מֹאזְנַיִם

בּוֹאִי אִמָּא, הָסִירִי מֵעָלַי אֶת הַמֵּת, חַלְּצִי אֶת הַחֵץ,
אֶת הַחוֹחַ, חַטְּאִי אֶת הַחֵיק. הַשִּׂיגִי לִי אַהֲבָה בְּתוּלָה, 
בָּרָה כִּנְיָר, כְּתִינֹקֶת, צָחָה כְּצִדְפָּה. לְמַעֲנֵךְ קָטַלְתִּי 
אֵם רְעוּעָה וְחוֹרֶגֶת שֶׁלֹּא יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת בִּי, כָּל 
הָאוֹר כִּמְעַט הָלַךְ. פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה פָּקַד אוֹתִי 
מִתַּחַת מַיִם דָּג גָּדוֹל, עָשׂוּי רִבְבוֹת דָּגִים. אִמָּא תְּנִי לִי 
לֶאֱהֹב שֵׁנִית, שֵׁנִית גַּם אִם אַחֶרֶת, לִפְעֹר אֶת שְׁעָרַי 
לַחַי. שִׁלְחִי שׁוּב אַהֲבָה אֵלַי, יוֹקֶדֶת חֲדָשָׁה. אֲנִי 
עָקַדְתִּי אֵם אוֹסֶרֶת אִמָּא. וְיָלַדְתִּי אֵם מַרְשָׁה.