מֹאזְנַיִם

חצי נקמה / ארי ליברמן

א

‏מה הוא חושב, שאני אסלח לו? אני לא אסלח לו. אני לא אהיה עוד פעם פראיירית שלו. שילך לאישה שלו המכוערת ההיא שבגללה הכול. עדי. מכוערת. מה כבר היה לנו כל השנים? מה כבר עשינו יחד? שלוש הפלות. שבע שנים ושלוש הפלות. אליי הוא רוצה לבוא עכשיו. למה? מה הוא יודע עליי עכשיו? כלום לא יודע. אם התחתנתי אם ילדים יש לי אם אני עוד גרה פה אם אני חיה בכלל אם טוב לי אם רע לי אם הכול. הוא לא יודע כלום. כי הוא לא התעניין. שתים־עשרה שנה ופתאום משום מקום הוא כותב לי. כאילו סלחתי לו והכול בסדר. אבל אני טיפשה כזאת. אמרתי לו בוא. אני לבד. פנויה היום. שיבוא. הוא יבוא והוא יראה אותי. הוא יבוא והוא לא יאמין. הוא יבוא ויראה ולא יאמין מה הוא עשה לעצמו שהוא עזב. ניתק את הקשר. לא הכין אותי. לא התריע. עזב. ורק אחר כך הבנתי למה. הייתה מישהי. אחת עדי. סתם שמנה. מכוערת. איך שנפגעתי. כולם יודעים, איך התמוטט עליי העולם פתאום. בניין שלם נפל עליי. ועד שהשתקמתי. והוא כאילו כלום, אישה חדשה חיים חדשים, וילדים. רוצח. שנים פגועה הייתי, שנים לא מתפקדת. למה אמרתי לו תבוא? עדיף לשכוח. מה לי ולו?

ב

הוא היה פה. הוא הלך. סלחתי לו. ואיך לא אסלח לו? מסכן כזה אלוהים ישמור. זה לא אשמתו. ככה אמרתי לו כששמעתי. אתה גיבור אמרתי לו. אל תחשוב על זה אמרתי לו. אלוהים אני בוכה עכשיו. אני טיפשה כזאת. לא היית צריכה. הוא לא גיבור. לא כל מי שנכנס לשם גיבור. לא הייתי צריכה להגיד. מסכן ולא גיבור. אבל מה אומרים לבן אדם כזה? למה הוא בא אליי לספר לי את כל זה לא הבנתי. גם עכשיו אני לא הכי מבינה. ועשינו מה שעשינו. לא היינו צריכים. לא הייתי צריכה. טיפשה אני, למה נתתי לו? כי הוא מסכן. מה פתאום שנעשה את זה ישר אחרי שהוא מספר לי כזה דבר? הכול אשמתי. אני התחלתי. לא הייתי צריכה. רק רציתי לעזור. טיפשה. בגלל זה הוא הלך. הוא לא יחזור. שלא יחזור. שונאת אותו. שיחזור לעדי שלו המכוערת. מה הוא בא אליי?

ג

הרגתי ילדה. ככה הוא אמר לפני שהבנתי על מה הוא מדבר. עוד לא הספיק לשתות את הקפה שעשיתי לו. קפה כמו שהוא אוהב, עם שתי כפות דבש. משוגע. מי שותה קפה עם דבש ועוד שתי כפות גדושות? רק הוא. בקושי נכנס הביתה ופלט לי את המשפט הזה. ילדה הרג? מה אני אמורה להבין פה? מה זאת אומרת הרגת ילדה אמרתי לו. בדיר אל־בלח הוא אומר לי. מה זה דיר אל־בלח? שמה ברצועה הוא אמר. כשנכנסו לשם, הגדוד שלו. הוא סיפר ולא הבנתי. איפה מתי כמה למה. היה שם קרב הוא אמר. והוא ירה וירה. ואחר כך הוא נכנס לבניין אחד. הכול שם התמוטט. ובתוך ההריסות מצא את הילדה. נפל עליה קיר. ככה הוא סיפר מהר מהר הכול. עד עכשיו לא סיפר לאף אחד. רק שתק כל הזמן הזה עד שיצא. עד שחזר. ישר בא אליי לספר לי. למה לי? למה לא לאישה שלו? לא שאלתי. למה שאני אשאל.

ד

ואיך אתה יודע שזה אתה שהרגת אותה ולא מישהו אחר? ככה שאלתי אותו. נפל עליה קיר אמרת. ככה אמרתי לו. מה זה קשור אליך? אתה רק ירית. פגז יריתי הוא אמר. ונפל הקיר. זה הקיר. אני יריתי אני פגעתי אני הרגתי. הקיר נפל עליה. לא אשמתך אמרתי לו. ירו עליך מחבלים, מה תעשה? לא בפגז הוא אמר. לא הייתי צריך. מטאדור, את יודעת מה זה אומר? מטאדור זה רוצח. לא הבנתי מה הוא מדבר. אתה עשית מה שאמרו לך אמרתי לו. פקודה אמרתי לו. לא פקודה אמר לי. לא קיבלתי פקודה. על דעת עצמי יריתי במטאדור. פקודות קיבלת אמרתי לו. שאם יורים עליך תפגיז. כן או לא? והוא כן קיבל פקודה כזאת. כללית. שאם יורים שיפגיז. אז מה יש לך אמרתי לו. קיבלת פקודה. ירו עליך. ומה הוא אומר לי: את לא ראית את הילדה.

