מֹאזְנַיִם

למות משמלה / אנה הרמן

1

חִכִּיתִי לָךְ מִחוּץ לְתָא הַהַלְבָּשָׁה.
חִכִּיתִי לָךְ כְּשֶׁאַתְּ נִתְקַעְתְּ בְּתוֹךְ הַבֶּגֶד.
מִבַּעַד לַוִּילוֹן הִרְגַּשְׁתִּי בַּבּוּשָׁה

אֲבָל עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ אַתְּ נֶאֱבֶקֶת
לִנְשֹׁם, אֵיךְ אַתְּ נִתְקַעְתְּ בִּרְצוּעָה צָרָה
שֶׁל בַּד שֶׁסְּבִיב חָזֵךְ הֵחֵלָּה מִסְתַּבֶּכֶת.

וְהָאֲוִיר הָלַךְ לוֹ וְאָזַל. צָרַחְתְּ.
הִרְגַּשְׁתְּ אֵיךְ הַשִּׂמְלָה הוֹלֶכֶת וְהוֹרֶגֶת.
כָּל הָאֲוִיר נִסְחָט מִתּוֹךְ גּוּפֵךְ הָרַךְ

אַךְ לְאִמֵּךְ אַתְּ לֹא נָתַתְּ דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל.

2

אַךְ לְאִמֵּךְ אַתְּ לֹא נָתַתְּ דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל,
אַךְ לְאִמֵּךְ הוֹרֵית שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחוּץ,
כְּשֶׁהֶחָזֶה שֶׁלָּךְ כְּמוֹ שַׁלְפּוּחִית שֶׁל רֶגֶשׁ

נִתְקַע בְּתוֹךְ הַבֶּגֶד וְנוֹתַר לָחוּץ.
וְאַתְּ צָעַקְתְּ וְתָא הַהַלְבָּשָׁה שָׁקַט
כְּשֶׁכָּל גּוּפֵךְ הָיָה שָׁם עַד מַחְנָק מָחוּץ.

אֲבָל כְּשֶׁאַתְּ נוֹלַדְתְּ וּכְשֶׁאַתְּ נִתְקַעְתְּ
בִּתְעָלַת לֵדָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה צָרָה עִם
כָּל הִתְכַּוְּצוּת שֶׁל פַּחַד סְבִיב גּוּפֵךְ הַקָּט,

גַּם אָז גָּזְרוּ בַּגּוּף שֶׁלִּי עִם מִסְפָּרַיִם.

3

גַּם אָז גָּזְרוּ בַּגּוּף שֶׁלִּי עִם מִסְפָּרַיִם,
נָכוֹן יוֹתֵר לוֹמַר – חָתְכוּ בִּי עִם סַכִּין,
בְּכָל שִׁכְבוֹת הַבֶּטֶן, זֶה מָה שֶׁקָּרָה עִם

חֲדֹר סַכִּין חַדָּה. בְּקֶצֶב לֹא תַּקִּין
יָלַדְתִּי אוֹתָךְ וְאַתְּ נִתְקַעְתְּ בָּאֶמְצַע,
נִתְקַעְתְּ בֵּין הַלִּבְלֹעַ וְהַלְּהָקִיא.

נִפְתַּח צַוַּאר הָרֶחֶם אֶצְבַּע אַחַר אֶצְבַּע,
עַד עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, אֲבָל הָרֹאשׁ נוֹתַר
גָּבוֹהַּ, כָּךְ אָמְרוּ. מֵאֲחוֹרֵי הָעֶצֶם

אַתְּ הִתְחַמַּקְתְּ מִשְּׁבִיל חַיַּיִךְ הַנִּסְתָּר.

4

אַתְּ הִתְחַמַּקְתְּ מִשְּׁבִיל חַיַּיִךְ הַנִּסְתָּר.
אֲבָל בַּתָּא הַזֶּה, בַּת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וָחֵצִי,
רֹאשֵׁךְ הַעֻבָּרִי יָצָא לְבַד וְתָר,

בַּבֶּגֶד כְּמוֹ בִּתְעָלַת לֵדָה לוֹחֶצֶת,
אַחַר אֲוִיר, אַחַר חַיִּים עַצְמָאִיִּים
שֶׁל נְשִׁימָה חָפְשִׁית שֶׁתִּנָּתֵן כְּחֶסֶד.

וְהַחַיִּים הָיוּ פְּזוּרִים אִיִּים־אִיִּים
וְאַתְּ בְּיָם עָמֹק, בִּמְצוּלַת אֵין חֵקֶר,
שָׂחִית, נֶחְנֶקֶת, בֵּין גַּלִּים טוֹבְעָנִיִּים.

מִחוּץ לַתָּא אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ כְּמוֹ שֶׁקֶר.

5

מִחוּץ לַתָּא אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ כְּמוֹ שֶׁקֶר,
חִכִּיתִי לָךְ כְּמוֹ אִמָּא שֶׁגּוּפָהּ הֻרְדַּם.
בָּרֶוַח הַפָּעוּר בֵּין צְעָקָה וְשֶׁקֶט

נִתְקַעְתְּ בְּתוֹךְ שַׁרְווּל הַבֶּגֶד. הִדְהוּדָם
שֶׁל הַסּוּסִים שֶׁדָּהֲרוּ בְּלֵדָתֵךְ
חָזַר אֵלַי עִם רַחַשׁ מַכְשִׁירִים וְדָם,

מַשְׁקֶה רָעִיל וּמַר וְחֹמֶר מְחַטֵּא.
הָרַחַשׁ הַלָּבָן שֶׁל לֵיל סוּפָה קָרָה עִם
שְׁלָגָיו חָזַר אֵלַי, רַק אָז בְּקוֹל חוֹתֵךְ

צָעַקְתִּי סוֹף כָּל סוֹף: "הָבִיאוּ מִסְפָּרַיִם!"

6

צָעַקְתִּי סוֹף כָּל סוֹף: "הָבִיאוּ מִסְפָּרַיִם!"
נִגַּשְׁתִּי לַמּוֹכְרוֹת. הִבְטַחְתִּי לְשַׁלֵּם.
נִתְקַעְתְּ עָמֹק בִּרְצוּעַת מִכְנָס צָרָה עִם

גּוּפֵךְ הַמִּתְבַּגֵּר. אִיַּמְתְּ לְהֵעָלֵם.
וּכְמוֹ בָּשָׂר מֻרְדָּם גָּזַרְתִּי אֶת הַבֶּגֶד
וּמִתּוֹכוֹ הֵגַחְתְּ וְכָל גּוּפֵךְ שָׁלֵם.

בִּכְיֵךְ שָׁטַף אֶת הַחֲנוּת הַמְּאֻבֶּקֶת
וְהַמִּלִּים שֶׁלָּךְ הִשְׁפִּיעוּ כְּמוֹ מַגְנֵט –
אַתְּ לֹא רוֹצָה לָמוּת מִשּׁוּם שִׂמְלָה אוֹ בֶּגֶד,

תָּמִיד רָצִית לָמוּת מִמַּשֶּׁהוּ מַגְנִיב.