלָכוֹת אֲנַחְנוּ. הַנֵּר הַלָּבָן הַגָּדוֹל
מְרַקֵּד וְשֻׁלְחָנֵנוּ נֶאֱנָק תַּחַת מַשַׂא הָאַשְׁמָה.
מֶה עָשִׂינוּ?
לַהֲקַת עוֹרְבִים חוֹצָה אֶת הַשֻּׁלְחָן
מִצַּד אֶל צַד
וַאֲנִי אוֹרֶבֶת לָהּ בַּסֵּתֶר.
אַתְּ בְּסֵדֶר? כֵּן.
הַבָּשָׂר עוֹד חַם. כְּשֶׁהַבָּשָׂר עוֹד חַם
כָּל נְגִיסָה הִיא אָבְדָן
זִכְרוֹן הַבָּשָׂר הַמֵּת הַהוּא, לְפִיתַת הַבָּשָׂר הַחַי.
*
הַלַּיְלָה נִמְזֹג אֶת עַצְמֵנוּ לְתוֹךְ שְׁתֵּי צַלָּחוֹת עֲמֻקּוֹת.
הִיא תַּהֲפֹךְ לַאֲהוּבִי וַאֲהוּבִי יַהֲפֹךְ לָהּ.
אֶקְרָא לָהּ:
אֲהוּבִי, אֲהוּבִי. כָּךְ מֵעֹמֶק הַצַּלַּחַת אֶקְרָא לָהּ.
אֲהוּבִי. וְהִיא תַּעֲנֶה: אֲהוּבָתִי, יָדַי מְלֵאוֹת, תּוּכְלִי לְחַכּוֹת? אֲחַכֶּה לוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מֵעֹמֶק
הַנּוֹזֵל הַצָּהֹב, יָרִים אֶת רֹאשָׁהּ אֶל חָזִי
וְנִהְיֶה שְׁתֵּינוּ אֲהוּבִים כְּמוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִינוּ,
מֵהָעֹמֶק עָלֵינוּ
וּגְבִיעַ הַיַּיִן עוֹדֶנּוּ מָלֵא עַד גְּדוֹתָיו וְאָנוּ מַעֲבִירוֹת
אוֹתוֹ בֵּינֵינוּ. מְלָכוֹת אֲנַחְנוּ.