מֹאזְנַיִם

דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים

הריח הוא אותו הריח, אבל האספלט / יקיר בן-משה

 

אָז מָה סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁלְּךָ אַבָּא, שׁוֹאֵל אוֹתִי לְפֶתַע אִיתָמָר. שְׁעַת בֹּקֶר, סוֹף אַפְּרִיל, אֲנַחְנוּ פּוֹנִים בִּזְהִירוּת עַל הָאוֹפַנּוֹעַ לִרְחוֹב בּוֹגְרָשׁוֹב. הַיּוֹם יֵשׁ לִי פְּגִישׁוֹת עִם שְׁנֵי חֲתוּלִים בְּבֵית בְּיָאלִיק, אֲנִי עוֹנֶה לִבְנִי, אֲנִי קוֹרֵא לָהֶם כַּמָּה שִׁירִים שֶׁל אַלְתֶּרְמָן, מְעַט גּוֹלְדְּבֵּרְג וְחַלְפִי, אַתָּה מַכִּיר, תֻּכִּי יוֹסִי, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לָהֶם מַהוּ יָם, מַשְׁמִיעַ לָהֶם חֲמִישִׁיָּה שֶׁל מוֹצַרְט, מַשֶּׁהוּ לִקְלָרִינֶט, וּבָעֶרֶב מְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. וּמָה סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁלְּךָ? כְּלוּם, עוֹנָה אִיתָמָר, סֵדֶר יוֹם כְּמוֹ תָּמִיד, בֵּית סֵפֶר וַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם, בָּעֶרֶב טֶלֶוִיזְיָה. אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים. הַכְּבִישׁ שָׁקֵט. בָּרַמְזוֹר יָמִינָה לְדִיזֶנְגוֹף קֶרֶן שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנָה מְפַלַּחַת אֶת שִׁלְטֵי הַפִּרְסֹמֶת לַסּוּפֶּר פַארְם, בֹּשֶׂם אַלְוָואדוֹרָה רַק בִּשְׁבִילְךָ, חֲנוּת לְצִלּוּם מַצִּיעָה קָפֶה וּקְרוּאָסוֹן, גְּלוּיָה מִוֶּנֶצְיָה, דִּיסְק אוֹן קִי, בְּרוֹלָדִין מַגִּישִׁים תֶּה יָרֹק בְּתָו יָרֹק, הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת. אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי מִתְנַעֵר פִּתְאוֹם, חֲבָל שֶׁאֵין גְּמַלִּים בְּתֵל אָבִיב. עַד לֹא מִזְּמַן הָיוּ כָּאן גְּמַלִּים, תַּרְנְגוֹלוֹת, חֲמוֹרִים, וַאֲפִלּוּ סוּסִים, הַרְבֵּה סוּסִים. תֵּל אָבִיב הָיְתָה יָרִיד עֲנָק שֶׁל קִרְקָס. הַכֹּל חָלַף עַל פָּנֶיךָ בָּרְחוֹב. הִרְגַּשְׁתָּ אֶת פַּרְווֹת הַסּוּסִים מַחֲלִיקוֹת עַל פָּנֶיךָ, מַסְרִיחוֹת, רוֹחֲשׁוֹת זְבוּבִים, מֵרָחוֹק שָׁמַעְתָּ שַׁאֲגוֹת תַּנִּים, כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים – הַיּוֹם, רַק בַּרְזֶל וּזְכוּכִיּוֹת, אֶגְזוֹזִים וּפִיחַ שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת. הַטֶּבַע נֶהֱפַךְ מֵרִשְׁרוּשׁ לְקִרְקוּשׁ. אִיתָמָר לֹא עוֹנֶה, הוּא אוֹחֵז בִּי חָזָק מֵאָחוֹר, אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הֶבֶל פִּיו עַל גַּבִּי. אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים. רְחוֹב דִּיזֶנְגוֹף שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ, מִיָּמִין תַּחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּסִים שׁוֹמְמוֹת. אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַחֲנוּיוֹת שֶׁל הַסֶּנְטֶר, כָּאן הָיְתָה פַּעַם שְׁכוּנָה, אֲנִי צוֹעֵק, נוֹרְדִיָּה! אֲנָשִׁים, בָּתִּים נְמוּכִים, גַּגּוֹת רְעָפִים, פִּרְחֵי בַּר, מִי הָיָה מַאֲמִין, רַק הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים זוֹכְרִים? מָה יִהְיֶה עָלֵינוּ? מָתַי נַחֲמֹל עַל עַצְמֵנוּ? הַנְּסִיעָה הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת קָשָׁה. אַפְּרִיל לוֹפֵת אֶת חָזִי, קַיִץ אוֹ חֹרֶף, תָּמִיד מַשֶּׁהוּ לוֹפֵת. אַתָּה שׁוֹאֵל מָה סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁלִּי? אֲנִי צוֹעֵק לִבְנִי, מְנַסֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל רַעַשׁ הַמָּנוֹעַ, לָקַחַת אוֹתְךָ לְבֵית הַסֵּפֶר! זֶה כָּל סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁלִּי. הָיִיתָ מַאֲמִין שֶׁפַּעַם הַיְּלָדִים הָלְכוּ בָּרֶגֶל? תַּרְגִּישׁ אֶת הָאֲוִיר. הָרֵיחַ הוּא אוֹתוֹ הָרֵיחַ, אֲבָל הָאַסְפַלְט, הוֹ הָאַסְפַלְט, הַשָּׁחֹר כּוֹבֵשׁ אֶת הַזְּמַן, אֶת הָאֲדָמָה, אַתָּה מַרְגִּישׁ? אִיתָמָר לֹא עוֹנֶה, אַתָּה מַרְגִּישׁ? מָה יֵשׁ לוֹ לַעֲנוֹת. כְּשֶׁאָנוּ חוֹצִים עַל הָאוֹפַנּוֹעַ אֶת קִינְג ג'וֹרְג' בְּנִי כְּבָר יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי תֶּרַח זָקֵן. צִפּוֹר שֶׁמְּחַטֶּטֶת בֵּין גַּחֲלֵי הַהִיסְטוֹרְיָה, בּוֹרֶרֶת לְבֵיתָהּ קוֹנְכִיּוֹת שֶׁל אֵשׁ.

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on whatsapp
WhatsApp