מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַכְּאֵב

הַמְּאוֹתֵת עִם עֶרֶב

אֶל חֶלְקוֹת לֵב רַכּוֹת

הֱיוֹת לְאֶבֶן, הֱיוֹת לְאֶבֶן,

הֵיכָן הָאֲפָרִים הַמּוּפַזִּים

אֲשֶׁר שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי בְּלֵילוֹת יַלְדוּת

לְשַׁכֵּךְ אֶת פַּחַד הַמָּוֶת,

אַיֵּה הַגַּן הָרוֹנֵן בַּבְּקָרִים,

פּוֹקֵחַ רִבּוֹא עֵינַיִם יְרֻקּוֹת,

עֲרוּגוֹת הַמֹּר,

חֶלְקוֹת הָאֱלֹהִים הַקְּטַנּוֹת,

הֵיכָן הַבַּיִת וְהַיְּלָדִים

הֵיכָן הַהַתְחָלָה, אֵלֶיהָ לְהוֹלִיךְ אֶת

הַכְּאֵב, לְהַפְשִׁילוֹ לְאָחוֹר

כְּמוֹ שַׁרְווּלִים בְּחֻלְצַת פְלָנֶל מְשֻׁבֶּצֶת

כְּשֶׁהַיָּדַיִם קַלּוֹת פִּתְאוֹם וּשְׂמֵחוֹת

בְּאַרְגַּז הַחוֹל.

מתוך המחזור: שרידים מתוך "גולת החטא", מיתולוגיה בהתהוות

מוֹרְגָה

בְּחֶלְזוֹנוֹת הַיָּם וּבִזְקָנוֹ שֶׁל יוֹג נִשְׁבַּעְתִּי

אֵין לִי מַהוּת עִם זֶה הַגֶּבֶר!

דַּרְכּוֹ, חֲלוֹמוֹתָיו, שְׁבָרָיו וּמִרְקְמֵי שְׁאִיפוֹתָיו

זָרִים וְנָכְרִיִּים לִי.

אֵין בַּנִּמְצָא אַף בְּדָל

שֶׁל זִכָּרוֹן מִמֶּנּוּ

שֶׁבִּקְרָבַי יִצְבֹּט,

יְדֵי יַנְקוּתוֹ לֹא בְּפִטְמוֹתַי מָשְׁכוּ

וַחֲלָבִי – לֹא בְּפִיו הִגַּרְתִּי

וְלֹא זָעַק רַחְמִי בְּהֵעָדְרוֹ

וְתָאַי – לֹא בְּשֶׁלּוֹ בָּלַלְתִּי.

אֵם אַחֶרֶת לוֹ הָיְתָה, חֵי זְקָנוֹ שֶׁל יוֹג

וְאָבִיו אֵינוֹ עִמִּי עוֹד.

מַלְכָּה אֲנִי. אֲנִי!

בָּרָאתִי עֶלֶם חֲמוּדוֹת – כְּתֵפָיו מַסַּד יְקוּם

עֵינָיו כְּאַמְנוּנֵי זָהָב שֶׁבִּבְרֵכוֹת הַשַּׁחַר

רֹאשׁוֹ נוֹעָד לָשֵׂאת כִּתְרִי, כֶּתֶר אָבִיו!

הֶרֶף מִזֶּה, רוּבְיוֹ, כְּלַךְ לְךָ!

אֲוִיר אַפְּךָ אָזַל בְּזוֹ הַמַּמְלָכָה!