מֹאזְנַיִם

טומוגרפיה של אימה / אילנה ברנשטיין

״זה ראשי־תיבות", מסבירה דולי לאופטיקאית שמנסה לברר מהו המקור לשמה, אבל היא לא מפרטת. דולי סי.טי – חשבתי פתאום בקריאה חוזרת, היות שהסורק הזה הומצא כבר ב־1975. כלומר, טומוגרפיה ממוחשבת של התודעה של דולי. יתרה מזאת, סי.טי של הלא־מודע שלה, בלי לבטל את חשיבותה של העיר הנמצאת ברקע הרומן ונושא האימהות העומד במרכזו, הן מפני שדולי היא רופאה כביכול, והן מפני שהכתיבה של אורלי קסטל בלום רצופה, בין השאר, באזכורים של חידושים טכנולוגיים ושל תגליות בתחום המדעים המדויקים.
  אך למרבה האכזבה, גם בחלוף שלושים שנה, סריקת הלא־מודע לא אפשרית, גם לא סריקת התודעה, אלא כסריקות מטאפוריות או כייצוגים לשוניים בספרות היפה או בספרות הפסיכואנליזה, והפרשנויות התייחסו למילה סיטי במובן הצר של עיר, הגם שמכשירי הסי.טי לא היו בשימוש רחב עד שנות התשעים. גם גיליון זה של מאזנים, המתייחס אל דירוגה של תל־אביב במגזין אקונומיסט כעיר היקרה בעולם, מציין יום הולדת לדולי סיטי הן מפני שהרומן המבריק הזה, המקפל את גאוניותה של אורלי קסטל בלום, בן שלושים, והן מפני שהוא מתכתב במידת מה עם העיר תל־אביב כפי שציינו עורכות כתב העת בפנייתן.
  דולי סיטי היא העיר שדולי מתגוררת בה, ובה בעת היא העיר השוכנת בראשה של דולי. העיר ובנה המודבק לגב שלה כמו פרבר. דולי סיטי היא בה בעת תל־אביב ולא תל־אביב היות שמצוין במפורש דמיונה לתל־אביב. למרות זאת, הקוראת יכולה לזהות בה את פרצופה העתידני המנוכר של תל־אביב, שכמו בנבואת זעם נהפך במידה רבה להווה שלה במרוצת שלושים השנים האחרונות.
  בהזדמנות זאת אני רוצה להתייחס גם לדולי, הרכיב הראשון בשם של הספר. בתרגום לעברית דולי סיטי היא עיר בובה. או בובה של עיר, או עיר שתושביה הם בובות ואפילו בובות ממוכנות, וביחיד בובה ממוכנת בלשונה של דליה רביקוביץ. כלומר בובה שפעולותיה הן מכניות ואין למחברת שליטה עליהן, ודולי תוארה בביקורות כאובססיבית, כרצחנית, כמטורפת, כמנהלת סגנון חיים לא אפשרי, והואשמה במירכאות ושלא במירכאות בפרפקציוניזם הרסני, במעשי טרור, בהתאכזרות לבנה ובהתעללות באופן כללי.
  דולי סיטי הוא במידה רבה סריקה של חרדה אימהית. אילו אפשר היה לשקף את החתך האימהי שבגופנו ובנפשנו, דולי סיטי הוא הפלט שהיינו מקבלות. טומוגרפיה של אימה.