ה

ילדה דומה לך שתי טיפות מים. ככה הוא אמר. מה פתאום דומה לי אמרתי לו. אני ילדה? דומה לילדה שבתמונה הוא אומר לי. איזו תמונה? התמונה שלך הוא אמר, התמונה שלך כשהיית קטנה. אותו שיער שחור קצר ואותה שמלה צהובה שלבשת. כל הילדים דומים אמרתי לו, מה זה משנה? לא נכון הוא אומר לי, לא כולם דומים והיא הייתה דומה לך שתי טיפות מים. ואפילו נקודת חן קטנה בצד של המצח כמו שלך יש. בול אותו דבר. ונזכרתי בך. שם כשראיתי.

ו

ויותר כלום. ישב שם ושתק כמו דג. לא בכה, רק שתק שם. אבל זלגו לו דמעות מהעיניים. ומה אני אעשה? החזקתי לו את היד שלא יתפורר לי. מה אומרים לבן אדם כזה? מגיע לו, אחרי כל מה שהוא עשה לי. מגיע לו דבר כזה. כמעט ואמרתי לו ככה. מגיע לך. מה אתה בא אליי. לך לעדי שלך לאישה שלך לילדים שלך שיש לך ולי אין. ככה הייתי צריכה להגיד אבל אני טיפשה וכמו טיפשה התחלתי גם אני לבכות איתו. וככה היינו שנינו איזה שעה בוכים כמו זוג מפגרים. ואני הכי מפגרת למה עשיתי לו את זה? לא בכוונה. קרה מעצמו. איכשהו היד זחלה לשם. מעצמה נמשכה לשם. לא אני. היא לבד. כמו לטאה זחלה עליו עד שהגיעה. הכול היא לבד עשתה. הגיעה לשם. נגעה שם. לחצה. נכנסה פנימה. והוא כל הזמן בוכה על הילדה ההיא שדומה לילדה שאני בתמונה, מה שהוא עשה לנו. וגם אני בוכה והיד עושה מעצמה מה שהיא עושה. מזדחלת פנימה ותופסת אותו. מחזיקה אותו. הוא מתקשה. אוחזת חזק. עושה לו. היד מעצמה עושה. ושנינו בוכים עדיין.

ז

וככה. כי זה מה שהוא רצה אז נתתי לו. כי כשמתחילים אי אפשר להפסיק, כל אחד יודע. אני לא אגיד כלום. לא מספרת דברים כאלה. פרטי שלי. אבל הוא רצה אז נתתי לו. ואם יקרה משהו? אם זה יתפוס הפעם ועד הסוף? לא כמו כל הפעמים שכמעט. תמיד רק כמעט. הפעם כן. וזה הכי נכון בעצם. למה לא? אם הוא הרג אז הוא יעשה חדשה. כפרה תהיה לו. לא מגיע לו. אני שונאת אותו. אבל אם זה יקרה סימן שאלוהים רצה. ואני לא אגיד לא לאלוהים. אני כבר מרגישה אותה. מרגישה, כן. בתוכי מרגישה אותה. ואם זה בן? לא משנה בן או בת. אבל תהיה בת. גם את זה אני מרגישה. זוהר אני אקרא לה. שם יפה. אני שונאת אותו. בוגד רוצח. אבל אותה אני אוהַב כל החיים. תהיה רק שלי. אמא היא תקרא לי. אמא. ואני לא אזכיר לה. לא אספר לה על הילדה ההיא שהוא הרג. גם עליו היא לא תשמע. רק אני והיא. אמא ורק אמא כי ככה אלוהים רצה וזה מה שיקרה. ורק אולי כשהיא תגדל נעבור יום אחד בעיר שלו ברחוב שלו. ככה במקרה. ואני אראה אותו פתאום בסוף הרחוב. ואני לא אגיד לה זה אבא שלך. אני לא אגיד כלום. שיתקרב אם הוא רוצה. אני לא אברח. לא נברח לו. אני והבת שלי. שלי ולא שלו. הוא יתקרב. הוא יראה אותנו. הוא רק יראה את הילדה והוא יתפלץ. יתעלף על המקום. כי היא דומה לי שתי טיפות מים כשהייתי ילדה. וגם לילדה ההיא. זאת שהוא הרג. ואני לא אספר לו כלום. שיחזור לעדי שלו המכוערת. שיחזור לילדים שלו שהוא עשה איתה. למה הוא כל השנים האלה לא יתקשר אפילו, לא שאל, לא התעניין? אם לא אכפת לו אז לא מגיע לו לדעת. שהנה היא קמה לתחייה. שיש לו בת. מקסימום אני אגיד לה תכירי זוהר, זה ארז, היה חבר של אמא לפני המון שנים ואנחנו כבר לא בקשר.